משנה עדיות ה דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה עדיות ה דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

רבי יהודה אומר, ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

דם נבלות — בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין.

ביצת הנבלה — אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק, מותרת. ואם לאו, אסורה, כדברי בית שמאי.

ובית הלל אוסרין.

ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה, מפני שגדלה באיסור.

דם נכרית ודם טהרה של מצורעת — בית שמאי מטהרין.

ובית הלל אומרים, כרוקה וכמימי רגליה.

אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה, כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרים, אין אוכלים [ אלא ] בטובה.

החמת — בית שמאי אומרים, צרורה עומדת.

ובית הלל אומרים אף על פי שאינה צרורה.

משנה ב[עריכה]

רבי יוסי אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל, כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרים, אינו עולה ואינו נאכל.

תורמין זיתים על שמן, וענבים על יין, כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרים, אין תורמין.

הזורע ארבע אמות שבכרם — בית שמאי אומרים, קידש שורה אחת, ובית הלל אומרים, קידש שתי שורות.

המעיסה — בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין.

מטבילין בחרדלית, כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרים, אין מטבילין.

גר שנתגייר ערבי פסחים — בית שמאי אומרים טובל ואוכל את פסחו לערב.

ובית הלל אומרים, הפורש מן הערלה, כפורש מן הקבר.

משנה ג[עריכה]

רבי ישמעאל אומר, שלשה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

קהלת אינו מטמא את הידים, כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרים, מטמא את הידים.

מי חטאת שעשו מצותן, בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין.

הקצח, בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין.

וכן למעשרות.

משנה ד[עריכה]

רבי אליעזר אומר, שני דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

דם יולדת שלא טבלה, בית שמאי אומרים, כרוקה וכמימי רגליה.

ובית הלל אומרים, מטמא לח ויבש.

ומודים ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש.

משנה ה[עריכה]

ארבעה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, מתו הנשואים לאחיות, הרי אלו חולצות ולא מתיבמות.

ואם קדמו וכנסו, יוציאו.

רבי אליעזר אומר משום בית שמאי, יקיימו.

ובית הלל אומרים, יוציאו.

משנה ו[עריכה]

עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים.

אמרו לו, עקביא, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל.

אמר להן, מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום, שלא יהיו אומרים, בשביל שררה חזר בו.

הוא היה מטמא שער הפקודה ודם הירוק.

וחכמים מטהרין.

הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, וחכמים אוסרין.

הוא היה אומר, אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת.

וחכמים אומרים, משקין.

אמרו לו, מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון.

אמר להם, דוגמא השקוה.

ונדוהו, ומת בנדויו, וסקלו בית דין את ארונו.

אמר רבי יהודה, חס ושלום שעקביא נתנדה, שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל.

ואת מי נדו, אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים.

וכשמת, שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו.

מלמד שכל המתנדה ומת בנדויו, סוקלין את ארונו.

משנה ז[עריכה]

בשעת מיתתו אמר לבנו, בני, חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר.

אמר לו, ולמה לא חזרת בך.

אמר לו, אני שמעתי מפי המרובים, והם שמעו מפי המרובים. אני עמדתי בשמועתי, והם עמדו בשמועתן.

אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין — מוטב להניח דברי היחיד, ולאחוז בדברי המרובין.

אמר לו, אבא, פקוד עלי לחבריך.

אמר לו, איני מפקיד.

אמר לו, שמא עולה מצאת בי.

אמר לו, לאו, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך.

<< | משנה עדיות ה דפוסים | >>