משנה עדיות ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אלו דברים, מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

ביצה שנולדה ביום טוב -

בית שמאי אומרין: תיאכל.

ובית הלל אומרין: לא תיאכל.

בית שמאי אומרין:

שאור - כזית,

וחמץ - ככותבת.

ובית הלל אומרין: זה וזה - כזית.

(ב) השוחט חיה ועוף ביום טוב -

בית שמאי אומרין: יחפור בדקר, ויכסה.

ובית הלל אומרין: לא ישחוט - אלא אם כן היה לו עפר מוכן.

ומודים -

שאם שחט - שיחפור בדקר, ויכסה.

ושאפר הכירה - מוכן.

(ג) בית שמאי אומרין: הפקר לעניים - הפקר.

ובית הלל אומרין: אינו הפקר - עד שיופקר אף לעשירים, כשמיטה.

כל עומרי השדה, של קב קב, ואחד של ארבעת קבין,

ושכחו -

בית שמאי אומרין: אינו שכחה.

ובית הלל אומרין: שכחה.

(ד) העומר שהוא סמוך לגפה, ולגדיש, ולבקר, ולכלים,

ושכחו -

בית שמאי אומרין: אינו שכחה.

ובית הלל אומרין: שכחה.

(ה) כרם רבעי -

בית שמאי אומרין: אין לו חומש, ואין לו ביעור.

ובית הלל אומרין: יש לו.

בית שמאי אומרין: יש לו פרט, ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן.

ובית הלל אומרין: כולו לגת.

(ו) חבית של זיתים מגולגלין -

בית שמאי אומרין: אינו צריך לנקב.

ובית הלל אומרין: צריך לנקב.

ומודים -

שאם נקבה, וסתמוה שמרים - שהיא טהורה.

הסך שמן טהור, ונטמא, וירד לטבול -

בית שמאי אומרין: אף על פי שהוא מנטף - טהור.

ובית הלל אומרין: כדי סיכת אבר קטן.

אם היה שמן טמא מתחילתו -

בית שמאי אומרין: כדי סיכת אבר קטן.

ובית הלל אומרין: כמשקה טופח.

רבי יהודה אומר, משום בית הלל: טופח ומטפיח.

(ז) האשה מתקדשת בדינר, ובשוה דינר - כדברי בית שמאי.

בית הלל אומרין: בפרוטה, ובשוה פרוטה.

כמה היא פרוטה?

אחד משמונה באיסר האיטלקי.

בית שמאי אומרין: פוטר הוא אדם את אשתו בגט ישן.

ובית הלל - אוסרין.

איזה הוא גט ישן?

כל שנתייחד עימה - מאחר שכתבו לה.

המגרש את אשתו, ולנה עימו בפונדקי -

בית שמאי אומרין: אינה צריכה הימנו גט שני.

ובית הלל אומרין: צריכה הימנו גט שני.

אימתי?

בזמן שנתגרשה מן הנישואין.

ומודים -

בנתגרשת מן האירוסין -

שאינה צריכה הימנו גט שני - מפני שאין לבו גס בה.

(ח) בית שמאי - מתירין את הצרות לאחים.

ובית הלל - אוסרין.

חלצו -

בית שמאי - פוסלין מן הכהונה.

ובית הלל - מכשירין.

נתייבמו -

בית שמאי - מכשירין.

ובית הלל - פוסלין.

אף על פי שאלו פוסלין - ואלו מכשירין,

לא נמנעו בית שמאי - מלישא נשים מבית הלל,

ולא בית הלל - מבית שמאי.

וכל הטהרות והטומאות,

שהיו אלו מטהרין - ואלו מטמאין,

לא נמנעו עושין טהרות - אלו על גב אלו.

(ט) שלשה אחים -

שנים מהן - נשואים לשתי אחיות,

ואחד - מפנה.

מת אחד מבעלי אחיות,

ועשה בה מפנה - מאמר,

ואחר כך, מת אחיו השני -

בית שמאי אומרין:

אשתו - עימו,

והלז תצא - משום אחות אשה.

ובית הלל אומרין:

מוציא את אשתו - בגט וחליצה,

ואשת אחיו - בחליצה.

זו היא שאמרו:

אי לו על אשתו - ואי לו על אשת אחיו.

(י) המדיר את אשתו מתשמיש המיטה -

בית שמאי אומרין: שתי שבתות.

ובית הלל אומרין: שבת אחת.

המפלת אור לשמונים ואחד -

בית שמאי - פוטרין מן הקרבן.

ובית הלל - מחייבין.

סדין בציצית -

בית שמאי - פוטרין.

ובית הלל - מחייבין.

כלכלת שבת -

בית שמאי - פוטרין.

ובית הלל - מחייבין.

(יא) מי שנדר נזירות מרובה,

והשלים את נזירותו,

ואחר כך בא לארץ -

בית שמאי אומרין: נזיר שלשים יום.

ובית הלל אומרין: נזיר כתחילה.

מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו,

אלו מעידין - שנזר שתים,

ואלו מעידין - שנזר חמש,

בית שמאי אומרין:

נתחלקה העדות - אין כאן נזירות.

ובית הלל אומרין:

יש בכלל חמש שתים - שיהא נזיר שתים.

(יב) אדם שהוא נתון תחת הסדק -

בית שמאי אומרין: אינו מביא את הטומאה.

ובית הלל אומרין: אדם חלול הוא - והצד העליון מביא את הטומאה.

הדף הראשי של משנה עדיות ד

משנה עדיות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב