משנה סוכה ד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ד · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיו מלקטין אותן מערב שבת ומניחים אותן בגיגיות של זהב, כדי שלא יכמושו.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר: חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח, ואותו כא היום נקרא יום חבוט חריות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כְּמַעֲשֵׂהוּ בְּחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְּשַׁבָּת,

אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיוֹת שֶׁל זָהָב,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמוֹשׁוּ.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר:

חֲרָיוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין,
וְחוֹבְטִין אוֹתָן בְּקַרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ;
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרָא יוֹם חִבּוּט חֲרָיוֹת.

נוסח הרמב"ם

וכמעשהו - בחול,

כן מעשהו - בשבת.
אלא,
שהיו מלקטין אותן - מערב שבת,
ומניחים אותן - בגיגיות של זהב,
כדי - שלא יכמושו.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
חריות של דקל - היו לוקטין,
וחובטים - על גבי המזבח.
אותו היום נקרא -
יום חיבוט חריות.

פירוש הרמב"ם

רבי יוחנן אומר, כפות תמרים אחת ללולב ואחת למזבח.

ואסור לאכול האתרוג בשביעי, כי העיקר אצלנו "כיון שנאסר מקצת היום, נאסר כולו", ולפיכך אמר התינוקות, כי אינם מדקדקים באיסור והיתר.

ואין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

גיגיות - כלים של זהב מלאים מים, כדי שלא יכמשו עליהן:

חריות - ענפים של דקל היו מביאים בין בחול בין בשבת, ולא ערבה דכתיב כפות תמרים שתים הן, אחת ללולב ואחת למזבח כ. ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא:

פירוש תוספות יום טוב

חריות של דקל. פי' הר"ב דכתיב כפות תמרים שתים הן כו'. ורבנן כפת כתיב. גמרא:

ואותו היום נקרא כו'. כתבו התוספות דלא יתכן כלל לפרש דרבי יוחנן בן ברוקא לא פליג אלא בשביעי. אלא אכולהו נמי פליג דסבר חריות של דקל היו מביאין כל שבעה ולא ערבה וכו'. וכמו רבנן דנפקא להו מהל"מ. דהיינו כל שבעה. והא דקתני מתניתין ואותו היום לאו דוקא יום אחד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על הברטנורא) ורבנן כפת כתיב. גמרא:

(כא) (על המשנה) ואותו כו'. אין לפרש דריב"ב לא פליג אלא בשביעי אלא אכולהו נמי פליג דסבר חריות של דקל היו מביאין כל ז' ולא ערבה וכו' וכמו רבנן דנפקו להו מהלמ"מ דהוה כל ז' והא דקתני מתניתין באותו היום לאו דוקא יום אחד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ומניחין אותן בגיגיות כו':    ביד שם סי' כ"ב וכתבתי קצור לשונו לעיל בסימן ה':

ר' יוחנן בן ברוקא אומר חריות של דקל היו מביאין וכו':    וטעמא דרבי יוחנן בן ברוקא דדריש כפות תמרים שתים הן אחד ללולב ואחד למזבח ורבנן סברי כפת כתיב וכתבו תוס' ז"ל לא יתכן כלל לפרש דר' יוחנן בן ברוקא לא פליג אלא בז' אלא אכולהו נמי פליג דסבר חריות של דקל היו מביאין כל ז' ולא ערבה כי היכי דאבא שאול דדריש ערבי אחד למקדש דהיינו כל ז' וכן רבנן דנפקא להו מהלכה דהיינו כל ז' ור' יוחנן בן ברוקא דדריש ליה ערבי כשאר תנאי דלולב הגזול והלכה לית ליה והא דקתני מתני' ואותו היום לאו דוקא יום אחד ומיהו לר' לוי דמפרש טעמא דריב"ב כתמר ולאו מקרא אלא מסברא שהוא סימן יפה לקילוסן של ישראל שאין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים כתמר שאין לו אלא לב אחד אי אפשר דלא הוי אלא יום א' ובין שהיה יום אחד בין יהיה כל ז' לא היתה ערבה בטלה ותרוייהו הוו מורביות של ערבה וחריות של דקל ע"כ:

וחובטין אותם בקרקע בצדי המזבח:    י"ג כן והיא גרסת הגמ' וגם גירסת ה"ר לויירו ז"ל אכן בירוש' על גבי ובמקום אחר מצאתי מוגה היו מלקטין וחובטין על גב המזבח ואותו היום וכו' וה"ר יהוסף ז"ל כתב עוד נוסחא אחרת שלישית לוקחין וכתב וכן נ"ל עיקר ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

כך מעשהו בשבת:    כשחל יום ז' של סוכות בשבת. ואע"ג דגם ביו"ט לא היו חותכין אותן ממחובר, מדלא עדיף משופר [כר"ה פ"ד מ"ח], והיו צריכין ללקטם מעיו"ט ולהניחם בגיגיות וא"כ למה נקט שבת דוקא. י"ל תנא רק היתירה קמ"ל דביום ז' שרי לטלטלם בשבת כמו ביו"ט:

אלא שהיו מלקטין אותן:    הענפים:

ומניחים אותן בגיגיות של זהב:    [פעססער] של זהב מליאות מים:

כדי שלא יכמשו:    העלים:

ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות:    ענפים:

היו מביאין:    מדנקט פלוגתא דר' יוחנן הכא, ולא לעיל בריש משנה ה', דהרי התם קאמר דלקחו ערבה, הו"ל לתנא התם למנקט דלר"י לקחו חריות. נ"ל דר' יוחנן לא פליג רק כשחל בשבת אז היו מביאין חריות שאינן נכמשין כל כך מהר, שכך תקנו הנביאים לשבת [ועי' תוס']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים