משנה סוכה ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) לולב, וערבה - שישה, ושבעה.

ההלל, והשמחה - שמונה.

סוכה, וניסוך המים - שבעה.

החליל - חמישה, ושישה.

(ב) לולב - שבעה, כיצד?

יום טוב הראשון - של חג,

שחל להיות - בשבת,

לולב - שבעה.

ושאר כל הימים - שישה.

(ג) ערבה - שבעה, כיצד?

יום השביעי - של ערבה,

שחל להיות - בשבת,

ערבה - שבעה.

ושאר כל הימים - שישה.

(ד) מצות לולב, כיצד?

כל העם -

מוליכין את לולביהן - להר הבית.

והחזנין - מקבלין מידם,

וסודרין אותן - על גג האיצטווה.

והזקנים -

מניחין את שלהם - בלשכה.

ומלמדין אותן לומר:

"כל מי שהגיע לולבי - בידו,

הרי הוא לו - במתנה".

ולמחרת - היו משכימין, ובאים.

והחזנין - מזרקין לפניהם.

והן - מחטפין,

ומכים - איש את חברו.

וכשראו בית דין,

שהם באין - לידי סכנה,

התקינו -

שיהא כל אחד ואחד - נוטל מביתו.

(ה) מצות ערבה, כיצד?

מקום היה - למטה מירושלים,

ונקרא - מוצא.

יורדין לשם,

ומלקטין משם - מורביות של ערבה.

ובאים,

וזוקפין אותן - על צידי המזבח,

וראשיהם כפופים - על גבי המזבח.

תקעו - והריעו, ותקעו.

בכל יום,

מקיפין את המזבח - פעם אחת,

ואומרין:

"אנא ה' - הושיעה נא,

אנא ה' - הושיעה נא" (תהלים קיח כה).

רבי יהודה אומר:

"אני והוא - הושיעה נא,

אני והוא - הושיעה נא".

אותו היום,

מקיפין את המזבח - שבע פעמים.

(ו) וכמעשהו - בחול,

כן מעשהו - בשבת.

אלא,

שהיו מלקטין אותן - מערב שבת,

ומניחים אותן - בגיגיות של זהב,

כדי - שלא יכמושו.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר:

חריות של דקל - היו לוקטין,

וחובטים - על גבי המזבח.

אותו היום נקרא -

יום חיבוט חריות.

(ז) מיד - התינוקות,

היו שומטין - את לולביהן,

ואוכלים - את אתרוגיהם.

(ח) [ז] *הערה 1: ההלל, והשמחה - שמונה, כיצד?

מלמד -

שאדם חייב - בכבוד יום טוב האחרון של חג,

כשאר - כל ימות החג.

סוכה - שבעה, כיצד?

גמר מלאכל -

לא יתיר - את סוכתו.

אבל -

מוריד הוא - את הכלים,

מן המנחה - ולמעלן,

בשביל כבוד - יום טוב האחרון.

(ט) [ח] ניסוך המים - שבעה, כיצד?

צלוחית של זהב,

מחזקת - שלשת לוגים,

היה ממלאה - מן השילוח.

הגיעו - לשער המים,

תקעו - והריעו, ותקעו.

עלה - לכבש,

ופנה - לשמאלו.

ושני ספלים של כסף - היו שם.

רבי יהודה אומר:

של סיד - היו,

אלא שהיו מושחרים - מפני היין.

ומנוקבין - כמין שני חוטמין דקין,

אחד - מעבה.

ואחד - מידק.

כדי שיהו שניהם - כלים בבת אחת.

מערבי - של מים.

ומזרחי - של יין.

עירה של מים - לתוך של יין,

או של יין - לתוך של מים,

יצא.

רבי יהודה אומר:

מלוג - היה מנסך כל שמונה.

ולמנסך -

אומרין לו: "הגבה את ידך".

שפעם אחת,

ניסך - על רגליו,

ורגמוהו כל העם - באתרוגיהם.

(י) [ט] וכמעשהו - בחול,

כן מעשהו - בשבת.

אלא,

שהיה ממלא - מערב שבת,

חבית של זהב שאינה מקודשת - מן השילוח,

ומניחה - בלשכה.

נשפכה - או נתגלתה,

היה ממלאה - מן הכיור,

שהמים, והיין - המגולים,

פסולים - מעל גבי המזבח.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה סוכה ד

משנה סוכה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב