משנה סוכה ד רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) לולב, וערבה - שישה, ושבעה.

ההלל, והשמחה - שמונה.
סוכה, וניסוך המים - שבעה.
החליל - חמישה, ושישה.


(ב) לולב - שבעה, כיצד?

יום טוב הראשון - של חג,
שחל להיות - בשבת,
לולב - שבעה.
ושאר כל הימים - שישה.


(ג) ערבה - שבעה, כיצד?

יום השביעי - של ערבה,
שחל להיות - בשבת,
ערבה - שבעה.
ושאר כל הימים - שישה.


(ד) מצות לולב, כיצד?

כל העם -
מוליכין את לולביהן - להר הבית.
והחזנין - מקבלין מידם,
וסודרין אותן - על גג האיצטווה.
והזקנים -
מניחין את שלהם - בלשכה.
ומלמדין אותן לומר:
"כל מי שהגיע לולבי - בידו,
הרי הוא לו - במתנה".
ולמחרת - היו משכימין, ובאים.
והחזנין - מזרקין לפניהם.
והן - מחטפין,
ומכים - איש את חברו.
וכשראו בית דין,
שהם באין - לידי סכנה,
התקינו -
שיהא כל אחד ואחד - נוטל מביתו.


(ה) מצות ערבה, כיצד?

מקום היה - למטה מירושלים,
ונקרא - מוצא.
יורדין לשם,
ומלקטין משם - מורביות של ערבה.
ובאים,
וזוקפין אותן - על צידי המזבח,
וראשיהם כפופים - על גבי המזבח.
תקעו - והריעו, ותקעו.
בכל יום,
מקיפין את המזבח - פעם אחת,
ואומרין:
"אנא ה' - הושיעה נא,
אנא ה' - הושיעה נא" (תהלים קיח כה).
רבי יהודה אומר:
"אני והוא - הושיעה נא,
אני והוא - הושיעה נא".
אותו היום,
מקיפין את המזבח - שבע פעמים.


(ו) וכמעשהו - בחול,

כן מעשהו - בשבת.
אלא,
שהיו מלקטין אותן - מערב שבת,
ומניחים אותן - בגיגיות של זהב,
כדי - שלא יכמושו.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
חריות של דקל - היו לוקטין,
וחובטים - על גבי המזבח.
אותו היום נקרא -
יום חיבוט חריות.

(ז) מיד - התינוקות,

היו שומטין - את לולביהן,
ואוכלים - את אתרוגיהם.


(ח) ההלל, והשמחה - שמונה, כיצד?

מלמד -
שאדם חייב - בכבוד יום טוב האחרון של חג,
כשאר - כל ימות החג.
סוכה - שבעה, כיצד?
גמר מלאכל -
לא יתיר - את סוכתו.
אבל -
מוריד הוא - את הכלים,
מן המנחה - ולמעלן,
בשביל כבוד - יום טוב האחרון.


(ט) ניסוך המים - שבעה, כיצד?

צלוחית של זהב,
מחזקת - שלשת לוגים,
היה ממלאה - מן השילוח.
הגיעו - לשער המים,
תקעו - והריעו, ותקעו.
עלה - לכבש,
ופנה - לשמאלו.
ושני ספלים של כסף - היו שם.
רבי יהודה אומר:
של סיד - היו,
אלא שהיו מושחרים - מפני היין.
ומנוקבין - כמין שני חוטמין דקין,
אחד - מעבה.
ואחד - מידק.
כדי שיהו שניהם - כלים בבת אחת.
מערבי - של מים.
ומזרחי - של יין.
עירה של מים - לתוך של יין,
או של יין - לתוך של מים,
יצא.
רבי יהודה אומר:
מלוג - היה מנסך כל שמונה.
ולמנסך -
אומרין לו: "הגבה את ידך".
שפעם אחת,
ניסך - על רגליו,
ורגמוהו כל העם - באתרוגיהם.


(י) וכמעשהו - בחול,

כן מעשהו - בשבת.
אלא,
שהיה ממלא - מערב שבת,
חבית של זהב שאינה מקודשת - מן השילוח,
ומניחה - בלשכה.
נשפכה - או נתגלתה,
היה ממלאה - מן הכיור,
שהמים, והיין - המגולים,
פסולים - מעל גבי המזבח.


הדף הראשי של משנה סוכה ד

משנה סוכה, פרק ד':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב