משנה נידה ט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ט · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

השאילה חלוקה לנכרית או לנדה, הרי זו תולה בה.

שלש נשים ו שלבשו חלוק אחד, או שישבו על ספסל אחד ז ונמצא עליו דם, כולן טמאות.

ישבו על ספסל של אבן או על האצטבא של מרחץ, רבי נחמיה מטהר, שהיה רבי נחמיה אומר, כל דבר שאינו מקבל טומאה, אינו מקבל כתמים.

נוסח הרמב"ם

השאילה חלוקה לנוכרית או לנידה הרי זו תולה בה שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם כלן טמאות ישבו על ספסל של אבן ועל האיצטבה שבמרחץ רבי נחמיה מטהר שהיה רבי נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים.

פירוש הרמב"ם

השאילה חלוקה לנכרית או לנדה כו': הנכרית רואה דם כמו הנדה ואז תולה בה ומופת ר' נחמיה מאמרו ונקתה לארץ תשב כיון דישבה לארץ אשר אינה מקבלת טומאה נקתה. וכבר בארנו בכלים שכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה אינם מקבלין טומאה וכן אמרו שאם נמצא דם על כלי חרס מגבו הנה היא טהורה אצל רבי נחמיה מאחר שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שהתבאר וכן אם היה הכתם על בגד שאין בו שלש על שלש אינו מקבל טומאה כמו שהתבאר בכ"ז מכלים והלכה כרבי נחמיה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

השאילה חלוקה - ואח"כ לבשתה היא ומצאה עליו כתם:

לנכרית או לנדה - לנכרית שהיא רואה דם, שהיא גדולה וידענו בה שכבר ראתה ה, דומיא דנדה:

הרי זו תולה בה - וטהורה. דכיון דנדה היא, לא מקלקלה לה מידי. ונכרית נמי טמאה ותליא בה. אבל ישראלית טהורה ששאלה חלוק מחברתה טהורה, ואחר כך לבשתו חברתה, שתיהן טמאות, כדקתני שלש נשים וכו', דכיון דאי תליא בה, מקלקלא לה, מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך:

של אבן - דאינו מקבל טומאה. וספסל דרישא [איירי] בכלי עץ דראוי ליטמא במושב הזב והנדה:

אינו מקבל כתמים - כלומר לא גזרו על כתמים הנמצאים בו. וטעמא דר' נחמיה, דכתיב (ישעיהו גש) ונקתה לארץ תשב, כיון שישבה לארץ שאינה מקבלת טומאה, נקתה. והוא הדין לכל דבר שאינו מקבל טומאה. וכן אם ישבה על גבי כלי חרס, שאין מקבל טומאה מגבו, או על גבי מטלניות של בגד שאין בהן שלש על שלש שאינן מקבלין טומאה, בכל אלו לא גזרו על כתמים הנמצאים בהם. והלכה כר' נחמיה:

פירוש תוספות יום טוב

לנכרית. לשון הר"ב שהיא רואה דם שהיא גדולה וידענו בה שכבר ראתה דומיא דנדה. פירוש לא הרואה בעידן שאלה קאמר. דא"כ מאי שנא נכרית אפילו ישראלית נמי. וכדקתני או לנדה. אלא רואה. שהגיע זמנה לראות וראתה קאמר. ולאפוקי לא הגיע זמנה לראות וראתה. והא דקאמר נכרית דומיא דנדה. לאו דומיא דנדה ממש אלא דמדמינן להו כל היכא דאיכא לדמויינהו. והיינו נכרית שכבר ראתה כנדה שרואה עכשיו. ב"י סי' ק"ץ בשם הרשב"א:

שלש נשים כו'. משום הנהו גווני דמתני' ה' נקט נמי הכא שלש:

או שישבו על ספסל אחד. זו אחר זו. דומיא דחלוק ונ"מ לבדקה אחת מהן ומצאה טמאה כדלקמן. כן כתב הרשב"א בשם הר"א. ב"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) פירוש, לא הרואה בעידן שאלה קאמר, דא"כ היינו נדה כו'. ולאפוקי לא הגיע זמנה לראות וראתה. ולאו דומיא ממש קאמר. ב"י. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) שלש. משום הנהו גווני דמשנה ה' נקט נמי הכא שלש:

(ז) (על המשנה) שישבו כו'. זו אחר זו דומיא דחלוק. ונפקא מינה לבדקה אחת מהן ומצאה טמאה כדלקמן. ב"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

השאילה וכו':    וכתוב שם בבית יוסף שכתב הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל דהא דתנן נמצא דם בחלוקה או מטה או ספסל כולם טמאות אם נתעסקה אחת בכתמים כולם טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמיה ע"כ וכתבו הרב המגיד שם בפ"ט ופשיט הוא:

ר"ע ז"ל פי' לנכרית שהיא גדולה וידענו בה שכבר ראתה דומיא דנדה אמר המלקט ודלא כר"מ דאמר ראויה לראות אע"פ שאינה רואה עוד בפי' ר"ע ו"ל וכן אם ישבה ע"ג כלי חרס וכו' אמר המלקט ולא גזרינן גבו אטו תוכו:

בסוף פי' ר"ע ז"ל והלכה כר' נחמיה אמר המלקט שחכמים מודים לו ור' יעקב בלבד הוא דפליג עליה אבל איכא תנא דס"ל דרבים פליגי עליה:

ישב:    על ספסל של אבן שבמרחץ ר' נחמיה וכו' כך מ"מ:


פירושים נוספים