משנה נדרים יא ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק יא · משנה ג | >>

[עריכה]

קונם שאיני נהנה לבריות ^יב, אינו יכול להפר, ויכולה היא להנות בלקט ^טו ובשכחה ובפאה.

קונם כהנים ^טז ולוים נהנים לי, יטלו על כרחו ^יז.

כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי, יטלו אחרים ^יח.

משנה מנוקדת

[עריכה]

קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנָה לַבְּרִיּוֹת,

אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר,

וִיכוֹלָה הִיא לֵהָנוֹת בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה.

קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִים לִי,

יִטְּלוּ עַל כָּרְחוֹ;

כֹּהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּם אֵלּוּ נֶהֱנִים לִי,

יִטְּלוּ אֲחֵרִים:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

קונם שאיני נהנה לבריות -

אינו יכול להפר,

ויכולה היא - ליהנות בלקט, ובשכחה, ובפאה.

קונם כהנים ולוים נהנים לי -

יטלו על כורחו.

כהנים אלו, ולויים אלו, נהנים לי -

יטלו אחרים.

כבר הודעתיך, שזה כולו דברי רבי יוסי, והוא דחוי. שהוא יכול להפר כשנדרה שלא תהנה מפלוני, לפי שזה מדברים שבינו לבינה, לפי שבא לו טורח כשלא יגיע לה מאכל או כיוצא בזה מזה האיש. וכל שכן כשנדרה שלא תהנה מכל הבריות.

ואמרו: קונם כהנים ולוים נהנים לי - אין זה תלוי בנדר אשה, ואמנם הובאו בכאן לדמיון הדין, ממה שאמר, שמי שנדרה שלא תהנה מן הבריות – יכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה, שזה ממתנות העניים.

אמר גם כן: הנודר שלא יהנו ממנו הכהנים והלוים, יטלו מתנותם ממנו, אלא אם כן פרט לאלו; שאם אמר כן, יכול ליתנם לאחרים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

קונם שאיני נהנית לבריות אינו יכול להפר - שאין זה מנדרי עינוי נפש, שהרי יכולה להתפרנס משל בעל ^יג, דבעל לאו בכלל בריות הוא. והא מתניתין נמי רבי יוסי היא, ואין כן הלכה כדפרישנא לעיל. ולא מיבעיא אי אמרה קונם שאיני נהנית לבריות שאסרה הנאת כל הבריות עליה, שהוא מיפר משום נדרי עינוי נפש אליבא דחכמים, אלא אפילו אמרה קונם שאיני נהנית לפלוני שלא אסרה עליה אלא הנאת אותו פלוני בלבד, הבעל מיפר משום דברים שבינו לבינה, שטורח הוא לו כשלא תהנה מאותו פלוני, והתורה אמרה בין איש לאשתו, כל דבר שבין איש לאשתו הבעל מיפר:

ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה - הכי קאמר, ועוד טעמא אחרינא שקונם שאיני נהנית לבריות אין הבעל מיפר, שהרי יכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה שאינה נהנית מן הבריות, דמתנות עניים נינהו, ונמצא שאין כאן עינוי נפש ^יד:

קונם כהנים ולוים נהנים לי - כי היכי דקונם שאיני נהנית לבריות מותרת במתנות עניים, הכי נמי המדיר כהנים ולוים מנכסיו מותרים במתנות כהונה ולויה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

קונם שאני נהנה לבריות. לשון רש"י קונם יהא עלי כל מה שאני נהנה לבריות. וגם הרא"ש והטור סימן רל"ד העתיקו שאני:

אינו יכול להפר. פירש הר"ב שאין זה מנדרי עינוי נפש שהרי יכולה להתפרנס משל בעל. וכתב הר"ן וכי תימא דהא ודאי בעל אין פרנסתו אלא מן הבריות. וה"ל בריות כחנוני שאין פרנסתו אלא ממנו דאמר יפר. לאו קושיא היא דהתם אסר לה לפירות חנוני אפילו בזמן שמביאם לה בעל. הלכך יפר. אבל הכא לא אסרה אנפשה פירות הבריות אלא הנאת הבריות הלכך כל היכא שהבעל לוקח אותם מותרת בהן שאינה נהנה מן הבריות אלא מן הבעל. ע"כ. וכ"כ הרא"ש:

ויכולה היא ליהנות בלקט וכו'. כתב הר"ב ה"ק ועוד טעמא אחרינא כו' שהרי יכולה ליהנות כו'. גמרא. וכתבו הרא"ש והתוספות. וקשה גבי חנוני אמאי יפר והרי יכולה ליהנות מלקט שכחה ופיאה וי"ל דמיירי בימות הגשמים דליכא לקט שכחה ופיאה. ע"כ:

בלקט שכחה ופיאה. אפי' טובת הנאה [דאסרינן לקמן] ליכא בהו. דדוקא היכא דכתיב נתינה שייך טובת הנאה. הרא"ש. ומהאי טעמא מפרש בגמרא דלא תנן נמי מעשר עני משום דלא פסיקא ליה דדוקא במתחלק בתוך הגרנות דכתיב גביה והנחת בשעריך שרי לה לאתהנויי. אבל במתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה ונתת ללוי ולגר וכו' אסור לה לאתהנויי. והא דבפ"ח דפיאה משנה ה' משמע דמתחלק בגורן לאו לכל מי שירצה [הוא] אלא לכל הבא צריך לחלק לו בעל כרחו משא"כ בביתו שמחלק למי שירצה [הוא]:

וקונם כהנים וכו'. אין זה תלוי בנדר אשה ואמרו בכאן לדמיון הדין ממה שאמר שמי שנדרה שלא תהנה מן הבריות יכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופיאה שזה ממתנות העניים אמר גם כן הנודר שלא יהנו ממנו הכהנים והלוים כו'. הרמב"ם:

יטלו על כרחו. ובגמרא אלמא טובת הנאה אינה ממון. אימא סיפא כהנים ולוים אלו. יטלו אחרים אבל לאילין) לא. אלמא טובת הנאה ממון. ושני רבא שאני תרומה דהיינו טעמא דיטלו ע"כ משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דאתא למסרי עליה שויא כעפרא בעלמא. ופירשו המפרשים דלעולם טובת הנאה ממון ורישא משום דכיון שאסר כל הכהנים בהנאה אי אפשר ליתנו לשום כהן ואין לו בהם טובת הנאה וא"א לעכבו לעצמו [וכן במעשרות אע"ג דשרי לזרים מ"מ נתינת מעשר ללוי היא] הלכך הוו כאילו אינם שלו. אבל סיפא כיון שיכול ליתנו לאחרים יש בהם טובת הנאה. ע"כ. והא דמוכח מפירש הר"ב דספ"ב דקדושין דטובת הנאה דתרומות ומעשרות אינו ממון. כתב הכ"מ בפ"ז מהלכות נדרים דמצא כתוב שיש לחלק בין טובת הנאה דמודר הנאה לטובת הנאה דעלמא. מתרי טעמי. חדא דהא ס"ל דאפילו ויתור אסור במודר הנאה וסתם לן תנא דמתניתין בתלת דוכתי בהאי מסכת הכי. ועוד דהא חזינא מלתא דאסורי הנאה אפילו [לתתו] בהנאה אסור דאילו יין נסך אם נגע כותי ביינו בכוונה אסור בהנאה ואפילו לתתו לכותי ה"נ גבי מודר הנאה כיון דאסור לאתהנויי מיניה אסור לתת התרומות אע"פ שאינם שלו ויש לו ליתנם על כרחו ואפ"ה אסור ע"כ. ועיין במ"ג פ"ג דפסחים ועיין במשנה י' פרק ט' דב"ק שם כתבתי דלהר"ן יטלו דוקא. אבל לתת בידים לא ולב"י אפילו לתת בידים:

יטלו אחרים. ולא אלו וטעמא משום דשייך בהו טובת הנאה. וכדכתבינן. ולהכי לקט שכחה ופאה ומ"ע דגורן דלא שייך בהו טובת הנאה כלל תנן דיכולה ליהנות ואע"ג דהוי כמו האומר אלו שהרי לא נאסרו אלא לאשה זו מחמת נדר עצמה אלא טעמא משום דלא שייך בהו כלל שום טובת הנאה ולהכי לא תנן נמי עניים נהנים לי ולפיכך אני תמה שהרמב"ם בפ"ז מה"נ וכן הטור סימן רכ"ז כתבו אמתניתין דקונם כהנים ולוים וכו'. וכן הדין במתנות עניים וכלומר לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכ"כ ב"י והרי לא שייך בהו טובת הנאה כלל חוץ ממעשר עני שבבית הואיל והאשה המודרת הנאה מהבריות יכולה ליהנות ממנו. וצ"ע:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יב) (על המשנה) לבריות. קונם יהא עלי כל מה שאני נהנה לבריות. רש"י:

(יג) (על הברטנורא) וכי תימא דהא ודאי בעל אין פרנסתו אלא מן הבריות והוו להו בריות כחנוני שאין פרנסתו אלא ממנו דאמר יפר לא קשיא דהתם אסר לה פירות חנוני אפילו בזמן שמביאם לה בעל הלכך יפר אבל הכא לא אסרה אנפשה פירות הבריות אלא הנאת הבריות הלכך כל היכא שהבעל לוקח אותם מותרת בהן שאינה נהנה מן הבריות אלא מן הבעל. הר"נ והרא"ש:

(יד) (על הברטנורא) וקשה גבי חנוני אמאי יפר והרי יכולה להנות מלקט כו'. ויש לומר דמיירי בימות הגשמים דליכא לקט כו'. תוספ' והרא"ש:

(טו) (על המשנה) בלקט כו'. אפילו טובת הנאה לית בהו דלא כתיב בהו נתינה. הרא"ש. ומה"ט מפרש בגמרא דלא תנן נמי מעשר עני משום דלא פסיקא ליה, דדוקא במתחלק בתוך הגרנות דכתיב גביה והנחת בשעריך שרי לה לאתהנויי. אבל במתחלק בתוך הבית דכתיב נתינה ונתת ללוי ולגר אסור לה לאתהנויי. ועתוי"ט:

(טז) (על המשנה) כהנים כו'. אין זה תלוי בנדר אשה ואמרו בכאן לדמיון הדין כו'. הר"מ:

(יז) (על המשנה) על כרחו. אע"ג (דגבי נדרים) טובת הנאה ממון כיון שאסר כל הכהנים והלוים בהנאה אי אפשר ליתנו לשום כהן ולוי ואין לו בהם טובת הנאה ואי אפשר לעכבו לעצמו הלכך הוי כאלו אינם שלו. ועין משנה י' פרק ט' דבבא קמא. ועתוי"ט:

(יח) (על המשנה) אחרים. ולא אלו וטעמא דשייך בהו טובת הנאה. ולהכי לקט כו' ומעשר עני דגורן דלא שייך בהו טובת הנאה כלל תנן דיכולה להנות ואע"ג דהוי כמו האומר אלו שהרי לא נאסרו אלא לאשה זו מחמת נדר עצמה אלא טעמא משום דלא שייך בהו כלל שום טובת הנאה ולהכי לא תנן נמי עניים נהנים לי. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

קונם שאיני: יש ספרים שאני וכדכתיבנא לעיל:

לבריות: עיין במ"ש לעיל ס"פ קונם:

אינו יכול להפר: בגמ' דייק מדקתני אינו יכול להפר משמע דאין בנדר הזה ענוי נפש משום דיכולה להתפרנס משלו מכלל דבעל לאו בכלל בריות הוא אימא סיפא ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה אבל מדבעל לא אכלה אלמא בעל בכלל בריות הוא אמר עולא לעולם לאו בכלל הוא וחדא ועוד קתני חדא דבעל לאו בכלל בריות הוא ועוד דיכולה היא ליהנות בלקט וכו'. ופי' רש"י ז"ל ואין יכול להפר דמתני' אכ"ע קא מהדר דאין יכול להפר אליבא דכ"ע משום דלאו נדרי ענוי הויין ולא דברים שבינו לבינה ע"כ. והרא"ש והר"ן ז"ל כתבו דבעל לא הוי בכלל בריות הלכך לא מיקרי ענוי נפש אלא דברים שבינו לבינה ואינו מפר לה אלא בעודה תחתיו וכי תימא אכתי היכי אתיא שפיר דהא ודאי בעל אין פרנסתו אלא מן הבריות והוו להו בריות כחנוני שאין פרנסתו אלא ממנו דאמר יפר לאו קושיא דהתם אסרה לה לפירות חנוני אפילו בזמן שיביאם לה בעל וכדאסיקנא לעיל בגמרא הלכך יפר אבל הכא לא אסרה אנפשה פירות הבריות אלא הנאת הבריות הלכך כל היכא שהבעל לוקח אותם מותרת בהם שאינה נהנית מן הבריות אלא מן הבעל ע"כ. רבא אמר לעולם בעל בכלל בריות הוא ומה טעם קאמר אע"ג דלא קתני מפני שיכולה וכו' ממילא משמע דמה טעם קאמר מה טעם אינו יכול להפר מפני שיכולה ליהנות וכו' רב נחמן אמר לעולם בעל לאו בכלל הבריות הוא והאי דקאמר אינו יכול להפר אין צריך להפר קאמר והאי דקתני ויכולה ליהנות וכו' משנתגרשה קאמר דאז לא מצי לאתהנויי מבעל אבל רבינו יעקב בעל הטור ז"ל ס"ל שם ביורה דעה סימן רל"ד דף רפ"ג דקונם שאיני נהנה לבריות הוי נדרי ענוי נפש:

ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה: ולא קתני ובמעשר עני דמתני' איירי במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה וגו' כתרומה דכתיב בה תתנו תרומה לכהן וכיון שבעל הבית מסלקו טובת הנאה שלו כתרומה משום הכי לא תנייא במתני דהא מיתסרא ביה אבל במעשר עני המתחלק בגרנות שמניחו בגרן כדכתיב והנחת בשעריך וכל הרוצה ליטול יבא ויטול מותרת ליהנות ובהכי מוקי רבא בגמרא לברייתא דקתני ויכולה ליהנות ג"כ במעשר עני ומטעם זה נמי תנן דיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה דכיון דלא כתיב בהו נתינה לא שייך טובת הנאה:

קונם כהנים ולוים וכו': ירוש' סוף פ' האיש מקדש:

יטלו על כרחו: בגמ' פריך מדקתני יטלו ע"כ ש"מ דטובת הנאה שיש לו כשיתננה לכהן או ללוי אחר שמחזיק לו טובה אינה ממון ולא מיתחזי כמאן דמתהני מיניה ובסיפא קתני כהנים אלו לוים אלו יטלו אחרים אבל לאלו לא אלמא טובת הנאה ממון ומסיק רבא לעולם כולה מתני' טובת הנאה ממון וסיפא ניחא דכהנים אלו יטלו אחרים ורישא היינו טעמא דיטלו על כרחו משום דתרומה לא חזיא אלא לכהנים שאי אפשר ליתנה לישראל וכן המעשר אי אפשר ליתנו אלא ללוי אע"ג דשרי לזרים הלכך כיון דאסרה עלייהו שוייה עפרא בעלמא ואפקרה לההיא טובת הנאה שיש לו בה:

יטלו אחרים: אפשר לומר דלאו דוקא יטלו בידם דאפילי הוא יכול ליתן להם בידיו ממש אלא אגב דקתני רישא יטלו תנא נמי סיפא יטלו ובסמוך בס"ד יתבאר יותר. וביד פ"ז דהלכות נדרים סי' י' י"א. ובטור יורה דעה סימן רכ"ז. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל לתת טעם לדבר מה הפרש יש בין רישא לסיפא כי בכאן בסיפא כיון שטובת הנאה של המעשרות הוא שלה אסור הוא לאלו שנדרה שלא יהנו ממנה שיהנו במעשרותיה שהרי היא מהנה אותם במה שהיא נותנת אותם להם אבל כשאמרה כהנים ולוים נהנין לי א"כ הרי אינן ברשותה ליתנם לשום כהן והיא מעתה אין לה בהם טובת הנאה כלל ועל כן מותרים ליהנות מהם כל הכהנים כי המעשרות עצמן אינן שלה ע"כ::

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

קונם שאיני נהנה לבריות: ר"ל ממה ששייך לבריות:

אינו יכול להפר: דיכולה ליהנות מבעל, שאינו בכלל בריות [שם ס"ד וס"ה]:

ויכולה היא להנות בלקט ובשכחה ובפיאה: שהן הפקר, ואינה נהנית בהן מבריות. ואע"ג דמותרת ליזון מהבעל, והרי עשיר הוא ואיך תגזול עניים. י"ל דסיפא מיירי כשהבעל עני, או בנתגרשה דאז אסורה גם מבעל:

קונם: ר"ל האומר קונם וכו' וא"א דאיירי באשה, דהרי כל פירות שדותיה של בעל הן, רק בנתן לה אחר על מנת שאין להבעל רשות בהן, וזה אינו מצוי, רק איידי דנקט לעיל שתהנה מפאה נקט נמי הך דדמי לה:

כהנים ולוים נהנים לי יטלו על כרחו: אבל לא יתן להם [כך נ"ל לפי מה דמסיק הש"ס דמתני' ס"ל טובת הנאה ממון, ואפ"ה מותרים בתרומתו, דמדאסר הנאתו על כל הכהנים, למי יתן התרומה, הרי לא חזי לי', לפיכך הו"ל התרומה לדידי' כעפרא בעלמא. וכאילו אינה שלו, להכי מהפקירא קא זכי, והא תינח כשלקחו הם מעצמן, אבל בנותן להם הוא, הדר הוא ואחשבי' כדידי' ומהנה להו], וכ"ש לקט שכחה ופיאה דלא כתיב בהו נתינה, וודאי מותרים ליטל בע"כ [רכ"ז ג']:

כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי יטלו אחרים: נקט יטלו. לדיוקא, דאותן שהדירן, אפילו בנטילה אסור:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי