לדלג לתוכן

משנה נגעים ב ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ב · משנה ד | >>

כיצד ראיית הנגע? האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים. האשה כעורכת וכמניקה את בנה, כאורגת בעומדין לשחי ליד הימנית.

רבי יהודה אומר, אף כטווה בפשתן לשמאליתט.

כשם שנראה לנגעו, כך הוא נראה לתגלחתו.

כיצד ראיית הנגע:

האיש נראה - כעודר, וכמוסק זיתים.
והאשה - כעורכת, וכמניקה את בנה,
כאורגת בעומדין - לשחי ליד הימנית.
רבי יהודה אומר: אף כטווה פשתן - לשמאלית.
כשם שהוא נראה לנגעו - כך הוא נראה לתגלחתו.

אמר במראות נגעים "לכל מראה עיני הכהן"(ויקרא יג, יב), ולא נתחייב שיתפשט גופו ואיבריו עד שיראה שם הנגע או בשר חי, אבל כאשר יהיה ערום ועומד לפני הכהן הנה כל מקום שיראה ממנו והוא על המצב המתואר והוא אשר יטמא בנגעים.

והתחיל לבאר המצב, ואומר שהאיש יעמוד כמו שיהיה חורש והוא אשר יקרא עודר, או כחובט זיתים והוא יקרא מוסק, והנה כל מה שיראה ממנו והוא על אלה שני המצבים יתטמא בנגעים.

והאשה תהיה ערומה ותשב על הארץ תתפשט איבריה על דרך לישה, או על דרך שתהיה מניקה את בנה, ומצב שתהא אורגת תמשוך ידה הימנית עד שיגלה שחיה, כי אי אפשר לאורגת שלא תמשוך ידה הימנית על זה השיעור. ורבי יהודה אומר, שהיא גם כן תשב על תכונת הטווה פשתן ומושכת ידה השמאלית עד שיתגלה שחיה, כי אי אפשר לטווה שלא תמשוך ידה השמאלית על זה ההשתנות גם כן.

וכל מה שיראה מגוף האיש על שני המצבים, או מגוף האשה על אלו המצבים, הוא אשר יובט בנגעים, והוא אמרו יתברך "לכל מראה עיני הכהן"(ויקרא יג, יב).

וכן בעת התגלחת, נאמר בו "וגלח את כל שערו"(ויקרא יד, ח), שהוא גם כן לא יתחייב שיגלח מה שלא יראה מגופו כאשר הוא על אלו המצבים:

האיש נראה כעודר. בתורת כהנים דרשינן לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים וקתני בתרה מכאן אמרו האיש נראה כעודר וכו' כדתנן הכא דמה שמתגלה באותה שעה אינו נחשב בית הסתרים:

כעודר. דרך העודר מפסק את רגליו ודרך המוסק מגביה זרועותיו:

כעורכת. שמפסקת את רגליה:

וכמניקה את בנה. לענין מה שנראה תחת הדד דמה שנראה באותה שעה אין נחשב בית הסתרים כדתנן לקמן בספ"ו:

כאורגת בעומדין. שמגבהת יד הימנית לארוג:

כטווה בפשתן. שדרך טווה להגביה ידה השמאלית ומה שאין נראה נחשב בית הסתרים:

לתגלחתו. כשמטהר וצריך לגלח דמה שאין מיטמא בנגעים אין טעון גילוח כדדרשינן בתורת כהנים וגלח את כל שערו יכול בית הסתרים ת"ל גבות עיניו מה גבות עיניו בנראה פרט לבית הסתרים אף כל שערו בנראה פרט לבית הסתרים:

כעודר וכמוסק - דרך העודר מפסק רגליו. ודרך המוסק מגביה זרועותיו. עודר, חופר בקרקע. מוסק, לוקט את זיתיו ז:

כעורכת - את הפת, שמפסקת את רגליה ח:

וכמניקה את בנה - לענין תחת הדד. דמה שנראה באותה שעה אינו נחשב בית הסתרים:

כאורגת בעומדים לשחי – שמגבהת ידה הימנית לארוג ומגלה בית השחי שלה:

כטווה בפשתן – שדרך הטווה להגביה ידה השמאלית ומגלה השחי השמאלי. ומה שאינו נראה בכך, נחשב בית הסתרים. וכתיב לכל מראה עיני הכהן, פרט לבית הסתרים:

לתגלחתו - ביום טהרתו. וצריך לגלח, דכתיב (ויקרא יד) את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו, מה אלו מקום כינוס שער ונראה, אף כל מקום כינוס שער ונראה, פרט לבית הסתרים י:

וכמוסק זיתים. ל' הר"ב לוקט את זיתיו. לא שלוקטן מע"ג הקרקע. דבהכי אינו מגביה זרועותיו אלא לוקטן מעל האילן. וכן לשון הר"ב במשנה ד' פ"ח דמנחות מגרגרו בראש הזית מלקט גרגרים שהן בראש הזית וכו' [וכמ"ש הר"ב שמגביה זרועותיו. כ"כ הר"ש. וכן בערוך ערך מסק. והכי מסתבר. אבל ראיתי בערך עדר דמביא ברייתא בזה הלשון מגביה זרועותיו למעלה כדרך שמגביה המעדר בשעה שעודר בשדה כדי שיראה בית השחי שלו וכו'. וכופף קומתו כדרך שכופף בשעה שמוסק זיתים כשמפילן מן הזית ולוקטן מן הארץ. ע"כ. וברייתא זו בעצמה תמוה. שהרי אין הדרך המעדר שהוא החופר. [כדפי' הערוך עצמו בסוף אותו הערך] שיהיה מגביה עצמו. אדרבה צריך שיכפוף קומתו. וצ"ע]. ומצאתי כתוב בשם הראב"ד שיער בזיתים. לפי שהזית אינו גבוה כשאר אילנות. ואדם לוקט אותם בלי הרמת זרועותיו הרבה ומתגלה השחי. ע"כ:

כעורכת. פירש הר"ב שמפסקת את רגליה. מעט. הראב"ד:

כאורגת בעומדין. לשון הערוך פי' [כאורגת] במסכת בעומדת שדרכה להגביה כו'. ובשם הראב"ד מצאתי. בעומדין ר"ל בדבר העומד שיהיו כלי האורג עומדים בקומה. ויש לה צורך להגביה יד ימנית. לקשור. או להתיר. ע"כ. ובמשנה ב פ"ג דזבים פי' הר"ב כדברי הערוך:

ליד הימנית. עיין מ"ש לקמן:

רבי יהודה אומר אף כטווה כו'. אפשר לומר דת"ק לא פליג. ואע"ג דתני ליה בלשון פלוגתא. דהכי אשכחן טובא. כמ"ש בפרק בתרא דבכורים [משנה ו]. ומשום דת"ק לא פליג. מש"ה לא כתב הר"ב דאין הלכה כר"י. וכן בפי' הרמב"ם לא איפסיק הלכתא. אבל בנא"י כתוב. ואין הלכה כר"י. וכן בחבורו [סוף] פ"ט מה"צ לא העתיק דבריו. ונראה לפי זה דת"ק דפליג. היינו טעמיה דס"ל דשחי דשמאלית בית הסתרים היא. ואע"פ שכשהיא טווה מגבהתו ונראה. לא דמיא לשחי דימנית. דבלאו הכי דרכה להגביה בכל עת. אלא לענין ראיית הכהן אמרו שתהא נראה כאורגת בעומדין. אבל שמאלית שאין דרכה להגביה בכל עת. אע"פ שכשטווה מגביהה. לא יצא מדין בית הסתרים. כך נ"ל. אבל בשם הראב"ד מצאתי דלת"ק כמו שמגביהה ימינה. כך יהיה שיעור ראית הנגע תחת שחייו שנים. ורבי יהודה נתן סימן כמו שמגביהה בטווייה יד השמאלית כך שיעור הגבהת השתי זרועות לנגע. ולא ידענא אם מיקל יותר מרבנן. ונראה דמיקל מדקאמר אף. ע"כ:

כך הוא נראה לתגלחתו. פי' הר"ב דכתיב את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו. מה אלו מקום כנוס שער ונראה כו' פרט לבית הסתרים. ותימה דכשם שנוכל לומר פרט לבית הסתרים לפי שאע"פ שהוא כנוס אינו נראה. כך יש לנו לומר ג"כ פרט לשאר הגוף שנראה ואינו כנוס. כמו שער הזרועות והשוקיים. וכך הוא בהדיא בגמרא פ"ב דסוטה דף טז. גם יש קצור לשון בדברי הר"ב דה"ל לכתוב ג"כ כלל שני ואת כל שערו יגלח. דאל"ה לא הוי אלא כלל ופרט. ואין בכלל אלא מה שבפרט. וכ"כ הר"ב בפ' בתרא מ"ב. והר"ש כתב לשון ת"כ. וזוהי וגלח את כל שערו יכול בית הסתרים. ת"ל גבות עיניו. מה גבות עיניו בנראה פרט לבית הסתרים. אף כל שערו בנראה פרט לבית הסתרים. ע"כ. וגם על זה יש לתמוה דהא גבות עיניו מיוחדים ג"כ בזה ששערן כנוס. וה"נ מסיים בת"כ. אי מה גבות עיניו מקום כנוס שער ונראה. אף אין לי אלא מקום כנוס שער ונראה. מנין לרבות כנוס שער שאינו נראה. פיזור שער נראה. פיזור שער ואינו נראה. ת"ל את כל שערו יגלח. ע"כ. ומעתה תקשה בהפך. שהרי למדנו שאף שאינו נראה. בכלל התגלחת. אלא דהיא גופה קשיא רישא לסיפא. ומפני כן נדחק הר"ר אליה מזרחי בישובה. ופירש דבנראה דרישא. אינו כבנראה דסיפא. אלא רישא קאמר בנראה. היינו שאפשר לראות ע"י שיעמוד כעודר ומוסק ואדרשא דסיפא סמיך. ויהיה פרט לבית הסתרים שאינו נראה אפילו כשעודר ומוסק. ומ"מ דברי הר"ב הרי הם סתומים ביותר. ולקמן בפרק בתרא שכתב עוד הר"ב בזה. שם אכתוב ג"כ יותר בס"ד [ד"ה העביר]:

(ז) (על הברטנורא) מעל גבי האילן. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) מעט. הר"א:

(ט) (על המשנה) אף כו'. יש לומר דהתנא קמא לא פליג, אלא לא העתיק דברי ר' יהודה להלכה. ולפי זה נראה דפליג וסבירא, ליה דשחי דשמאלית בית הסתרים הוא, ואע"פ שכשהיא טווה מגביהתו ונראה, לא דמיא לשחי הימנית דבלאו הכי מגביהה בכל עת כו'. ובשם הר"א מצאתי, דהת"ק נתן סימן לשתי הזרועות בימנית, ור' יהודה נתן בהם סימן בשמאלית. ונראה דר' יהודה מיקל, מדקאמר אף. ע"כ:

(י) (על הברטנורא) הר"ב קיצר כאן. ועיין פרק י"ד משנה ב' ומה שכתב שם:

האיש נראה וכו'. פ' בתרא דנדה דף ס"ז ופי' שם רש"י ז"ל כעודר בבית השחי וכמוסק זיתים בבית הערוה דאם יש לו נגע בבית השחי אין צריך להגביה זרועותיו יותר מדאי להראותו אלא כעודר שמגבי' ואינו מאנס עצמו ומה שיוכל כהן לראות יראה ואם לא יוכל לראות טהור ובבית הערוה אינו צריך לכוף ולשוח יותר מדאי אלא כמוסק זיתים אחר שנשרו מן האילן ומלקטן מעל הארץ והאשה נראית לכהן בנגעה כאורגת בבית השחי ואם בבית הערוה כופפת עצמה כמניקה את בנה ע"כ וכתבו שם תוס' ז"ל וכמניקה את בנה פי' רש"י ז"ל לענין בית הערוה ואין נראה דבת"כ תני לה גבי הדד ע"כ. וע"ש אם אותה היא ברייתא וז"ל הערוך בערך עדר האיש עומד ערום לפני כהן ומחזיר פניו לכהן ומגביה זרועותיו למעלה כדרך שמגביה המעדר בשעה שעודר בשדה כדי שיראה בית השחי שלו ובטנו של פניו ואח"כ הופך גבו לכהן וכופף קומתו כדרך שכופף בשעה שמוסק זיתים כשמפילן מן הזית ולוקטן מן הארץ ומה שיכול לראות בכך מבית הסתרים רואה יותר על כן אינו צריך וכן האשה כשרואה נגעה נראית כאורגת שפושטת זרועותי' למעלה ומכה הערב ואח"כ חוזרת גבה וכופפת קומתה כאותה שמניקה את בנה ששוכב על הארץ ע"כ:

כאורגת בעומדין. במסכת עומדת הרא"ש ז"ל ועיין בספר קרבן אהרן פ"ד דפ' נגעים שפירש שם בַעֲמַרִים בצמר שמא הוא גורס עמרים ברי"ש. וכן לענין טבילה כדאיתא התם בנדה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א דהלכות מקואות סי' י'. ועיין במה שפי' הר"ן ז"ל בפ' שני דשבועות הביאו בית יוסף ביורה דעה סימן קצ"ח:

ר' יהודה אומר וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:

כשם שהוא נראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו. דמה שאין מיטמא בנגעים אין טעון גלוח:

יכין

כיצד ראיית הנגע:    ר"ל איזה מקום צריך לראות. ולבדוק הנגע שבו. שלא נחשבו כבית הסתרים שאמ"ט בנגעים:

האיש נראה כעודר:    ר"ל אם הנגע בין ב' רגליו יבדקנו הכהן כאילו המנוגע חופר שדרכו לפסק רגליו קצת. ומה שאין מתגלה אז מבין ירכיו נקרא בית הסתרים שאינו מטמא בנגעים:

וכמוסק זיתים:    ר"ל ואם הנגע תחת זרועותיו אז יבדקנו כתולש זיתים מאילן זית שמין אילניו אין גבוהים הרבה. וא"צ לפשוט זרועותיו ביותר. ומה שאינו מתגלה אז מתחת זרועותיו נקרא בית הסתרים:

האשה כעורכת:    לענין נגע שבין ירכיה. ומדאין דרכה לחפור. להכי משערינן בה כלשה עיסה. שדרכה ג"כ לפסק רגלי' קצת. וכל נגע שהיא אז במקום מכוסה שם. אינו מטמא:

וכמניקה את בנה:    לענין נגע שתחת הדד. ורק מה שמגולה שם אז טמ'. [ונל"פ דבהנך תרתי היה מכסה הנשאר מה שא"צ לראות. משום הרהור. דדוקא בבהמה אמרינן בכה"ג בעבידתי' טריד ולא יהרהר [כע"ז ד"כ ע"ב] ולא באדם. ובפרט הכא דליכא מעשה רק ראיי' ל"ש לומר בעבידתי' טריד]:

כאורגת בעומדין לשחי:    ר"ל כשיש לה נגע סביב לבית השחי משערין מה שמתגלה מתחת זרועותי' בשעה שהיא אורגת. ולא משערין באורגת משיחה קטנה. שאין מתגלה אז רק מעט מתחת זרועותי'. אלא משערין באורגת בעומדין. דהיינו כשאורגת בכלי אריגה העומדין לפני' שמגבהת ופושטת זרועה הימנית ביותר. כשתשליך חוט הערב בין חוטי השתי המתוחי' בכסא האורג:

ליד הימנית:    לנגע שבשחי תחת יד ימנית. ואפשר דס"ל דשחי שמאלית אינו רואה כלל. דאע"ג דגם בשמאלית תחזיר ותשליך חוט הערב לאחור ליד הימנית. עכ"פ אינו משליכתו בכח כל כך. מדהיא יד כהה ולפיכך אינה מגבהת אותה כ"כ שיתגלה ממנה הנסתר מקודם. [וכן משמע מהרמב"ם פ"ט מצרעת]. אמנם לרב"א ת"ק ס"ל דמשערין שמאלית כפי מה שמתגלה כנגדה מיד ימנית:

רבי יהודה אומר אף כטווה בפשתן לשמאלית:    שאוחזת אז בשמאלית שלה הפלך שפינדעל בל"א ומגבהת הפלך קצת כדי לכרוך עליו חוט הפשתן שטווה בימינה ומה שאיט נראה אז מהשחי. נקרא ביהס"ת ואמ"ט. ולרב"א הנ"ל ס"ל לר"י דכפי שיעור זה משערינן בימיני' ול"ג אף. ונקט פשתן דמדמצוי טפי מטווית צמר. מדזיל טפי. ועוד משום דצמר אינו נטווה בפלך. רק בגלגל של אריגה. מיהו מתני' לא מיירי בכיהונא רומא' דהרי אין דרך אשה לטוותו [ככתובות דס"א ב']:

כשם שנראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו:    דכשיתטהר המנוגע צריך שיגלח כל מקום כנוס שער. וקאמר הכא דכל כנוס שער שבביהס"ת א"צ לגלח. ולהכי כל כנוס שער שבזקן התחתון ושבשחי במקום שמכוסה שם אמ"ט וא"צ לגלחו כשמתטהר:

בועז

פירושים נוספים