תפארת ישראל על נגעים ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על נגעים · ב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

נראית בגרמני:    נגע. עזה במראה לובן שבה. אם היא באדם שהוא מארץ גערמאניען. היא אשכנז בלשון לאטינא. דמג' ב"נ התישבו בני יפת בצפון העולם היא אייראפא. ואשכנז היא היותר צפוני בה. ומדאין שם תגבורת השמש. לכן תושביה הם לבנים ביותר. ובני חם התיצבו בדרום העולם. היא אפריקא. וכוש הוא עטיאפיען. היא היותר דרומי בה. ומדיש שם התגברות השמש ביותר. לכן תושבי ארץ כוש הם שחורים ביותר. אולם בני שם התישבו במזרח העולם. היא אזיען. והיא כמול האמצע שבין אפריקא לאייראפא. וא"י היא קרובה לאמצעית אזיען. לכן תושביה ממוצעים בלבנונית עורם [כל זה מדברי הגאון רב"א בקצת תוס' ביאור]. וי"א דגרמני דקא' תנא הוא לשון גרמא. ור"ל שבשרו לבן כעצם [אולם לפע"ד הרי לפי"ז לא תלי כלל באיזה אקלימא הוא דר. שיש שנולד כך משונה בעורו. ונקרא בל"א אלבינוס. והוא מום באדם ונקרא בלשוו המשנה לבקן [בכורות פ"ז ע"ו]. ולמה לא קראו תנא גם הכא כן. ותו מסתבר דכמו כושי שהזכיר תנא. נקרא על שם ארצו. כך גרמני על שם ארצו נקרא]:

כהה:    שמתוך שבשר הגרמני לבן ביותר. לכן כשיש בעורו גם בהרת עזה כשלג. נראה כהה מקרום ביצה. ופוטרין אותו. דבתר בשרו אזלינן:

והכהה:    נגע שכהה יותר מקרום ביצה:

בכושי עזה:    שמתוך שעור הכושי שחור ביותר. להכי גם נגע שכהה יותר נמוך מקרום ביצה באדם בינוני. והוא נטהר בה. אפ"ה מדנראת בכושי זה עזה. הרי זה נסגר או נחלט על ידה. דס"ל דכל נגע משערינן לפי בשר המנוגע מדכתיב הרבה פעמים באותה פרשה בעור בשרו. והא דכתיב פעם א' בעור הבשר. ה"ט כדי דלא תימא דבישראל דווקא מיירי קרא. וביה נשער בכל א' לפי עורו. אבל גר גרמני או כושי אמ"ט כלל בנגעים. להכי כתבה תורה נמי בעור הבשר סתמא פעם א'. למימרא דבכל בשר משערינן. ובכולן בבשרו. דהיינו בבשר עצמו משערינן:

בני ישראל אני כפרתן:    ר"ל אם נגזר על א' מהן צרעת בשביל עוונותיו [כעירוכין י"ד ב'] הנני תחתיו לקבל ענשו. כדי שאתכפר עלי'. וינצל הוא. ומדהוצרך להזכיר ישראל בשם צרעת. כדבעינן למימר לקמן. להכי כדי להודיע שיעור חיבתן אצלו. נותן נפשו תחתיהן:

הרי הן כאשכרוע:    הוא מין ארז שלבנינותו בינוני:

אלא בינוניים:    נ"ל דמדלא קאמר בקיצור יראה כבינוני. ש"מ דרק ראי' לדבריו אתא לאשמועינן. וה"ק דמדנצטוו פרשת נגעים רק לבנ"י. להכי בין בכושי או בגרמני כשנתגיירו משערין בהן היאך היה נגע שלהן נראה אילו היה עורן אשכרוע כישראל. שעורן הוא במראה כזו. ועוד נ"ל דמדלא קאמר בנ"י בינוני' הם בלובן. ש"מ דפליג אדר"ע וס"ל בלבנונית בינוני של אשכרוע משערינן. שהוא מין מראה לובן בינוני אחר ואינו אותו מראה לובן בינוני דקאמר ר"ע. ופליג נמי אדר"ע דמצריך הבאת הצבע. אבל ר' ישמעאל ס"ל דסגי לשער לפי האומד. [ולהראב"ד ס"ל לר' ישמעאל דגרמני וכושי אין מטמאין כלל בנגעים. והיינו כת"ק]:

מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ:    סביב להנגע עושה קו מאותו צבע לובן בינוני של המציירים:

ותראה בבינוני:    ר"ל דע"י עשיית הקו זה סביב הנגע. יהא יוכל להבחין יפה מראה לבנונית הנגע. להבחין יפה עי"ז איך יהי' מראית הנגע בעור בינוני. דס"ל דלא סגי במשער באומד. רק צריך שיתברר לעיניו יפה אם אינה נמוכה מקרום ביצה בעור אדם בינוני:

אבל לא להחמיר:    דס"ל דב' המקראות בעור בשרו ובעור הבשר. היינו לומר יראה וכו':

יראה הגרמני בבשרו:    כבמראה בשר של עצמו. ועי"ז נידן לקולא ונמצאת מקיים מה דכתיב בעור בשרו:

והכושי בבינוני:    נמצאת מקיים גם מקרא שכתוב בעור הבשר סתם [והא דלא קאמר איפכא. היינו משום דספק נגעים להקל [כלקמן רפ"ה]:

וחכמים אומרים זה וזה:    גרמוני וכושי. ונ"ל דאפ"ה פליגי אר"ע דלדידהו סגי לשער לפי האומד:

משנה ב[עריכה]

ולא בתוך הבית:    ודוקא בנגעי אדם או בגדים. דאף דבבגדים לא שייך עזה וכהה. עכ"פ צריך להבחין יפה בין ירקרק לירוק ובין אדמדם לאדום. אבל בבתים הרי לא סגי בלא"ה דאין נגע מטמא בבית רק בכותליו מבפנים [כתוס' יבמות ק"ג ב' ועיין מראה כהן סימן כט]. ואפ"ה צריך לפתוח החלון שבו כשהוא סגור כדי לראותו יפה:

לפי שהכהה נראית עזה:    אכולהו קאי. ומשום שאם יראה אז הנגע יתגלגל לו חומרא עי"ז:

ולא בצהרים לפי שעזה נראית בהה:    דע"י שאור החמה חזק אז יתבלבל ויכהה ראיית העינים:

ר' יהודה אומר בארבע בחמש בשמנה ובתשע:    ר"מ ס"ל דקודם שלש שחרית הוא. ולאחר תשע בין הערביים הוא. בשש ובשבע צהרים הוא. ובג' זמנים אלו מקובל לנו שאין רואין בהן. ור"י ס"ל דגם קודם ד' שחרית הוא דמקרי ואין רואין בו [ועיין פסחים י"א ב'. וסנהדרין מ' א'. שיש קצת דמיון לפלוגתא דהתם עם פלוגתא דהכא. רק התם בטעות פליגי]. וקי"ל כר"י:

משנה ג[עריכה]

כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו:    ודוקא בכהו ב' עיניו. אבל בכהה עינו א' לא. דדוקא סומא בא' מעיניו תנן דפסול:

בית האפל אין פותחין בו חלונות:    מחדש. אבל במגופף בדלת. וכ"ש בדלת זכוכית מחרב לפתחו:

משנה ד[עריכה]

כיצד ראיית הנגע:    ר"ל איזה מקום צריך לראות. ולבדוק הנגע שבו. שלא נחשבו כבית הסתרים שאמ"ט בנגעים:

האיש נראה כעודר:    ר"ל אם הנגע בין ב' רגליו יבדקנו הכהן כאילו המנוגע חופר שדרכו לפסק רגליו קצת. ומה שאין מתגלה אז מבין ירכיו נקרא בית הסתרים שאינו מטמא בנגעים:

וכמוסק זיתים:    ר"ל ואם הנגע תחת זרועותיו אז יבדקנו כתולש זיתים מאילן זית שמין אילניו אין גבוהים הרבה. וא"צ לפשוט זרועותיו ביותר. ומה שאינו מתגלה אז מתחת זרועותיו נקרא בית הסתרים:

האשה כעורכת:    לענין נגע שבין ירכיה. ומדאין דרכה לחפור. להכי משערינן בה כלשה עיסה. שדרכה ג"כ לפסק רגלי' קצת. וכל נגע שהיא אז במקום מכוסה שם. אינו מטמא:

וכמניקה את בנה:    לענין נגע שתחת הדד. ורק מה שמגולה שם אז טמ'. [ונל"פ דבהנך תרתי היה מכסה הנשאר מה שא"צ לראות. משום הרהור. דדוקא בבהמה אמרינן בכה"ג בעבידתי' טריד ולא יהרהר [כע"ז ד"כ ע"ב] ולא באדם. ובפרט הכא דליכא מעשה רק ראיי' ל"ש לומר בעבידתי' טריד]:

כאורגת בעומדין לשחי:    ר"ל כשיש לה נגע סביב לבית השחי משערין מה שמתגלה מתחת זרועותי' בשעה שהיא אורגת. ולא משערין באורגת משיחה קטנה. שאין מתגלה אז רק מעט מתחת זרועותי'. אלא משערין באורגת בעומדין. דהיינו כשאורגת בכלי אריגה העומדין לפני' שמגבהת ופושטת זרועה הימנית ביותר. כשתשליך חוט הערב בין חוטי השתי המתוחי' בכסא האורג:

ליד הימנית:    לנגע שבשחי תחת יד ימנית. ואפשר דס"ל דשחי שמאלית אינו רואה כלל. דאע"ג דגם בשמאלית תחזיר ותשליך חוט הערב לאחור ליד הימנית. עכ"פ אינו משליכתו בכח כל כך. מדהיא יד כהה ולפיכך אינה מגבהת אותה כ"כ שיתגלה ממנה הנסתר מקודם. [וכן משמע מהרמב"ם פ"ט מצרעת]. אמנם לרב"א ת"ק ס"ל דמשערין שמאלית כפי מה שמתגלה כנגדה מיד ימנית:

רבי יהודה אומר אף כטווה בפשתן לשמאלית:    שאוחזת אז בשמאלית שלה הפלך שפינדעל בל"א ומגבהת הפלך קצת כדי לכרוך עליו חוט הפשתן שטווה בימינה ומה שאיט נראה אז מהשחי. נקרא ביהס"ת ואמ"ט. ולרב"א הנ"ל ס"ל לר"י דכפי שיעור זה משערינן בימיני' ול"ג אף. ונקט פשתן דמדמצוי טפי מטווית צמר. מדזיל טפי. ועוד משום דצמר אינו נטווה בפלך. רק בגלגל של אריגה. מיהו מתני' לא מיירי בכיהונא רומא' דהרי אין דרך אשה לטוותו [ככתובות דס"א ב']:

כשם שנראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו:    דכשיתטהר המנוגע צריך שיגלח כל מקום כנוס שער. וקאמר הכא דכל כנוס שער שבביהס"ת א"צ לגלח. ולהכי כל כנוס שער שבזקן התחתון ושבשחי במקום שמכוסה שם אמ"ט וא"צ לגלחו כשמתטהר:

משנה ה[עריכה]

כל הנגעים אדם רואה:    ואפילו של קרובים או של אשתו:

חוץ מנגעי עצמו:    דכתיב והובא אל הכהן. משמע אל אחר:

ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו:    דכתיב על פיהן יהיה כל ריב וכל נגע הוקש נגע לריב. דבשניהן כל קרוב פסול. ורבנן ס"ל דלא מקשינן [כסנהדרין ל"ד ב' ויבמות ק"ד א']. וא"ת לר"מ מי הסגיר למרים והרי צריך שתסגר ע"י כהן. י"ל דהוסגרה מפי הקב"ה שאמר תסגר מרים. והו"ל כהוסגרה מכהן [כזבחים ק"ב א' ודו"ק]. ולרבנן באמת אהרן הסגירה וטיהרה [כתוס' שם]:

כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו:    דכתיב לא יחל דברו רק אחרים יחלו לו [כנדרים פ"א ב']:

רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים:    ר"ל כשנדרה דבר שאינה משועבדת לו. וגם אין בנדר ההוא ענוי נפשה. דכל חד מהנך תרתי הוי דבר שבינה לבינו וטעמא דר' יהודה משום דאשתו כגופו דמי. ולא הוה בכלל אבל אחרים מוחלין לו [כתובות ס"ו א']. ואפ"ה לר"י רואה נגעי אשתו. דאע"ג דכגופו דמי עכ"פ שייך גבה והובא אל הכהן. דאע"ג דכגופו דמי עכ"פ רק הוא כהן ולא היא. וקי"ל שאין בעל מתיר נדרי אשתו. ואפילו להצטרף לג' הדיוטות להתירה אינו רשאי. דמדאשתו כגופו הו"ל כמתיר נדר בב' [י"ד רל"ד סנ"ז]. אבל כל קרוב מתיר. אפילו אב לבן ואיפכא [י"ד רכ"ח ס"ג]:

כל הבכורות אדם רואה:    לבחון אם מום קבוע הוא:

חוץ מבכורות עצמו:    משום חשדא [וסי' בגד בכור נגע נדר פסול בעצמו]:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]