רמב"ם על נגעים ב

נגעים פרק ב[עריכה]

משנה א[עריכה]

גרמני - שם חוזק הלובן, ומיוחס אל העצם אשר שמו "גרמא".

והבהרת תראה בגוף חזק הלובן חלושת הלובן, וכן הבהרת חלושת הלובן תראה בגוף השחור חזקת הלובן.

ועניין אני כפרתן - שיושם פדיונן. והוא מאמר יאמר אותו האומר לרוב אהבתו, כאשר זכר שווי מראיתם הגדיל חסדו להן ואמר "אני כפרתן".

כאשכרוע - מין ממיני הארז, ממוצע המראה בין הלובן והשחרות, ואמרו שהוא הנקרא "אל-בקס", תרגום "ברוש תדהר ותאשור"(ישעיה מא, יט) "בירון מורנין ואשכרוע".

ובא לשון מראות נגעים בסמיכותם לגוף אשר בו הנגע, והוא אמרו "בעור בשרו"(ויקרא יג, ב), ובא לשון אחר שהוא בבלתי סמיכות, והוא אמרו "בעור הבשר"(ויקרא יג, ג). רבי יהודה אומר, מראות נגעים להקל בתחילה, כמו שיבאר שהוא נסמך אליו רוצה לומר "אל עור בשרו" לפי שבזה קולא, ולא יסמך לגופו אם היה בזה חומרא, ואמרו מראה הגרמני בבשרו ובזה קולא, והכושי כבינוני ובזה קולא.

וחכמים אומרים, של כל אדם כבינוני, ואמנם בעור בשרו הוא כבינוני.

והלכה כחכמים:

משנה ב[עריכה]

בין הערבים - שם הערב.

והצהרים - כמו חצי היום, לפניו ולאחריו מעט.

ואולם היות מראות נגעים ביום ולא בלילה הנה זה בפסוק, לפי שכל מה שבא בנגעים אמנם בא בלשון יום. ובסיפרא "יכול כל מראה היום יהא כשר, תלמוד לומר "לכל מראה עיני הכהן"(ויקרא יג, יב), מה עיני כהן פרט לכשחשך מאור עיניו, אף היום פרט לשחשך מאור היום, מכאן אמרו אין רואין את הנגעים בשחרית" וכו'.

והלכה כרבי יהודה:

משנה ג[עריכה]

אמר או שכהה מאור עיניו - שחלש ראותו עד שלא יראה ראייה אמיתית.

ואמר השם יתברך בנגעי בתים כנגע "נראה לי בבית"(ויקרא יד, לה), שיהא נראה מעצמו כאשר יביטו בו, וכן אמרו "לי ולא לאורי", מכאן אמרו בית אפל, אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו:

משנה ד[עריכה]

אמר במראות נגעים "לכל מראה עיני הכהן"(ויקרא יג, יב), ולא נתחייב שיתפשט גופו ואיבריו עד שיראה שם הנגע או בשר חי, אבל כאשר יהיה ערום ועומד לפני הכהן הנה כל מקום שיראה ממנו והוא על המצב המתואר והוא אשר יטמא בנגעים.

והתחיל לבאר המצב, ואומר שהאיש יעמוד כמו שיהיה חורש והוא אשר יקרא עודר, או כחובט זיתים והוא יקרא מוסק, והנה כל מה שיראה ממנו והוא על אלה שני המצבים יתטמא בנגעים.

והאשה תהיה ערומה ותשב על הארץ תתפשט איבריה על דרך לישה, או על דרך שתהיה מניקה את בנה, ומצב שתהא אורגת תמשוך ידה הימנית עד שיגלה שחיה, כי אי אפשר לאורגת שלא תמשוך ידה הימנית על זה השיעור. ורבי יהודה אומר, שהיא גם כן תשב על תכונת הטווה פשתן ומושכת ידה השמאלית עד שיתגלה שחיה, כי אי אפשר לטווה שלא תמשוך ידה השמאלית על זה ההשתנות גם כן.

וכל מה שיראה מגוף האיש על שני המצבים, או מגוף האשה על אלו המצבים, הוא אשר יובט בנגעים, והוא אמרו יתברך "לכל מראה עיני הכהן"(ויקרא יג, יב).

וכן בעת התגלחת, נאמר בו "וגלח את כל שערו"(ויקרא יד, ח), שהוא גם כן לא יתחייב שיגלח מה שלא יראה מגופו כאשר הוא על אלו המצבים:

משנה ה[עריכה]

כבר התבאר בבכורות המומין אשר כאשר יתחדשו בבכור יאכל במומו ולא יהיה קרב, והתבארו כל התנאים בזה.

ואין הלכה כרבי יהודה, ולא כרבי מאיר:

משנה נגעים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב