משנה נגעים ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ב · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו.

רבי מאיר אומר, אף לא נגעי קרוביו.

כל הנדרים אדם מתיר, חוץ מנדרי עצמו.

רבי יהודה אומר, אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים.

כל הבכורות אדם רואה, חוץ מבכורות עצמויג.

נוסח הרמב"ם

כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו.

פירוש הרמב"ם

כבר התבאר בבכורות (דף לז.) המומין כאשר יתחדשו בבכור יאכל במומו ולא יהיה קרב והתבארו כל התנאים בזה. ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' מאיר:

פירוש רבינו שמשון

אף לא נגעי קרוביו. ר"מ מקיש ריבים לנגעים בפרק אחד דיני ממונות (דף לד:) ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים ובתוספתא (פ"א) תני איפכא כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אף לא נגעי ביתו בגדיו וקרוביו ובתרתי פליגי ובברייתא דזבחים פרק טבול יום (דף קא:) דמרים מי הסגירה כמאן דאמר הכא אין קרוב רואה את הנגעים:

חוץ מנדרי עצמו. דכתיב (במדבר ל) לא יחל דברו הוא אינו מפר אבל אחרים מוחלין לו:

שבינה לבין אחרים. נדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבינה יכול להפר דלא בעי חקירת חכם ולהכי נקט שבינה לבין אחרים משום דבעי חקירת חכם ודוקא בפני עצמו אין יכול להתיר אף על פי שהוא מומחה אבל להצטרף עם שנים להתיר כדין שלשה הדיוטות יכול להתיר [הגה"ה דבר זה לא כן קבלנוהו אלא לדעת ר' יהוד' דהלכת' כוותיה כי היכי דאינו מצטרף להתיר נדרי עצמו ה"נ אינו מצטרף להתיר נדרי אשתו דאשתו כגופו ואין הנדון דבכורות דומה לראיה דהתם משום חשדא גרידא הוא דאתינא עלה כדאיתא בההיא דיבמות פ' תניין ומשום הכי כל כמה דאסתלק חשדא מצי מתיר ברם הכא גזירת הכתוב הוא שאין חכם מתיר נדרי עצמו כדאיתא בריש פרק אלו נדרים ולא משום חשדא דבקור הנדר והא למאי דנקיטינן בפרק ד' נדרים פותחין בחרטה מכי מתחרט בו שרינא ליה וא"צ ביקור אחר וענין אחר אלא ודאי מדאורייתא הוא דאינו מתיר נדרי עצמו ואפי' הוא חכם וכיון שאשתו כגופו כי היכי דאינו מצטרף לשלשה להתיר נדרי עצמו הכי נמי להתיר נדרי אשתו שהרי שלשה במקום מומחה קיימי ואין השנים יכולין להתיר אלא עם השלישי ונמצא שהוא כאילו הוא לבדו התיר נדרה וה"נ מוכחא גמרא דבני מערבא בפרק אלו נדרים ומשם למדנו דהלכתא כרבי יהודה דר' חייא תני לה למילתיה בל' חכמים וכן הוא דין אמת. ע"כ הגה"ה:] דטעמא משום דחשדינן ליה דילמא מיקל גבי אשתו שלא לבקר נדרה וכיון דהוו בי תלתא לא חשידי וכן מוכח בבכורות בפ' עד כמה (דף לא.) דמוקמי סיפא דמתני' דכל הבכורו' אדם רוא' חוץ מבכורי עצמו ביחיד מומחה דאי בתלתא לא חשידי דתנן בפרק ב' דיבמו' (דף כה.) מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ותניא התם ורואה את קדשיו ואת מעשרותיו ונשאל על טהרותיו ומפרש התם טעמא קדשיו משו' דאי בעי מיתשיל עלייהו מעשרותיו דאי בעי שדי ביה מומא בכולי' עדרי' ונשאל על טהרותיו דהא חזו ליה בימי טומאתו ותימא תרומה טמאה דלא חזיא ליה וכי לא יהא נאמן וכן בשאר כל איסור והיתר אטו מי לא מהימן ובהדיא אמרי' בעירובין בריש הדר (דף סג.) דצורבא מרבנן חזי לנפשי' דהא אשכחן בסוף פרק ב' דנדה (דף כ:) דילתא אייתאי דמה לקמיה דרבה בר בר חנה ולא היתה מראה לר"נ בעלה אע"פ שהיה בקי בדמיס כדקאמר התם (יט.) אדום כדם הקזה לא משום דאסור אלא כדי שלא תתגנה עליו:

ועוד תניא בתוספתא [פ"א] נאמן הכהן לומר נגע זה פשה ונגע זה לא פשה אם בהרת קדמה לשער לבן אם שער לבן קדם לבהרת ונאמן הוא על נגעי עצמו ושמא יש לחלק בין היכא דאיתחזיק איסורא להיכא דלא איתחזיק איסורא כדאשכחן בריש האשה רבה (דף פח.) דמחלק גבי עד אחד נאמן באיסורין דצורבא מרבנן חזי לנפשיה היכא דלא איתחזיק איסורא אבל היכא דאיתחזיק איסורא לא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו - דאיתקוש נגעים לריבים, דכתיב (דברים כא) כל ריב וכל נגע, מה ריבים שלא בקרובים, אף נגעים שלא בקרובים יא. ואין הלכה כרבי מאיר:

חוץ מנדרי עצמו - דכתיב (במדבד ל) לא יחל דברו, הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו:

אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים - כגון נדרים שאינן של עינוי נפש ודברים שאינן בינו לבינה, שהן צריכין חקירת חכם, ושמא יקל גבי אשתו ולא יבקר יפה. ודוקא בפני עצמו אינו יכול להתיר ואפילו הוא יחיד מומחה, אבל מצטרף הוא בכלל שלשה הדיוטות יב, דכיון דהוו בי תלתא לא חשידי שמא לא יחקרו יפה:

כל הבכורות אדם רואה - אם יכולין לאכלן במומן:

פירוש תוספות יום טוב

רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו. פי' הר"ב דאתקוש נגעים לריבים כו' בפ"ג דסנהדרין דף לד. וכן מקיש ריבים לנגעים. מה נגעים ביום דכתיב (ויקרא יג) וביום הראות. אף ריבים ביום. ורבנן לא מקשו. דסברי דיני ממונות בלילה. כדתנן התם. תוספות פרק יב דזבחים דף קב [ולר"מ איתא תו בסנהדרין שם. אי מה ריבים בג'. אף נגעים בג'. ודין הוא. ממונו בג'. גופו לא כ"ש ת"ל (שם) והובא אל אהרן הכהן. או אלאחד וגו'. הא למדת שאפילו כהן אחד רואה את הנגעים. ומי ומי הן הקרובים. שנינו במ"ד פ"ג דסנהדרין. וע"ש]:

רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו. כתב הר"ב ודוקא בפני עצמו אינו יכול להתיר כו'. דכיון דהוו בי תלתא לא חשידי. דהכי מוקמינן לסיפא דמתני' בספ"ד דבכורות [דף לא] כדלקמן. הר"ש. והר"ב שלא כתב דאין הלכה כר"י. י"ל דס"ל דהלכה כמותו. ומדפירש לדבריו וכתב ודוקא כו'. הורה לנו דס"ל דהלכתא כוותיה. וכן בהג"ה לפי' הר"ש כתב. דהלכתא כוותיה. דבירושלמי פ' אלו נדרים תני רבי חייא למלתיה בלשון חכמים. וכ"כ הרא"ש בר"פ בתרא דנדרים. אלא שההג"ה כתבה דאף בצירוף ג' אינו יכול להתיר. שפירשו דטעמיה דר"י דאין אדם מתיר נדרי אשתו משום דאשתו כגופו דמיא. והב"י י"ד סי' רל"ד דייק מדברי הטור דס"ל הכי:

חוץ מבכורות עצמו. מוקמינן לה בבכורות סוף פ"ד ביחיד מומחה דאי בתלתא לא חשידי דתנן בסוף פ"ב דיבמות [דף כה] מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על הברטנורא) או מה ריבים בג' אף נגעים כן, ודין הוא, ממונו בשלשה, גופו לא כל שכן, תלמוד לוטר והובא אל אהרן או אל אחד וגו'. גמרא:

(יב) (על הברטנורא) מדפירש דברי ר' יהודה, נראה דפסק כוותיה. והר"ש פירש דאף בצירוף שלשה אינו יכול להתיר, דאשתו כגופו:

(יג) (על המשנה) עצמו. ביחיד מומחה. דאילו בי תלתא לא חשידי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

רמ"א אף לא נגעי קרוביו. בתוספתא קתני אפכא כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו דברי ר"מ וחכ"א אף לא נגעי ביתו בגדיו וקרוביו ובתרתי פליגי. הר"ש ז"ל:

ר' יהודה אומר וכו'. ואין הלכה כר"י ולא כר"מ:

כל הבכורות וכו'. ברייתא בבכורות שלהי פ' עד כמה (בכורות דף ל"א) ומוקי לה ביחיד מומחה דאי אינו מומחה אפילו לאחרים לא מהימן להתיר אלא בעי שלשה בני כנסת וכן תנן בפרק כל פסולי המוקדשין:

חוץ מבכורי עצמו. כך הגי' ה"ר יהוסף ז"ל:  

תפארת ישראל

יכין

כל הנגעים אדם רואה:    ואפילו של קרובים או של אשתו:

חוץ מנגעי עצמו:    דכתיב והובא אל הכהן. משמע אל אחר:

ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו:    דכתיב על פיהן יהיה כל ריב וכל נגע הוקש נגע לריב. דבשניהן כל קרוב פסול. ורבנן ס"ל דלא מקשינן [כסנהדרין ל"ד ב' ויבמות ק"ד א']. וא"ת לר"מ מי הסגיר למרים והרי צריך שתסגר ע"י כהן. י"ל דהוסגרה מפי הקב"ה שאמר תסגר מרים. והו"ל כהוסגרה מכהן [כזבחים ק"ב א' ודו"ק]. ולרבנן באמת אהרן הסגירה וטיהרה [כתוס' שם]:

כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו:    דכתיב לא יחל דברו רק אחרים יחלו לו [כנדרים פ"א ב']:

רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים:    ר"ל כשנדרה דבר שאינה משועבדת לו. וגם אין בנדר ההוא ענוי נפשה. דכל חד מהנך תרתי הוי דבר שבינה לבינו וטעמא דר' יהודה משום דאשתו כגופו דמי. ולא הוה בכלל אבל אחרים מוחלין לו [כתובות ס"ו א']. ואפ"ה לר"י רואה נגעי אשתו. דאע"ג דכגופו דמי עכ"פ שייך גבה והובא אל הכהן. דאע"ג דכגופו דמי עכ"פ רק הוא כהן ולא היא. וקי"ל שאין בעל מתיר נדרי אשתו. ואפילו להצטרף לג' הדיוטות להתירה אינו רשאי. דמדאשתו כגופו הו"ל כמתיר נדר בב' [י"ד רל"ד סנ"ז]. אבל כל קרוב מתיר. אפילו אב לבן ואיפכא [י"ד רכ"ח ס"ג]:

כל הבכורות אדם רואה:    לבחון אם מום קבוע הוא:

חוץ מבכורות עצמו:    משום חשדא [וסי' בגד בכור נגע נדר פסול בעצמו]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים