משנה מנחות י דפוסים
משנה מנחות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
רבי ישמעאל אומר, העומר היה בא בשבת משלש סאין, ובחול מחמש.
וחכמים אומרים, אחד בשבת ואחד בחול, משלש היה בא.
רבי חנינא סגן הכהנים אומר, בשבת היה נקצר ביחיד ובמגל אחת ובקופה אחת.
ובחול, בשלשה ובשלש קופות ובשלש מגלות.
וחכמים אומרים, אחד בשבת ואחד בחול, בשלשה ובשלש קופות ובשלש מגלות.
משנה ב[עריכה]
מצות העומר לבוא מן הקרוב.
לא ביכר הקרוב לירושלים, מביאים אותו מכל מקום.
מעשה שבא מגגות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר.
משנה ג[עריכה]
כיצד היו עושים.
שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב, ועושין אותו כריכות במחובר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור.
וכל העיירות הסמוכות לשם, מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.
כיון שחשכה, אומר להם, בא השמש, אומרים הין.
בא השמש, אומרים הין.
מגל זו, אומרים הין.
מגל זו, אומרים הין.
קופה זו, אומרים הין.
קופה זו, אומרים הין.
בשבת אומר להם, שבת זו, אומרים הין.
שבת זו, אומרים הין.
אקצור, והם אומרים לו קצור.
אקצור, והם אומרים לו קצור.
שלש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים לו הין, הין, הין.
וכל כך למה, מפני הביתוסים, שהיו אומרים, אין קצירת העומר במוצאי יום טוב.
משנה ד[עריכה]
קצרוהו ונתנוהו בקופות, הביאוהו לעזרה, היו מהבהבין אותו באור, כדי לקיים בו מצות קלי, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, בקנים ובקליחות חובטים אותו, כדי שלא יתמעך.
נתנוהו לאבוב, ואבוב היה מנוקב, כדי שיהא האור שולט בכולו.
שטחוהו בעזרה, והרוח מנשבת בו.
נתנוהו ברחים של גרוסות, והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה משלש עשרה נפה, והשאר נפדה ונאכל לכל אדם, וחייב בחלה, ופטור מן המעשרות.
רבי עקיבא מחייב בחלה ובמעשרות.
בא לו לעשרון, ונתן שמנו ולבונתו, יצק, ובלל, הניף, והגיש, וקמץ, והקטיר, והשאר נאכל לכהנים.
משנה ה[עריכה]
משקרב העומר, יוצאין ומוצאין שוק ירושלים שהוא מלא קמח וקלי שלא ברצון חכמים, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, ברצון חכמים היו עושים.
משקרב העומר, הותר החדש מיד, והרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן.
משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהא יום הנף כולו אסור.
אמר רבי יהודה, והלא מן התורה הוא אסור, שנאמר (ויקרא כג), עד עצם היום הזה.
מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן, מפני שהן יודעין שאין בית דין מתעצלין בו.
משנה ו[עריכה]
העומר היה מתיר במדינה, ושתי הלחם במקדש.
אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר.
ואם הביא, פסול.
קודם לשתי הלחם, לא יביא.
ואם הביא, כשר.
משנה ז[עריכה]
החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל והשיפון, חייבין בחלה, ומצטרפין זה עם זה, ואסורים בחדש מלפני הפסח, ומלקצור מלפני העומר.
ואם השרישו קודם לעומר, העומר מתירן.
ואם לאו, אסורים עד שיבוא עומר הבא.
משנה ח[עריכה]
קוצרים בית השלחים שבעמקים, אבל לא גודשין.
אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים, וגודשין שלא ברצון חכמים, ולא מיחו בידם חכמים.
קוצר לשחת, ומאכיל לבהמה.
אמר רבי יהודה, אימתי, בזמן שהתחיל עד שלא הביאה שליש.
רבי שמעון אומר, אף יקצור ויאכיל אף משהביאה שליש.
משנה ט[עריכה]
קוצרין מפני הנטיעות, מפני בית האבל, מפני [ בטול ] בית המדרש.
לא יעשה אותן כריכות, אבל מניחן צבתים.
מצות העומר לבוא מן הקמה.
לא מצא, יביא מן העמרים .
מצותו לבוא מן הלח.
לא מצא, יביא מן היבש.
מצותו לקצור בלילה.
נקצר ביום, כשר.
ודוחה את השבת.
משנה מנחות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב