משנה מנחות י ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק י · משנה ו | >>

העומר היה מתיר במדינה, ושתי הלחם במקדש.

אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר.

ואם הביא, פסולטו.

קודם לשתי הלחם, לא יביא.

ואם הביא, כשר.

משנה מנוקדת

הָעֹמֶר הָיָה מַתִּיר בַּמְּדִינָה,

וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּמִּקְדָּשׁ.
אֵין מְבִיאִין מְנָחוֹת וּבִכּוּרִים וּמִנְחַת בְּהֵמָה קֹדֶם לָעֹמֶר,
וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל;
קֹדֶם לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, לֹא יָבִיא,
וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר:

נוסח הרמב"ם

העומר - היה מתיר במדינה,

ושתי הלחם - במקדש.
אין מביאין מנחות, ובכורים, ומנחת בהמה - קודם לעומר,
ואם הביא - פסול.
קודם לשתי הלחם - לא יביא,
ואם הביא - כשר.

פירוש הרמב"ם

עניין מתיר במדינה - שהוא מתיר לאכול הדבר שמותר לאכלן בכל המקומות והוא החדש, והוא דבר תורה כמו שהקדמנו.

ועניין מה שאמרו שתי הלחם במקדש - שהוא מתיר להביא מן החדש הדברים שמביאין למקדש שאחר הקרבת שתי הלחם מותר לו להביא איזהו מין שירצה מהמנחות, אבל קודם שתי הלחם אינו מותר להביא מנחה מן החדש לכתחילה, לפי שאמר בשתי הלחם "והקרבתם מנחה חדשה"(ויקרא כג, טז).

ומה שאמר שאם עבר והביא קודם לעומר לא יצא וקודם לשתי הלחם יצא, לפי שאין מותר לשום אדם לקצור קודם קצירת העומר כמו שיתבאר עכשיו.

ואחר קצירת העומר מותר לקצור לכל אדם כל מה שירצה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

העומר היה מתיר במדינה - לאכול החדש בכל המקומות:

ושתי הלחם במקדש - שקודם שתי הלחם אין מביאין מנחה מתבואה חדשה, דכתיב בשתי הלחם (במדבר כח) מנחה חדשה, שתהא חדשה לכל המנחות יד:

ומנחת בהמה - מנחת נסכים של בהמה:

ואם הביא - קודם לעומר:

פסול - שלא הותר החדש מכללו אפילו אצל ההדיוט טז. אבל קודם שתי הלחם לא יביא. ואם הביא כשר. שכבר הותר מכללו אצל ההדיוט:

פירוש תוספות יום טוב

ושתי הלחם במקדש. פי' הר"ב דכתיב בשתי הלחם מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות. אין לי אלא חדשה של חטים חדשה של שעורים [מנחת קנאות] מנין ת"ל חדשה חדשה [ב' פעמים דכתיב בהקריבכם מנחה חדשה והקרבתם מנחה חדשה] אם אינו ענין לחדשה של חטים תנהו ענין לחדשה של שעורים. ומנין שתהא קודמת לבכורים ת"ל (שמות ל"ד) חג שבועות בכורי קציר חטים. [חג שבועות שאתה מביא בו לחם, יהא קודם לכל קציר. ואפילו בכורים כו'] ומנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן. נאמר כאן (שם כ"ג) בכורי מעשיך ונאמר להלן (שם) באספך את מעשיך מן השדה. מה להלן נסכים ופירות אילן. אף כאן נסכים ופירות אילן. בגמרא פ"ט דף פ"ד:

ואם הביא פסול. לשון הרמב"ם בפ"ה מהלכות איסורי מזבח, ואם הביא לא נתקדשו להיות ראויין לקרבן. אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו. ע"כ:

ואם הביא פסול. פי' הר"ב שלא הותר החדש מכללו אצל ההדיוט. וקשיא תינח חדש שנאסר ועדיין לא הותר. אבל בכורי פירות ונסכי יין דמעולם לא נאסר. אמאי אם הביא פסול. ובגמ' יתיב רבי טרפון וקא קשיא ליה. מה בין קודם לעומר לקודם לשתי הלחם. אמר לפניו יהודה בר נחמיה. לא אם אמרת קודם לעומר שכן לא הותר מכללו אצל הדיוט תאמר לשתי הלחם שהותר מכללו אצל הדיוט שתק רבי טרפון. אמר רב נחמן בר יצחק לדברי יהודה בן נחמיה נסכים בכורים [רש"י פי' יין שביכר כו'. ולי נראה דתרתי קאמר נסכים ובכורים. וכן משמע מלשון רש"י עצמו שאני מעתיק בסמוך] שהקריבם קודם לעומר כשרים. דהא כ"ש הוא דהני לא אתסרו כלל. וכתב רש"י, והא דקתני מתני' ואם הביא פסול, לאו אבכורים דפירות האילן קאי. ע"כ. אבל הרמב"ם בפ"ו מהלכות תמידין העתיק המשנה כלשונה וכן עוד לו בפ"ה מהא"מ פסק בנסכים, שאם הביא פסול. [וקצת תימה עליו שלא העתיק דין בכורים, ג"כ בפ"א מהלכות בכורים]. ושמעינן דלא ס"ל להא דרב נחמן בר יצחק. וקשיא אמאי. דהא מלתא בטעמא קאמר. לכך נראה בעיני דלענין הלכה לא קיי"ל כיהודה בן נחמיה מדקשיא ליה לרבי טרפון. ואף על פי ששתק רבי טרפון לאו כהודאה היא והיינו דדייק רב נחמן בר יצחק ואמר לדברי יהודה בן נחמיה. לומר ליה ולא סבירא לן אלא כדקשיא ליה לרבי טרפון. ולא מסקינן טעמא. ואע"ג דהתוספות כתבו דאף ר"ט לא אשתמיטתיה הך טעמא. דהא כתוב ממשקה ישראל [*מן המותר לישראל כדלקמן ומשום הכי לא השיבו יהודה בן נחמיה קודם לעומר אסור. משום דבעינן ממשקה ישראל] אלא דקשיא ליה ונילף קודם לשתי הלחם מקודם לעומר. ומהדר ליה לא אם אמרת וכו' ע"כ ולפי זה אף לר"ט טעמא משום דמותר לישראל. וא"כ לדידיה נמי ואם הביא פסול לא קאי אלא אחדש. יש לומר דר"ט ודאי לא אשתמיטתיה מלומר טעמא דמשקה ישראל מן המותר לישראל. אבל מכיון דקשיא ליה ונילף לשתי הלחם וכו'. ולא ס"ל לא אם אמרת כו'. אף טעמא דממשקה ישראל אזלא ליה. וכולה מתניתין קא קשיא ליה. ולית ליה בה טעמא. ומש"ה לרבי טרפון אין לחלק באם הביא, בין חדש לבכורים ונסכים. אלא מתני' כדקתני. דהא לית ליה טעמא דנוכל לחלק בכך. ואע"ג דמתניתין קאי בקשיא, אפ"ה אין לדחותה מהלכה מכח קושיא דהא רבי סתמה. אע"ג דלרבי טרפון קשיא ליה. ועיין כיוצא בזה במ"ש בפרק דלקמן מ"ב זהו מה שנראה בעיני שהיא שיטת הרמב"ם בחבורו. ומ"מ בפירושו דפי' נמי להא דיהודה בן נחמיה קשיא ודאי כמו שהקשתי להר"ב דא"כ ואם הביא לא קאי אלא אחדש. והיה להם לפרש זה:

ואם הביא כשר. עיין מ"ש במ"י פ' בתרא דחלה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על הברטנורא) אין לי אלא חדשה של חטים, חדשה של שעורים [מנחת קנאות] מנין, ת"ל חדשה חדשה [ב"פ], אם אינו ענין לחדשה של חטים, תנהו ענין לחדשה של שעורים. ומנין שתהא קודמת לבכורים, ת"ל כו', ומנין שתהא קודמת נסכים ופירות האילן, נאמר כו':

(טו) (על המשנה) פסול. ואם הביא לא נתקדשו להיות ראוין לקרבן. אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו. הר"מ:

(טז) (על הברטנורא) וקשיא תינח חדש שנאסר ועדיין לא הותר אבל בכורי פירות ונסכי יין דמעולם לא נאסרו אמאי אם הביא פסול וכן הוא בגמרא דלהאי טעמא דלא הותר מכללו בו', נסכים וככורים שהקריבם קודם לעומר כשרים. וכתב רש"י ודקתני שואם הביא פסול, לאו אביכורי פירות קאי כו'. ולדינא משמע בגמרא דליתא להאי טעמא, והאי ואם הביא פסול קאי גם אביכורי פירות. וגם הר"מ בחבורו פסק כן. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

העומר היה מתיר וכו':    פ"ה דהלכות איסורי מזבח סימן ט' י':

אין מביאין מנחות וכו':    פ"ק דמכלתין דף ה'. ואמר ריש לקיש התם לא שנו דקודם לעומר פסול אלא בי"ד ובט"ו אבל בי"ו אם הביא כשר דקסבר האיר המזרח מתיר אפילו בזמן שבית המקדש קיים ומ"מ ס"ל דלמצוה מן המובחר אין שיריה סל מנחת העומר נאכלין עד הבאת העומר כדכתיב עד הביאכם וגומר וכמו שכתבתי לעיל בסמוך. עוד גרסינן בגמרא אמר רב נחמן בר יצחק לדברי ר' יהודה בן נחמיה דתלי טעמיה דקודם לעומר פסול בהואיל ולא הותר מכללן אצל הדיוט נסכים בכורים שהקריבן קודם לעומר כשרים דהני מותרין להדיוט קודם לעומר דעומר אינו אוסר אלא מין דגן ולא יין והא דקתני מתני' אם הביא פסול לאו אבכורים דפירות האילן קאי שאם אירע שבכרו ענבים קודם לעומר והביא מהן יין לנסכים קודם לעומר כשרין. ואיתה בגמרא דמשום דאמר ר' יהודה בר נחמיה טעם הגון זה לפני ר' טרפון וצהבו פניו לא האריך ימים אחר שאמרו מפסח ועד עצרת:

בתוי"ט:    ד"ה ואם הביא פסול וכו' ולי נראה דתרתי קאמר וכו' [הגה"ה גם מפירוש הרגמ"ה משמע דתרתי קאמר]:

תפארת ישראל

יכין

העומר היה מתיר במדינה:    לאכל חדש בכל מקום:

ושתי הלחם:    שמקריבין בעצרת:

במקדש:    שקודם הקרבת הב' לחם. אין מקריבין שום מנחה מתבואה חדשה:

אין מביאין:    מתבואה חדשה:

ומנחת בהמה:    ר"ל מנחת נסכים שמקריבין עם קרבן בהמה:

ואם הביא פסול:    ר"ל נתקדשו ונפסלו. מדלא הותר חדש עדיין מכללו אפילו אצל הדיוט. ובכורים דתנא במתניתין מיירי בבכורי תבואה [כפ"א דבכורים]. שאסורים להדיוט קודם העומר:

ואם הביא כשר:    מדכבר הותר מכללו אצל הדיוט:

בועז

פירושים נוספים