משנה מנחות י ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק י · משנה ט | >>
קוצרין מפני הנטיעות, מפני בית האבל, מפני [ בטול ] בית המדרש.
לא יעשה אותן כריכות, אבל מניחן צבתיםכג.
מצות העומר לבוא מן הקמה.
לא מצא, יביא מן העמרים כד.
מצותו לבוא מן הלח.
לא מצא, יביא מן היבש.
מצותו לקצור בלילה.
נקצר ביום, כשרכז.
ודוחה את השבתכח.
קוֹצְרִין מִפְּנֵי הַנְּטִיעוֹת,
- מִפְּנֵי בֵּית הָאֵבֶל,
- מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.
- לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָן כְּרִיכוֹת,
- אֲבָל מַנִּיחָן צְבָתִים.
- מִצְוַת הָעֹמֶר לָבוֹא מִן הַקָּמָה;
- לֹא מָצָא, יָבִיא מִן הָעֳמָרִים.
- מִצְוָתוֹ לָבוֹא מִן הַלַּח;
- לֹא מָצָא, יָבִיא מִן הַיָּבֵשׁ.
- מִצְוָתוֹ לִקְצֹר בַּלָּיְלָה;
- נִקְצַר בַּיוֹם, כָּשֵׁר.
- וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:
קוצרין - מבית נטיעות,
- מפני בית האבל, ומפני ביטול בית המדרש.
- ולא יעשה אותן כריכות - אבל מניחן צבתים.
- מצות העומר - לבוא מן הקמה,
- לא מצא - יביא מן העומרים.
- מצותו - לבוא מן הלח,
- לא מצא - יביא מן היבש.
- מצותו - ליקצר בלילה,
- נקצר ביום - כשר.
- ודוחה את השבת.
מפני הנטיעות - הוא שיכווין בשעת קצירה להתרחק מהאילנות כדי שלא יפסיד.
וכן מותר לו לקצור לעשות מקום בית האבל, או בית מדרש, לפי שהוא מצווה, שנאמר "קצירכם ולא קציר מצווה", רוצה לומר שקציר מצווה מותר מלפני העומר.
וצבתים - מן האגודות הקטנות. ומקבצין הצבתים קצתם לקצתן, ועושים מהן אלומות גדולות, והן נקראין כריכות. וכבר נתבאר זה בעשירי מעירובין:
קוצרים קודם לעומר: מפני הנטיעות - שלא יפסידו. לפי שאותה תבואה אינה ראויה לעומר, כדאמרינן בפרק כל הקרבנות, אין מביאין לא משדה בית השלחים ולא משדה אילן, ולעיל אמרינן ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר. פירוש אחר, מפני הנטיעות משום כלאים כא. לפי שפעמים אדם זורע תבואה ואין שם נטיעות, ולאחר זמן עולות שם נטיעות ביניהן מאליהן, וצריך לקצור הזרעים משום כלאים:
ומפני בית האבל - שאין להם מקום פנוי לישב לברך ברכת רחבה שאומרים בבית האבל כב:
ומפני בית המדרש - שאין מקום לתלמידים לישב. וטעמא דכל הני, משום דקציר מצוה נינהו, והכתוב אומר ראשית קצירכם, שיהיה העומר ראשית לקצירכם של רשות ולא ראשית לקציר של מצוה:
כריכות - אלומות קשורות:
צבתים - אגודות בלא קישור. פירוש אחר, כריכות אלומות גדולות, צבתים אגודות קטנות:
מן הקמה - שיהא קוצר לשמו כה:
לא מצא - שכבר נקצר הכל:
מן הלח - דכתיב כרמל, רך ומל כו:
לקצור בלילה - כדילפינן בריש פרקין, מדכתיב (דברים טז) מהחל חרמש בקמה תחל לספור, משעה שאתה מונה אתה קוצר, והספירה צריכה להיות בלילה דכתיב (ויקרא כג) שבע שבתות תמימות:
קוצרים מפני הנטיעות. בפי' אחר שכתב הר"ב מפני הנטיעות משום כלאים. כתב רש"י ולהכי נקט נטיעות משום אורחא דמלתא פעמים שאדם זורע כו':
מפני בית האבל. לשון הר"ב שאין להם מקום פנוי לישב לברך ברכת רחבה. ויראה לפרש בית. כמו שפירש"י וישמע בית פרעה (בראשית מ"ח) כמו בית ישראל בית יהודה. עבדיו ואנשי ביתו. ע"כ. [*וזה שהעתיק הר"ב מפני בית המדרש. כך העתיק רש"י. אבל בכל הנוסחאות ראיתי כגירסת הספר] ומ"ש הר"ב דטעמא דדרשינן קצירכם של רשות כו'. והקשו בתוס' דבמאכיל לבהמה דרשינן קצירכם שיהא שלכם. כמ"ש לעיל. ובפ"ב דפסחים דף כ"ג תירצו די"ל מדלא כתב קציר וה"מ למכתב קצירך. וכתב קצירכם ש"מ תרתי. ע"כ:
כריכות. בפ"א שכתב הר"ב. אלומות גדולות כתבו התוס' וא"א לומר כן כדמוכח בפרק אלו מציאות כמ"ש שם בריש הפ':
אבל מניחן צבתים. מ"ט. דכמה דאפשר לא טרחינן. גמרא:
לא מצא יביא מן העמרים. כולהו יביא דתנינן נפקא לן מתקריב יתירא דכתיב (ויקרא ב') תקריב מנחת בכוריך א"כ מה ת"ל (שם) אם תקריב מנחת בכורים אלא ללמד שאם לא מצא כמצותו יביא כו' בברייתא בגמרא:
מצות העומר לבא מן הקמה. פירש הר"ב שיהא קציר לשמו כדכתיב מהחל חרמש בקמה. רש"י:
מן הלח. לשון הר"ב דכתיב כרמל רך ומל. וכן פירש"י במשנה ב' רך ומלא וכתבו התוס' [ס"ד ע"ב] דהוי כמו שמלה שלמה. ע"כ. אבל לשון רש"י במתני' כר ומל וכ"כ בפי' החומש פ' ויקרא וז"ל בעוד הכר מלא שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה ועל כן נקראו המלילות כרמל. וכן כרמל בצקלונו. ע"כ:
נקצר ביום כשר. והתנן [ספ"ב דמגילה] כל הלילה כשר לקצירת העומר כו'. זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא [כגון זריקת דמים וקדשים ששחטן בלילה פסולין]. אף דלילה ביום נמי לא. אמר רבה ל"ק הא ר' דס"ל נקצר ביום כשר. והא ר"א בר"ש דס"ל בלילה דוקא ומתני' דריש פרקין דתנן קצירת העומר בשבת דלא כר'. גמרא כדלקמן:
ודוחה את השבת. להקרבה אבל לקצירה לא. דהא נקצר ביום כשר ויוכל לקצרה מע"ש ואמאי תדחה שבת. גמרא:
(כא) (על הברטנורא) ולהכי נקט נטיעות, משום אורחא דמלתא שאדם זורע כו'. רש"י:
(כב) (על הברטנורא) ויראה לפרש בית כמו שפירש רש"י וישמע בית פרעה. כמו בית ישראל, בית יהודה, עבדיו ואנשי ביתו:
(כג) (על המשנה) צבתים. מאי טעמא דכמה דאפשר לא טרחינן. גמרא:
(כד) (על המשנה) לא כו'. כולהו יביא דתנינן נפקא לן מותקריב יתירה כו'. בגמרא:
(כה) (על הברטנורא) כדכתיב מהחל חרמש בקמה. רש"י:
(כו) (על הברטנורא) כן פירש"י במשנה ב', רך ומלא. וכתבו התוספ', דהוי כמו שמלה שלמה. אבל לשון רש"י במתניתין כר ומל. וז"ל בפירוש החומש, בעוד הכר מלא שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה. וע"כ נקראו המלילות כרמל. וכן כרמל בצקלונו:
(כז) (על המשנה) ביום כו'. ומתניתין דסוף פרק ב' דמגילה דדוקא בלילה ולא ביום וכן הא, דר"פ דנקצר בשבת אתיא כראב"ש, ודהכא כרבי. גמרא:
(כח) (על המשנה) השבת. להקרבה, אבל לקצירה לא. דהא נקצר ביום כשו', ויוכל לקוצרה מע"ש, ואמאי תדחה שבת. גמרא:
בפי' רעז"ל פי' אחר כריכות אלומות גדולות אמר המלקט כן פי' הרמב"ם ז"ל ורש"י ז"ל פי' בלשון ראשון כן אבל כתבו תוס' ז"ל עליו דאי אפשר לומר כן כמ"ש התוי"ט:
אבל מניחן צבתים: דכמה דאפשר לא טרחינן. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם בהלכות תמידין ומוספין פ"ז סימן י"ו ואע"פ שמותר לקצור לא יעשה אותן כריכות כדרך הקוצרים אלא יניחם צבתים ע"כ:
לא מצא יביא מן העומרים וכו': דכתיב ואם תקריב מנחת בכורים וקרא יתירה הוא דהא כתיב בסיפיה דקרא תקריב את מנחת בכוריך אלא ללמד שאם מצא קמה יביא מעמרים לא מצא לח יביא יבש ושאם נקצר ביום כשר דתקריב משמע כל שהוא אף מעמרים תקריב מ"מ שאתה יכול למוצאו בין ממקום רחוק דהוי יבש עד דאתי לעזרה בין ממקום קרוב דהוי לח תקריב ואפילו בשבת תקריב ואפילו בטומאה. פי' כולהו מחד תקריב יתירה דריש להו:
נקצר ביום כשר: בגמרא פריך והתנן בס"פ שני דמגלה כל הלילה כשר לקצירת העומר וכו' זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה נמי ביום לא ותירץ רבה דמתני' דהכא דקתני נקצר ביום כשר רבי היא דמכשר קצירת העומר שלא כמצותה משום דס"ל דקצירת העומר לא דחיא שבת דתניא היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת בידו אם יש אחרת אומרים לו הבא אחרת וקוצרה וטוחנה ביום ור"א בר"ש פליג עליה וס"ל שכל עומר שנקצר שלא כמצותו פסול וההיא מתני' דמגלה ראבר"ש היא ור' אלעזר בשיטת ר' עקיבא רבו של אביו אמרה דתנן כלל א"ר עקיבא כל מלאכה שאפשר לו לעשותה מע"ש אינו דוחה את השבת ולא ס"ל כותיה דר' אליעזר דפליג אדר' עקיבא בפי"ט דמסכת שבת ובפסחים פ' אלו דברים ולקמן בפ' שתי הלחם משום דשמותי הוא ובהא ס"ל כר' ישמעאל דאמר בפ"ק דשביעית יצאת קצירת העומר שהיא מצוה ודוחה את השבת ואי ס"ד דר' אלעזר ס"ל נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת ניקצריה מע"ש דהא ס"ל כר' עקיבא דכל שאפשר ליעשות מע"ש אינו דוחה שבת אלא מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול דמצותו לא הויא אלא במוצאי י"ט ולא מעי"ט וגבי לילה נמי מצותו בלילה ולא ביום ופסקו תוס' ז"ל הלכתא כסתם משנה במגלה. ועוד פריך בגמרא היכי אמרת דרבי סבר אין קצירת העומר דוחה שבת הא מאן הוא דשמעת ליה דאמר נקצר ביום כשר רבי היא דהכי אמר בברייתא דמייתי בגמרא וכדכתבינן לעיל בסמוך וקתני ודוחה את השבת מאי לאו לקצירה ומשני לא להקרבה:
מצותו לקצור בלילה: תוס' דפירקין דף ס"ו וירוש' ספ"ק דר"ה ודס"פ שני דמגלה:
יכין
קוצרין: קודם לעומר:
מפני הנטיעות: תבואה שעומדת בין אילנות הרכים שנפסדים עי"ז. וי"א משום כלאים. והוא פלוגתא דרבותינו. דלרמב"ם [פ"א מכלאים ה"ו] אין כלאים מזרעים הסמוכין לאילן ומותר לזרען סמוכין לכתחלה. ולראב"ד שם אסור:
מפני בית האבל: ר"ל או כדי שיהיה להם מקום פנוי לברך שם ברכת רחבה כשחוזרין מהקבורה [כב"ב ד"ק ע"ב. ועי' מ"ש מגילה פ"ד מ"ג. ומלח בית ר"ל מקום. כמו בית הפרס. בית השלחין. וכדומה]:
מפני בטול בית המדרש: ר"ל כדי שיהיה מקום פנוי לתלמידים לישב ללמוד. דרגילים היו שכשהמקום דחוק לתלמידים לישב ללמוד. למדו בשדה [כעירובין ל"ד ב']. וטעמא דהנך דמותרים. מדאינו קוצרן לצורך אכילת הדיוט:
לא יעשה אותן כריכות: כדרך האוגד לדישה:
אבל מניחן צבתים: אגודות שאינן קשורים [ודוגמתו מצאן צבתיים. עירובין פ"י מ"א]. וה"ט מדסגי בהכי שלא יתבטל מברכת האבל ושלא יתבטל מביהמ"ד. חיישינן בשאר שיאכל מחדש:
לבא מן הקמה: שיהיה קוצר העומר ממחובר לשמו:
לא מצא: שכבר נקצר הכל. ואין מחובר מצוי לו:
מצותו לבא מן הלח: כשלא נמצא במחובר ולוקח תלוש. עכ"פ יביא תלוש שרטוב עדיין:
מצותו לקצור בלילה: דכתיב מהחל חרמש תספור. מה ספירה בלילה. דהרי בעינן שבועות תמימות. אף קצירה בלילה:
ודוחה את השבת: להך מ"ד דס"ל נקצר ביום כשר בדיעבד. אין קצירתה דוחה שבת. כיון דבדיעבד כשר בקצרו מע"ש. א"כ הא דקתני ודוחה את השבת. ר"ל הקרבתו דוחה את השבת. מיהו אנן קיי"ל דנקצר ביום פסול. ולהכי באמת אפילו קצירתו דוחה שבת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת