משנה מנחות ט דפוסים
משנה מנחות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
שתי מדות של יבש היו במקדש: עשרון, וחצי עשרון.
רבי מאיר אומר, עשרון, עשרון, וחצי עשרון.
עשרון מה היה משמש, שבו היה מודד לכל המנחות.
לא היה מודד, לא בשל שלשה לפר, ולא בשל שנים לאיל, אלא מודדן עשרונות.
חצי עשרון מה היה משמש, שבו היה מודד חביתי כהן גדול, מחצה בבקר ומחצה בין הערבים.
שבע מדות של לח היו במקדש: הין, וחצי ההין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, לוג, וחצי לוג, ורביעית לוג.
רבי אליעזר בר צדוק אומר, שנתות היו בהין, עד כאן לפר, עד כאן לאיל, עד כאן לכבש.
רבי שמעון אומר, לא היה שם הין.
וכי מה היה ההין משמש אלא מדה יתרה של לוג ומחצה היתה שבה היה מודד למנחת כהן גדול, לוג ומחצה בבקר ולוג ומחצה בין הערבים.
רביעית מה היתה משמשת, רביעית מים למצורע, ורביעית שמן לנזיר.
חצי לוג מה היה משמש, חצי לוג מים לסוטה, וחצי לוג שמן לתודה.
ובלוג היה מודד לכל המנחות.
אפילו מנחה של ששים עשרון נותן לה ששים לוג.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, מנחה של ששים עשרון, אין לה אלא לוגה, שנאמר (ויקרא ד), למנחה ולוג שמן.
ששה לפר, ארבעה לאיל, שלשה לכבש, שלשה ומחצה למנורה, מחצי לוג לכל נר.
מערבין נסכי אילים בנסכי פרים, נסכי כבשים בנסכי כבשים, של יחיד בשל צבור, של יום בשל אמש, אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים.
ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו, כשרין.
אם עד שלא בלל, פסול.
הכבש הבא עם העומר, אף על פי שמנחתו כפולה, לא היו נסכיו כפולין.
כל המדות שהיו במקדש, היו נגדשות, חוץ משל כהן גדול, שהיה גודשה לתוכה.
מדות הלח, בירוציהן קדש.
ומדות היבש, בירוציהן חול.
רבי עקיבא אומר, מדות הלח קדש, לפיכך בירוציהן קדש.
ומדות היבש חול, לפיכך בירוציהן חול.
רבי יוסי אומר, לא משום זה, אלא שהלח נעכר, והיבש אינו נעכר.
כל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים, חוץ מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם, אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים.
כל קרבנות הצבור אין בהם סמיכה, חוץ מן הפר הבא על כל המצות, ושעיר המשתלח.
רבי שמעון אומר, אף שעירי עבודה זרה.
כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה, חוץ מן הבכור, והמעשר, והפסח.
והיורש סומך, ומביא נסכים, וממיר.
הכל סומכין, חוץ מחרש, שוטה, וקטן, סומא, ונכרי, והעבד, והשליח, והאשה.
וסמיכה, שיירי מצוה. על הראש, בשתי ידים. ובמקום שסומכין שוחטין. ותכף לסמיכה שחיטה.
חומר בסמיכה מבתנופה ובתנופה מבסמיכה, שאחד מניף לכל החברים ואין אחד סומך לכל החברים.
וחומר בתנופה, שהתנופה נוהגת בקרבנות היחיד ובקרבנות הצבור, בחיים ובשחוטין, בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים, מה שאין כן בסמיכה.
משנה מנחות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב