משנה מנחות ט א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ט · משנה א | >>
שתי מדות של יבש היו במקדש: עשרון, וחצי עשרון.
רבי מאיר אומר, עשרון, עשרון, וחצי עשרון.
עשרון מה היה משמש, שבו היה מודד לכל המנחות.
לא היה מודד, לא בשל שלשה לפר, ולא בשל שנים לאיל, אלא מודדן עשרונות.
חצי עשרון מה היה משמש, שבו היה מודד חביתי כהן גדול, מחצה בבקר ומחצה בין הערבים.
משנה מנוקדת
שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל יָבֵשׁ הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ:
- עִשָּׂרוֹן, וַחֲצִי עִשָּׂרוֹן.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- עִשָּׂרוֹן, עִשָּׂרוֹן, וַחֲצִי עִשָּׂרוֹן.
- עִשָּׂרוֹן, מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ?
- שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד לְכָל הַמְּנָחוֹת.
- לֹא הָיָה מוֹדֵד,
- לֹא בְּשֶׁל שְׁלֹשָׁה לַפָּר,
- וְלֹא בְשֶׁל שְׁנַיִם לָאַיִל,
- אֶלָּא מוֹדְדָן עֶשְׂרוֹנוֹת.
- חֲצִי עִשָּׂרוֹן, מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ?
- שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל;
- מֶחֱצָה בַּבֹּקֶר,
- וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבַּיִם:
- שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל;
נוסח הרמב"ם
שתי מדות של יבש היו במקדש -
- עישרון וחצי עישרון.
- רבי מאיר אומר: עישרון, ועישרון, וחצי עישרון.
- עישרון, מה היה משמש? -
- שבו היה מודד - לכל המנחות.
- לא היה מודד -
- לא בשל שלשה לפר, ולא בשל שנים לאיל,
- אלא - מודדן עשרונות.
- חצי עישרון, מה היה משמש? -
- שבו היה מודד חביתי כוהן גדול,
- מחצה בבקר, ומחצה בין הערבים.
פירוש הרמב"ם
כבר בארנו בתחילת דברנו שמנחת נסכים של פר שלושה עשרונים, ושל איל שני עשרונים, ושל כבש עשרון.
ומה שאמר בחביתי כהן גדול מודד - רוצה לומר מחלק, לפי שכבר בארנו בסוף הפרק הרביעי מהמסכת הזאת שהוא מביא עשרון שלם וחוצהו.
ודע שחביתי כהן גדול נחלקין אחר בישולן. וכבר זכרנו שהם שתים עשרה חלות. ונתבאר בתלמוד שהוא מחלק כל חלה בידו באומד. וכבר נתבאר בכאן שהוא מחלק אותו כחצי עשרון.
אז יהיה העולה בידינו מסדר עשייתה:
- שהוא מביא עשרון, ומחלקו כשהוא סולת כחצי עשרון כמו שנתבאר.
- ולש כל חצי עשרון, ועושה ממנו שש חלות.
- ואופה כל השתים עשרה חלות בבת אחת.
- ואחר כך מחלק כל חלה לשנים.
- ומקריב השתים עשרה חצאין בבוקר פיתין כזית, כמו שזכרנו בפרק הששי, והנותר בין הערבים.
- ותהיה כל פתיתה מאותן פיתין כפולה (עם) [על] שנים כמו שזכרנו שם.
אבל פיתי כל המנחות, אף על פי שהם כזית כל אחת מהן כפולה על ארבע כמו שבארנו בפרק השישי. וזכור העניין הזה.
ורבי מאיר אומר שלוש מידות של יבש במקדש, אחד חצי עשרון, ואחד מכיל עשרון כשהוא מחוק, ושלישי מכיל פחות מעשרון, אבל אם סדרו הסולת בו כפי מה שאפשר להכיל יכיל עשרון. וסמך זה למה שנאמר "עשרון עשרון"(במדבר כח, כא), מלמד ששני עשרונות היו במקדש, אחד גדוש לכל המנחות, ואחד מחוק לחביתי כהן גדול.
וחכמים אומרים עשרון אחד בלבד, ומחוק מודד בו.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שתי מדות - עשרון עשרון וחצי עשרון. שתי מדות של עשרון היו, אחת מודדים אותה גדושה, שהיתה קטנה ולא היתה מחזקת כשהיא גדושה אלא עשרון, כשעור חברתה כשהיא מחוקה. דר' מאיר גמר מקרא דכתיב (במדבר כח) עשרון עשרון לכבש האחד, דשתי עשרונות היו שם ואי שתיהן שוות הויא להו מדה אחת. אלא אחת מחוקה ואחת גדושה. גדושה שבה היה מודד לכל המנחות, מחוקה שבה היה מודד לחביתי כהן גדול א, וחכמים אומרים לא היה שם אלא עשרון אחד דכתיב (שם כט) ועשרון אחד לכבש האחד ב, ואותו עשרון מחוק היה, ובו היו מודדים לכל המנחות. והלכה כחכמים:
לא בשל שלשה לפר - למנחת נסכים של פר דכתיב ביה (שם כח) ושלשה עשרונים לפר האחד, לא היו מודדן במדה אחת שתהא מחזקת שלשה עשרונים, שלא היתה שם מדה גדולה מעשרון:
אלא מודדן עשרונות - כל עשרון עשרון בפני עצמו: הכי גרסינן, חצי עשרון מה היה משמש, שבו היה מודד לחביתי כהן גדול. והכי פירושא"לחביתי כהן גדול, מביא מביתו עשרון שלם, וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש, ולש כל חצי עשרון בפני עצמו, ועושה מכל חצי עשרון שש חלות, שהן לשני חצאי עשרון שתים עשרה חלות, ואופה כולן ביחד, ואח"כ מחלק כל חלה לשנים ומקריב שנים עשר חצאין בבוקר, ושנים עשר חצאין בערב, וקודם שיקריב פותת אותן לפתין כזית, וכופל כל פתיתה לשנים, ואינו מבדיל. אבל פתיתת כל שאר מנחות אע"פ שפתין שלהן כזית, כופל אותן לשנים ישנים לארבעה ומבדיל, כדתנן לעיל בפרק ו':
פירוש תוספות יום טוב
רבי מאיר אומר עשרון עשרון. פי' הר"ב. אחת מחוקה ואחת גדושה גדושה שבה היה מודד לכל המנחות מחוקה שבה היה מודד לחביתי כ"ג. ואיפכא לא רצו לעשות למדוד בגדוש לחביתי כ"ג שלא ישפוך הסלת לארץ כשחוציהו. תוס'. ומ"ש הר"ב וחכמים אומרים לא היה שם אלא עשרון אחד דכתיב ועשרון אחד כו'. ומת"ל עשרון עשרון לרבות חצי עשרון ור"מ חצי עשרון מנא ליה נפקא ליה מועשרון ורבנן וא"ו לא דרשי. ור"מ האי ועשרון אחד מאי עביד ליה ההוא שלא ימדוד לא בשל ג' לפר ולא בשל שנים לאיל. ורבנן נפקא ליה מנקודי דוי"ו שבאמצע עשרון [הראשון] של יום טוב הראשון של חג ור"מ נקודי לא דריש. גמרא:
שבו היה מודד חביתי כ"ג. כתב הר"ב מביא מביתו עשרון שלם כו' עיין ספ"ד. ומ"ש וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש עמ"ש בזה בפי"א מ"ג:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ואיפכא לא רצו לעשות למדוד בגדיש לחביתי כהן גדול, שלא ישפך הסולת לארץ כשחוציהו. תוספ':
(ב) (על הברטנורא) ומה תלמוד לומר עשרון עשרון, לרבות חצי עשרון. ור"מ כו'. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שתי מדות וכו': עד סוף סימן ג' פ"א דהלכות כלי המקדש סי' ט"ז י"ז י"ח ובפ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"ח. וכתב הרמב"ן ז"ל בפי' החומש בפרשת תרומה גבי מנקיותיו וז"ל ואולי מנקיותיו לדעת אנקלוס ז"ל שֵם למדות כי היתה שם מדה מחזקת שני עשרונים קמח למדוד בה החלה האחת ולא היו מודדין בעשרון של מנחות ולית ליה מתני' דקתני שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון אבל היו שם לדעתו שלש מדות עשרון וחצי עשרון ושני עשרונים עכ"ל ז"ל: בפי' רעז"ל ואותו עשרון מחוק היה ובו היו מודדין לכל המנחות. אמר המלקט הכי מוכח בגמרא דע"כ ל"פ ר"מ ורבנן אלא במנין עשרונות אבל דמדת חביתין בעינן שיהא מחוק ליכא מאן דפליג דמדאמר ר"מ בהדיא בברייתא דעשרון דחביתין מחוק חצי עשרון דהוה נמי לצורך חביתין מחוק היה ומדלר' מאיר שניהם מחוקים העשרון והחצי עשרון של החביתין לרבנן נמי שלא היה שם אלא עשרון א' נמי מחוק היה שהרי אף חביתין נמדדין בו א"כ לרבנן מה ת"ל עשרון עשרון לרבות חצי עשרון [כו' עי' בתוי"ט]:
חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לחביתי כהן גדול וכו': כצ"ל. ומאי מודד חולק: בסוף פי' רעז"ל ומבדיל כדתנן לעיל פ' ששי. אמר המלקט לא משמע כן מפי' הרמב"ם ז"ל וכמו שכתבתי לעיל בפ' ששי סי' ד' ומ"מ כבר כתבתי שם שהרמב"ם ז"ל חזר בו ביד עיין שם. ובפ' שני דהלכות מעשה הקרבנות סי' ח' וברפי"ג וסי' ה':
תפארת ישראל
יכין
שתי מדות של יבש היו במקדש: ר"ל ב' מיני מדות היו שם. דאל"כ הרי כל הכלים היה להם שניים ושלישים. ואלו ב' מיני המדות שזכר התנא. היו מחזיקות כשהן מחוקות. כמדתן [כדמוכח בש"ס ד"צ ע"א]:
רבי מאיר אומר עשרון עשרון: ר"ל ב' מיני מדות עשרון היו במקדש. א' מחזיק עשרון כשהכלי גדוש. ואחד היה מחזיק עשרון כשהכלי מחוק. בגדוש היה מודד לכל המנחות. מפני שכך נראה יפה ומהודר. ובמחוק היה מודד לחביתי כה"ג. מפני שיחזור לחלקו לב' חצאי עשרון. ואם היה גדוש. יתפזר ממנו לארץ כשישוב לחלקו. והא דב' מיני מדות היו במקדש. מקרא יליף לה:
עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשל שלשה לפר: ר"ל פר שהצריכה תורה למנחתו ג' עשרונים. לא מדד במדה אחת שמחזקת ג' עשרונים. ונ"ל דהיינו טעמא משום הגודשין כלקמן משנה ה' ומה"ט ל"ק מ"ש הכא שהיה מודד כל עשרון בפ"ע. ולקמן סוף מ"ב לא היה מודד בלוג ובחצי לוג. אלא משום דהתם בלח לא היה גודש. עוי"ל הכא הזכירה תורה מנין העשרונים להכי צריך שיהיו יחידיים. אבל בלח הזכירה תורה שם כולל חצי הין שלישית רביעית ההין. מחציתה בבוקר וגו' ודו"ק:
אלא מודדן עשרונות: כל עשרון עשרון לבד:
מחצה בבקר ומחצה בין הערבים: הכה"ג מביא משלו עשרון שלם בכל יום. והוא כשיעור מ"ג ביצה וחומש. והוא שיעור חלה. וחוצין אותו במקדש. במדת חצי עשרון שיש שם. ועושין מכל חצי עשרון ו' חלות. ובולל הסולת בקצת מרביעית שמן שלוקח לכל חלה. וחולט אחר כך רותחין על הסולת. ולש כל חלה לבדה. ואופה כל הי"ב חלות יחד בבוקר. ואח"כ מטגן כל חלה בקצת מרביעית השמן שנשאר מלישת כל חלה. ואחר כך מחלק כל חלה לב'. ופותת י"ב חצאי החלות ומקריבן בבוקר. וי"ב חצאין האחרים פותתן ומקריבן בערב [רמב"ם פי"ג מקרבנות]. ולראב"ד שם מקריב ששה חלות בבוקר וששה חלות בערב [כלעיל פ"ד ל"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת