משנה מנחות ט ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ט · משנה ו | >>
כל קרבנות כא הצבור והיחיד טעונין נסכים, חוץ מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם, אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכיםכב.
כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד טְעוּנִין נְסָכִים,
- חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח,
- וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם;
- אֶלָּא שֶׁחַטָּאתוֹ שֶׁל מְצֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִין נְסָכִים:
- חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח,
כל קרבנות הציבור והיחיד - טעונין נסכים,
- חוץ מן הבכור, והמעשר, והפסח, והחטאת, והאשם,
- אלא, שחטאתו של מצורע ואשמו - טעונין נסכים.
- חוץ מן הבכור, והמעשר, והפסח, והחטאת, והאשם,
כבר זכרנו פירוש ההלכה הזאת בהקדמה שעשינו למסכת הזאת.
וכן אמרו בגמרא סוטה, שהסיבה בהיות החטאת והאשם אינן חייבין נסכים כדי שלא יהא קרבנו מהודר. והוא הסיבה בהיות מנחת חוטא בא בלא שמן ולא לבונה. ואמרו "אבל חטאת מצורע ואשמו טעונים נסכים, לפי שאינן באין על חטא".
אבל חטאת נזיר אינה חייבת נסכין לפי שהם אמרו "נזיר חוטא הוא" כמו שבארנו בפירוש אבות, וזו היא ראית הטעם שאמר רבי שמעון.
והעיקר שאמרנו עליו הוא מה שזכרנו ביאורו "שכל הבא נדר ונדבה טעון נסכים":
חוץ מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם - משום דכתיב בפרשת נסכים (במדבר טו) לפלא נדר או בנדבה. בא בנדר ובנדבה טעון נסכים, יצאו בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם שהן באים חובה לא לנדבה שאין טעונים נסכים. יכול אף חובות הבאות מחמת הרגל ברגל כגון עולות ראיה ושלמי חגיגה לא יהיו טעונות נסכים, ת"ל או במועדיכם, כל הבא במועדיכם טעון נסכים. ושעירי חטאת שבאים חובה לרגל אין טעונים נסכים, דכתיב בפרשת נסכים וכי תעשה בן בקר, בן בקר בכלל היה, בכלל ועשיתם אשה, דמשמע כל אשה טעון נסכים חוץ (מאשה] שמיעט, ולמה יצא, להקיש אליו, מה בן בקר מיוחד שבא בנדר ונדבה. אף כל בא בנדר ונדבה, יצאו שעירי הרגלים שהן באות חטאות, שאין חטאת בא בנדר ונדבה, שאין טעונות נסכים: חטאתו ואשמו של מצורע טעונים נסכים. לפי שאינן באים על חטא כג כשאר חטאות ואשמות. וחטאת נזיר אינה טעונה נסכים משום דנזיר חוטא הוא כדכתיב (במדבר ו) מאשר חטא על הנפש, שציער עצמו מן היין:
כל קרבנות כו'. שהן זבח לאפוקי עוף שאינו זבח. והרי הוא אומר בפרשת נסכים. או זבח. גמרא:
חוץ מן הבכור כו'. פי' הר"ב שהן באין חובה וכו' יכול אף חובות הבאות מחמת הרגל ברגל. כגון עולות ראייה ושלמי חגיגה. ומוספין וחובת היום לא מצי להוציא. אע"ג [דלא] הוי בנדר ובנדבה. דהא בהדיא כתיב בהו נסכים. רש"י. וכתבו התוס' דה"מ למנקט כבשי עצרת. אלא נקט דבר הנוהג בכל הרגלים ע"כ. ומ"ש הר"ב בן בקר בכלל היה בכלל ועשיתם אשה כו'. כ"כ התוס' שפי' בקונטרס. וכתבו דבחנם פירש כן דבהדיא כתיב בפרשה מן הבקר או מן הצאן. ועוד כתיב [בתריה] והקריב על בן הבקר. ולשון בכלל משמע כפי' הקונטרס ע"כ ובפירש"י שלפנינו כתיב בן בקר בכלל היה. דהא כתב ברישיה דקרא לעשוח ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן. וכי תעשה בן בקר למה לי לכתוב והקריב על בן הבקר וגו'. ע"כ. ומ"ש הר"ב יצאו שעירי רגלים כו'. ומפיק שעירי חטאת טפי. משום דאין כיוצא בהן נדבה. אבל שלמי דחגיגה ועולת ראייה כיוצא בהן נדבה. תוס':
אלא שחטאתו ואשמו של מצורע טעונים נסכים. מנחה מפורש בכתוב (ויקרא י"ד) ושלשה עשרונים סולת מנחה. וכתיב (שם) והעלה הכהן את העולה ואת המנחה ש"מ דעם הזבח היא באה ועדיין איני יודע אם טעונה נסכי יין אם לא ת"ל (במדבר ט"ו) ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד וקרא יתירא הוא דכבר כתיב בראש הפרשה. עולה או זבח. אלא ללמד על קרבנות מצורע הוא בא. ומ"ש הר"ב. לפי שאינן באין על חטא כלומר דקרבנותיו אינן באין על חטאו. כמו דנזיר. דמאשר חטא על הנפש אקרבן קאי. אבל ודאי דמצורע גופיה חוטא אקרי. דהא חותמו חוטא היה. כדתנן במשנה ג' פ"ה דשקלים:
(כא) (על המשנה) קרבנות. שהן זבח. לאפוקי עוף שאינו זבח, והרי הוא אומר בפרשת נסכים או זבח. גמרא:
(כב) (על המשנה) טעונים נסכים: בגמרא יליף ליה מקרא:
(כג) (על הברטנורא) כלומר קרבנותיו אינן באין על חטאו כמו דנזיר. אבל ודאי דמצורע גופיה חוטא איקרי, כדתנן בפ"ה דשקלים מ"ג:
כל קרבנות הצבור והיחיד טעונין נסכים וכו': פ' שני דהלכות מעשה הקרבנות סי' ב' ט':
אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים: וכ"ש עולתו שבאה בנדר ונדבה ומפיק ליה בברייתא בגמרא מדכתיב בפ' נסכים ויין לנסוך רביעית ההין תעשיה על העולה או לזבח דלא הוה צריך קרא למיכתב אלא ויין לנסך רביעית ההין ותו לא דכבר כתב בראש הפרשה עולה או זבח אלא עולה זו עולת מצורע זבח זו חטאתו או לזבח זו אשמו ללמד ששלשתן טעונין נסכים. ואיתה בתוס' פ' בתרא דנדה דף ע':
יכין
והפסח והחטאת: אפילו חטאת צבור:
טעונים נסכים: מדאין בא על חטא. [ואע"ג דחטא בלה"ר [בערכין די"ד ב']. כבר סבל ענשו כשנתנגע. ומחלו לו עוונו. דהרי חזר ונתרפא]. משא"כ נזיר חוטא הוא שציער עצמו מהיין [כנזיר די"ט א']. לפיכך אין בחטאתו נסכים. ותנא ושייר. דגם עופות ומנחות אף שנקראו קרבן א"צ נסכים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת