לדלג לתוכן

משנה מנחות י ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק י · משנה ב | >>

מצות העומר לבוא מן הקרוב.

לא ביכר הקרוב לירושלים, מביאים אותו מכל מקום.

מעשה שבא מגגות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר.

מִצְוַת הָעֹמֶר לָבוֹא מִן הַקָּרוֹב;

לֹא בִּכֵּר הַקָּרוֹב לִירוּשָׁלַיִם,
מְבִיאִים אוֹתוֹ מִכָּל מָקוֹם.
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִגַּגּוֹת צְרִיפִין,
וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִבִּקְעַת עֵין סוֹכֵר:

מצות העומר - לבוא מן הקרוב.

לא ביכר הקרוב לירושלים - מביאין אותו מכל מקום.
מעשה -
שבא - מגינות צריפין,
ושתי הלחם - מבקעת עין סוכר.

העיקר בידינו אין מעבירים על המצות, והעניין נזדמנה לאדם מצווה לא יניח אותה כדי שיתעסק לעשות מצווה אחרת.

ולפי העיקר הזה נתכוונו להביא העומר מן המקום הקרוב יותר לירושלים, כדי שלא יניח זה הראוי למצווה וילך לבקש זולתו ואז יעבור ממצווה למצווה, ואין דבר זה מותר:


מצות העומר לבוא מן הקרוב - ממקום שקרוב לירושלים. לפי שאין מעבירין על המצות ב, הלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר, אותה תבואה שמוצא ראשונה נוטלה:

לא ביכר - לא בשל כל צרכו:

מעשה שבא מגגות צריפין ועין סוכר - רחוקים מירושלים הרבה. מפני שהחריבו הגייסות כל תבואות שסביבות ירושלים:

מצות העומר לבא מן הקרוב. מאי טעמא אבע"א משום כרמל תקריב פירש"י רך ומלא [ועיין בסוף פרקין] שתהא התבואה רכה ונמללת ביד. ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך האי כרמל במנחת העומר כתיב ע"כ. ואי בעית אימא משום דאין מעבירין על המצות. גמ':

(ב) (על הברטנורא) גמרא. ואב"א משום כרמל תקריב. פירש"י. רך ומלא. שתהא התבואה רכה ונמללת ביד, ואי מייתי מרחוק נשיב ביה זיקא ומתקשה בדרך:

לבא מן הקרוב:    לירושלים. ואם הדין כן בשאר מנחות עיין בתוס' שכתבתי לעיל בפ' כל הקרבנות הצבור סימן ב':

מעשה שבא מגגות צריפין:    רחוק מירושלים הרבה רש"י ז"ל ואיתה ס"פ עגלה ערופה וס"פ מרובה. ומפרש בגמרא דכשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה והיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין להם דינרים בקופה ומעלין להם תמידים היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמה יונית פי' רש"י ז"ל רמיזות לעז להם בחכמה יונית אמר להם כל זמן שעסוקים בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה באותה שעה אמרו ארור שיגדל חזירים וארור שילמד את בנו חכמה יונית ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר שאותם החיילות החריבו כל סביבות ירושלים כי מטא עומר לא הוו ידעי רבנן היכא איכא עומר אכרזו אתא ההוא חרש אותיב חדא ידא אאגרא וחדא ידא אצריפא אמר להם מרדכי מי איכא דוכתא דשמיה גגות צריפים או צריפים גגות וצריפים היינו מין ערבה שהוא חד ולמעלה כמין צריף בדקו ואשכחו וכי בעו לאתויי שתי הלחם לא הוו ידעי מהיכא אכרוז אתא ההיא חרש אותיב חדא ידא אעינא וחדא יד אסכרא דהיינו תור שנכנס בו בריח הדלת אמר להו מרדכי וכו' בדקו ואשכחו. ורש"י ז"ל פי' דהיינו מרדכי שהיה בימי אחשורש והקשו תוס' ז"ל ותימא הוא לומר שהאריך ימים כל כך ונראה ע"ש מרדכי הראשון היו נקראים הממונים על שמו לפי שאינם מְמַגִים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע עכ"ל ז"ל:

יכין

מצות העומר לבוא מן הקרוב:    ר"ל ממקום שקרוב לירושלים. אי משום כדי שיהא רך ומלא. כדכתיב כרמל תקריב. או משום דאין מעבירין על המצות:

לא ביכר הקרוב לירושלים:    שלא נתבשלה שם תבואה עדיין:

מבקעת עין סוכר:    שהיו רחוקים מירושלים. מדהחריבו הגייסות המחוז:

בועז

פירושים נוספים