משנה מכשירין ה ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ה · משנה ט | >>

[עריכה]

כל הנצוק, טהור, חוץ מדבש הזיפין^יא, והצפחת.

בית שמאי אומרים, אף המקפה של גריסין ושל פול, מפני שהיא סולדת לאחריה^יג.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כל הניצוק - טהור,

חוץ מדבש הזיפים, והצפחת.

בית שמאי אומרין:

אף המקפה של גריסין, ושל פול,

מפני שהיא סולדת לאחריה.

עניין ההלכה הזאת, כי כשיהיה הכלי טהור ובו משקין טהורים והריק מהם בכלי אחר טמא, כל מה שנכנס מהמשקים בכלי התחתון הטמא הוא טמא בלי ספק. ואשר ישאר מן המשקים בכלי הטהור אשר יריק ממנו הרי הן טהורין, ולא נאמר הרי נתחברו משקים אשר בכלי העליון לדבר השותת אשר הוא עמוד מכלי אל כלי, ואותו עמוד הוא נקרא "נצוק", וזה הטעם אמרו בכאן כל הנצוק טהור.

וזיפים וצפחת - שני מקומות בארץ ישראל שהיה דבשם בתכלית העובי, ועל כן יחבר נצוק שלהן בין המשקין אשר בין שני הכלים, וישובו מה שבתוכם יחדיו משקים טמאים.

ומקפה של גריסין ושל פול - תבשיל של פולים הטחונים ובלתי טחונים.

וטעם זה מה שזכר מפני שהיא סולדת לאחוריה, פירוש כי כשנפסק הקילוח והריק ידו, חזר אותו עמוד השותת אשר היה קצתו במשקין טמאים למשקין אשר בכלי העליון הטהור ויטמא המשקין אשר היה הערוי מהן, וזה משום עובי עצמה, רוצה לומר עובי עצם המקפה הזאת של פולין:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

כל הנצוק טהור. אם מערה מכלי טהור לכלי טמא מה שבעליון טהור דנצוק אינו חיבור חוץ מהני דחשיב מפני שסולדי' לאחוריה' כשהקילוח נפסק חוזר הנשאר למעלה:

הדבש והזיפים. כמו דבש הזיפים ופליגי בה בסוף גמרא דסוטה (דף מח:)ר' יוחנן אומר דבש שמזיפין בו כלומר לפי שהוא טוב הרבה ויכולין לערב בו פסולת ריש לקיש אמר על שם מקומו דכתי' (יהושע טז) זיף וטלה ובעלות כיוצא בדבר אתה אומר [תהלים נד] בבא הזיפים ויאמרו לשאול. ובנזיר פרק כהן גדול (דף נ:) איבעיא להו אם יש נצוק באוכלין או לא:

והצפחת. מאכל העשוי מקמח ודבש והוא רך כל כך שיכול להציקו וראיה לדבר (שמות טז) כצפיחת בדבש:

של גריסין ושל פול. יש ריחים של גרוסות שטוחנין בהן הפולין והקליפה ניטלת מהן והיינו גריסים:

ושל פול. כשהן שלמין עם קליפתן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כל הניצוק טהור - אם מערה מכלי טהור לכלי טמא, מה שבעליון טהור, דניצוק אינו חיבור. חוץ מהני דחשיב, מפני שסולדים לאחוריהם, כשהקילוח נפסק, חוזר הנשאר למעלה:

מדבש הזיפים - אית דמפרשי דבש טוב וחשוב, שמתוך חשיבותו מזייפין אותו ^יב ומערבין בו פסולת. ואית דאמרי, על שם מקומו שבא מזיף. כמו בבוא הזיפים ויאמרו לשאול (תהלים נד):

והצפחת - מאכל עשוי מקמח ודבש והוא רך כל כך שיכולים להציקו. ודומה לו כצפיחית בדבש [שמות ט"ז]:

המקפה - תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי, קרוי מקפה:

של גריסין - פולים טחונות וגרוסות בריחים:

ושל פולים - שלימות שאינן גרוסות בריחים:

מפני שהיא סולדת לאחוריה - כשהקילוח נפסק, חוזר אותו עמוד השותת שהיה קצתו במשקין טמאין שבכלי התחתון ונמשך למעלה למשקין שבכלי העליון הטהור, ומטמא כל מה שבכלי העליון:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הנצוק. עיין ספ"ח דטהרות:

חוץ מדבש הזיפין. ואפילו היה מערה מצונן לצונן הרמב"ם פ"ז מהט"א [הלכה ד'] ועיין במשנה דלקמן. ומ"ש הר"ב מפני שסולדים כו' כשהקלוח נפסק וכו' עיין לקמן:

דבש הזיפין. כתב הר"ב אית דמפרשי דבש טוב וחשוב שמתוך חשיבותו מזייפין אותו כו' וכן נראה מפי' הר"ש ולשון רש"י בסוף סוטה [דף מ"ח] שהוא טוב ועב מערבים בו וכו' ואין נכרות בו. ומ"ש הר"ב ואית דאמרי על שם מקומו שבא מזיף כמו בבא הזיפים. ולאית דמפרשי הכא מזייפין. מפרשי התם נמי בני אדם המזייפים דבריהם (שקרנים והולכי רכיל). גמרא דסוף סוטה:

בית שמאי אומרים כו'. מפני שהיא סולדת לאחריה. ולת"ק כיון שאין בהם ריר כ"כ כמו דבש הזיפין והצפחת לא חשיב ליה. דבעי רירי טובא. וב"ש סברי אע"ג דלית להו כולי האי רירי. חשיבי לחבר העליון לתחתון. תוס' פ"ז דנזיר ד' נ'. וכן מוכח שם מתוך הסוגיא:

מפני שהיא סולדת לאחריה. פי' הר"ב כשהקלוח נפסק חוזר כו' ונמשך למעלה למשקין שבכלי. וז"ל רש"י בפ"ז דנזיר חוזר ראש הנצוק ועולה לו למעלה כלפי אחוריו. וכחוזר ונוגע לעליונים דמי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יא) (על המשנה) חוץ כו'. ואפילו מערה מצונן לצונן. הר"מ:

(יב) (על הברטנורא) והכי נמי מפרשי בבוא הזיפים, שקרנים והולכי רכיל שמזייפים דבריהם. גמרא:

(יג) (על המשנה) שהיא כו'. ולתנא קמא כיון שאין בהם ריר כל כך כמו דבש הזיפין והצפחת, לא חשיב ליה. תוס'

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

חוץ מדבש הזיפין: נראה שהר"ש ז"ל הי' גורס חוץ מן הדבש והזיפין שפירש הדבש והזיפים כמו דבש הזיפים ע"כ. ואין דבש זה נופת צופים דתנן ליה בפ' עגלה ערופה סי' י"ב דההוא יש בו פירושים אחרים כדכתיבנא התם:

והצפחת: פי' הרמב"ם ז"ל דצפחת ג"כ שם מקום בארץ ישראל שהיה נקרא צפחת:

מפני שהיא סולדת לאחריה: בערוך בערך סלד גריס סולדין לאחוריהן ופי' לפי שהדבש של הזיפים והצפחת הוא עב וכשיציק אותו מכלי אל כלי כשיפסוק העמוד שאינו רוצה לצוק יותר מה שבשפת הכלי חוזר לכד שנשפך ממנה ע"כ:

וביד פ"ז דהלכות טומאת אוכלין סי' ד' ולשונו שם נחיל דבש הזיפים ודבש הצפחת וכו' ומצאתי מוגה שם במקום נחיל נזיד ע"כ: