רבינו שמשון על מכשירין ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · רבינו שמשון · על מכשירין · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

מי שטבל. מים שעליו מכשירים וכשעבר בנהר אחר טיהרו מי הנהר השניים מים שהעלה עמו מן הטבילה ואין מכשירים לא אלו ולא אלו:

דחייהו. כמו דחאהו:

לשכרו. שהיה חבירו שכור ודחהו לשכרו והפילו בנהר [הגה"ה ור"י מסימפונט ז"ל פי' דחאהו חבירו לשוכרו פירוש אותו הטובל היה שוכר בהמה מחבירו וכשטבל והגיע לנהר אחר דחה חבירו דהיינו משכיר את זה השוכר וכן לבהמתו ואורחא דמילתא נקט שכשנפלה הבהמה מחמח שהמשכיר הוליך הבהמה בתהום ומצולה נפל גם חבירו עכ"ל ודחוק::

וכן לבהמתו. שבשכרותו הפיל את הבהמה בנהר והיו עליו מי טבילה ועל הבהמה מים לרצון:

טהרו שניים. שעל ידי שכרות דשלא לרצון את הראשונים שהיו לרצון:

ואם כמשחק. דחה את חבירו בנהר או את הבהמה גם (את) השניים בכי יותן דכולהו לרצון נינהו והא דמשמע הכא דעובר בנהר לא מכשר ובפ' בהמה המקשה (דף עד:) תניא גבי בן פקועה עבר בנהר הוכשר הלך בבית הקברות נטמא אמרינן בפ"ב דחולין (דף לו:) כגון שהיה לו פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה התם כגון שהיו רגלי בהמתו מליאות טיט כדתנן לעיל בפ"ג [דאם שמח]:

תני"א בתוספת"א (שם) הטובל בים או בנהר אע"פ שהפליגה יותר ממיל הרי זה בכי יותן עבר בנהר אחר או שדחאו חבירו בנהר או שירדו עליו גשמים ורבו טהרו שניים את הראשונים תרנגול ומדוכה שהיו בהן מים טמאין והטבילן ראשונים טהרו מלטמא והשניים הוכשרו לקבל טומאה. פי' שהפליגה שנשתהה שם במקום שטבל יותר ממיל לא נתבטלו במי הנהר כיון דירדו שם לשם טבילה והמים העולים עמו מכשירים:

משנה ב[עריכה]

הנתזים. שלא בכוונה אינם בכי יותן:

העושה צפור במים. שמעלה על המים כמין אבעבועות:

הניתזים. בעשיית האבעבועות:

ואת שבה. היינו מי האבעבועות עצמן:

תני"א בתוספת"א (שם ע"ש) העושה צפור במים הניתזים ואת שבה אינן בכי יותן דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר הניתזין אינן בכי יותן ואת שבה הרי זה בכי יותן. פי' סתם מתני' ר' מאיר היא:

משנה ג[עריכה]

שיגובו. שיתייבשו מן המים:

תני"א בתוספת"א (שם) העושה אמה בפירות אינן בכי יותן:

משנה ד[עריכה]

תני"א בתוספת"א (שם) אמר לו ר' טרפון מה לי כשמדדו לעומקו מה לי כשמדדו לרחבו אמר לו כשמדדו לרחבו אין רוצה במשקה שברושם כשמדדו לעומקו רוצה במשקה שברושם אמר לו א"כ יהא משקה שברושם טמא למטה מן רושם טהור אמר לו אי אתה מודה שהממלא בחבית המים העולים ובחבל שהוא מכונן על צוארה ובחבל של צורכה שהן בכי יותן שאי אפשר למים שיפלו לתוכה עד שיגעו לאחרים אם כן א"א למשקה שברושם עד שיהא למטה מן הרושם וחזר רבי טרפון להיות שונה כדברי רבי עקיבא. פי' שברושם כשאדם מודד עומקו של בור בקנה ניכר רושם המים בקנה עד כמה הם מגיעים ומתוך כך יודע עומקן. טמא. ויכשיר. טהור. כלומר ולא יכשיר: הממלא בחבית. משנה היא בריש פירקין דלעיל:

משנה ה[עריכה]

לידע כמה מים יש בו. רוצה במשקה שברושם כדאמרן לפיכך הרי זה בכי יותן אבל לידע אם יש בו מים אין צריך לרושם של משקה ובתוספתא (פ"ב) קתני במשלשל את החבל לבור לידע אם יש בו מים דהוי בכי יותן ושמא בחבל לפי שנכפף אינו יכול לידע אלא אם המשקה בו:

ושבאבן. כלומר שבאבן נמי טהורין ואין מכשירין:

משנה ו[עריכה]

שלח. עור כמו הביאו שלחין וטומנין בשלחין בפרק במה טומנין (דף מט.) ומכה העור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים:

משנה ז[עריכה]

אם נער. מנער טליתו מלשון התנערי מעפר (ישעיה נב):

לצורפה. אם מחזקת המים שלא יכנסו לתוכה:

מסמר לצורפו. בתוספתא מחלק בין לצורפו בין לכבותו:

אוד. כמו אוד שנשבר דפרק המביא כדי יין (דף לג.) כלי שגורפין בו את התנור ובתוספתא מחלק בין לכבותו לעשותו פחמים:

תניא בתוספ' (סוף פ"ב) שלשל את החבל לבור לידע אם יש בו מים בכי יותן ידיו ורגליו אינן בכי יותן שלשל את המטלית להעלות בה דלי או קיתון וכלכלה להושיב בה תרנגולת אינו בכי יותן ואם נער בכי יותן המוציא מסמר לגשמים לכבותו אינן בכי יותן ואם בשביל לצרפו בכי יותן המניח את האוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן ואם בשביל לעשותו פחם הרי זה בכי יותן:

משנה ח[עריכה]

קסיא של שולחנות. השולחנים יש להם בגדים או כלים שמכסין בהם השולחנות בשעת הגשמים וכיוצא בהן שנינו בפ' ט"ז דכלים (מ"ו) קסיא של זורי גרנות ושל הולכי דרכים:

והשיפא של לבנים. מחצלת של שיפא ושל גמי שמכסין בהן הלבנים להגין מן הגשמים והרי אלו כמו בשביל שלא ילקה הכותל שאינו בכי יותן:

אבל אם ניער. שמתכוין להדיחם הרי זה בכי יותן:

משנה ט[עריכה]

כל הנצוק טהור. אם מערה מכלי טהור לכלי טמא מה שבעליון טהור דנצוק אינו חיבור חוץ מהני דחשיב מפני שסולדי' לאחוריה' כשהקילוח נפסק חוזר הנשאר למעלה:

הדבש והזיפים. כמו דבש הזיפים ופליגי בה בסוף גמרא דסוטה (דף מח:)ר' יוחנן אומר דבש שמזיפין בו כלומר לפי שהוא טוב הרבה ויכולין לערב בו פסולת ריש לקיש אמר על שם מקומו דכתי' (יהושע טז) זיף וטלה ובעלות כיוצא בדבר אתה אומר [תהלים נד] בבא הזיפים ויאמרו לשאול. ובנזיר פרק כהן גדול (דף נ:) איבעיא להו אם יש נצוק באוכלין או לא:

והצפחת. מאכל העשוי מקמח ודבש והוא רך כל כך שיכול להציקו וראיה לדבר (שמות טז) כצפיחת בדבש:

של גריסין ושל פול. יש ריחים של גרוסות שטוחנין בהן הפולין והקליפה ניטלת מהן והיינו גריסים:

ושל פול. כשהן שלמין עם קליפתן:

משנה י[עריכה]

מצונן לחם טמא. שהתחתון החם מזיע העליון הצונן ומטמאהו כדאמרינן לעיל בפרק ב' בזיעת המרחץ לפי שענן החמין עולה כתימרות העשן ומתערב בנצוק ובמים שבכלי העליון ומטמאה שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב:

וכחו של תחתון יפה. שחומו גדול משל עליון:

משנה יא[עריכה]

ומגיסה. בכף שנטלה הכף בידה ומהפכת בתבשיל שלא יקדיח:

אם הזיעו ידיה. מהבל הקדרה נטמאו ידיה כאילו נגעה במשקין שבקדירה וכן אם היו ידיה טמאות נטמא מה שבקדירה כאילו הן חיבור כגון מערה מצונן לחם:

אם נטפו. שנטף מן הזיעה לקדירה נטמאת ואם לאו לא נטמאת ועוד איכא לפרושי מתני' משקה דמטמא כלי שזיעת ידיה מטמא הקדירה ורבי יוסי לא חשיב זיעה משקה אלא א"כ נטפו:

היין שבכף טהור. ואינו מכשיר דלא הוחשב להיות משקה עד שיערה אותו לתוך כלים וכמו שאין לו תורת משקה לענין הכשר כך אין לו תורת משקה לענין טומאה ולענין יין נסך כדמוכח בתוספתא בפרק בתרא דטהרות:

תניא בתוספתא [פי"א דטהרות ע"ש ובע"ז פ"ח] השוקל ענבים בכף מאזנים אע"פ שהיין צף על גבי ידיו ואע"פ שחישב עליו טהור כינסו לתוך הכלי טמא הדורך ענבים בחבית אע"פ שהיין על גבי ידיו טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך: