תפארת ישראל על מכשירין ה
משנה מכשירין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על מכשירין · ה · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין[עריכה]
משנה א[עריכה]
מי שטבל בנהר: ומים שעליו מכשירים דלרצון היו כפ"ד מ"ב:
טהרו שניים את הראשונים: דלא ניחא ליה בשנייה. ודלא כר"א פ"ד מ"ה. ואין להקשות מחבית רפ"ד. נ"ל דהתם לא סגי בלא"ה. משא"כ הכא היה אפשר שיטבול אם גם לא היה הנהר השני. מיהו באותו נהר עצמו אפילו הלך בו מיל. כולו לרצון. רב"א:
דחהו חברו לשכרו: שהיה חבירו שכור. ודחהו לנהר ב' אחר שטבל:
וכן לבהמתו: ר"ל לדחיית בהמתו. שדחתו בהמתו. כ"כ ע"ר הגאון זצוק"ל:
ואם כמשחק עמו: שדחהו חבירו לרצון:
משנה ב[עריכה]
הניתזין: שלא בכוונה:
העושה צפור במים: שמעלה ע"פ מים אבעבועות:
הניתזין: מהצפור:
ואת שבה: בצפור:
משנה ג[עריכה]
שינוגבו: דעל ידי שיבללם. יתנגבו מהר. עיין פ"ג מ"ו:
וחכ"א אינן בכי יותן: פליגי אי ניזל בתר סופו. דרצונו שיתלחלח מעיקרא כדי שיתנגב בסוף. כ"כ ע"ר א"מ הגזצוק"ל:
משנה ד[עריכה]
ה"ז בכי יותן: המים שבקנה המדה:
ר"ע אומר לעמקו בכי יותן: דניחא ליה ברושם לח שבקנה לידע עי"ז עמקו. והמים התחתונים מהרושם אע"ג דלא ניחא ליה בהו. הואיל ולא אפשר. הו"ל כאחורי חבית רפ"ד. ה"נ א"א שיהיה רושם למעלה. אם לא יתלחלח הקנה גם למטה. רב"א:
משנה ה[עריכה]
הרי זה בכי יותן: כדלעיל:
טהורים: ר"ל אמק"ט ואינן מכשירין. אפילו אותן מים שבחלק האבן היוצא למעלה משטח המים. דעכ"פ מחוברין הן למקוה:
משנה ו[עריכה]
החובט על השלח: העור עם השער נקרא שלח. ומכה עליו אחר כבוסו. לנערו מהמים:
לתוך המים: ר"ל אם הכה עליו בתוך המים. ואף שמתכוון שיצאו המים. ולא דמי למנער אילן פ"א מ"ב דהכא העור תוך המים. וחוזרים ונכנסין בו:
מפני שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה: ונעשה כוונתו:
משנה ז[עריכה]
המים העולין בספינה ובעקל: מקום בשולי הספינה שמתקבצין שם המים שנדחקו בסדקים:
ובמשוטות: רודער:
ואם נער: ונתכוין שיצאו המים. אז היוצאין מכשירי'. כהרעדת אילן פ"א מ"ב:
המוליך את הספינה לים הגדול לצרפה: לבדקה. וי"א שלא תסדק בחום:
המוציא מסמר לגשמים לצרפו: לחזקו אחר ליבון באש:
משנה ח[עריכה]
קסיא: כסוי שעל המאכל שבשולחן:
והשיפא של לבנים: מחצלת גמי לכסות הלבנים:
משנה ט[עריכה]
כל הנצוק: שמערה מכלי טהור לטמא:
טהור: לא נטמא העליון. דניצוק אינו חבור:
חוץ מדבש הזיפין: שהוא עב:
והצפחת: קמח בדבש שג"כ עב קצת:
בש"א אף המקפה: זופפע עבה:
מפני שהיא סולד' לאחריה: כשנפסק הקלוח השותת. קופץ העמוד שנגע במשקין טמאים שלמטה. לאחוריו לתוך כלי העליון:
משנה י[עריכה]
המערה מחם לחם: מטהור לטמא:
מצונן לחם טמא: דצונן לתוך חם מעלה הבל מתחתון הטמא. והוא מתערב בניצק:
וכחו של תחתון: חומו:
משנה יא[עריכה]
ומגיסה: מהפכת בכף:
אם הזיעו ידיה: מהבל הטמא:
היו ידיה טמאות: דההבל מחבר הזיע שבידיה עם המאכל ושאני מניצק. דהכא עליון טמא:
רבי יוסי אומר אם נטפו: רק בנטף זיע מידיה לקדרה. נטמאה:
היין טהור: אמק"ט ואינו מכשיר. דלא חשיב משקה:
עד שיערה לתוך הכלי: דמדצרפם ועירה אותן מן המאזנים לכלי אחר. אחשביה משקה:
כשהן מנטפין: ג"כ כך דינן: