משנה כתובות ב י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ב · משנה י | >>
ואלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן.
זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבילג.
וזה כתב ידו של אחי.
זכור הייתי בפלונית שיצתה בהינומא וראשה פרוע.
ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה, ושהיה חולק עמנו על הגורן.
והמקום הזה לו בית הפרס.
ועד כאן היינו באין בשבתלז.
אבל אין (אדם) נאמן לומר, דרך לח היה לפלוני במקום הזה, מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה.
וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגָדְלָן מַה שֶּׁרָאוּ בְּקָטְנָן.
- זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא,
- וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי,
- וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי.
- זָכוּר הָיִיתִי בִּפְלוֹנִית שֶׁיָּצְתָה בְּהִינוֹמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ.
- וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבֹּל לֶאֱכול בִּתְרוּמָה,
- וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן.
- וְהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס.
- וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָּאִין בְּשַׁבָּת.
- אֲבָל אֵין אָדָם נֶאֱמָן לוֹמַר:
- דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה;
- מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה:
אלו נאמנין להעיד בגודלן - מה שראו בקוטנן.
- נאמן אדם לומר -
- זה כתב ידו של אבא,
- וזה כתב ידו של רבי,
- וזה כתב ידו של אחי,
- זכור הייתי באשת פלוני -
- שיצאת בהינומה, וראשה פרוע,
- ושהיה איש פלוני -
- יוצא מבית הספר - לטבול לתרומתו,
- ושהיה חולק עימנו - על הגורן,
- ושהמקום הזה - בית הפרס הוא,
- ועד כאן - היינו באים בשבת.
- אבל אין אדם נאמן לומר -
- דרך היה לאיש פלוני - במקום הזה,
- ומעמד ומספד, היה לאיש פלוני - במקום הזה.
ואלו העניינים כולם אמנם הם עניינים צריך בהם פרסום בעלמא בלבד. והם כולם מדרבנן, לפי שקיום שטרות דרבנן, ותקנת כתובה מנה מאתים ותחומין וטומאת בית הפרס דרבנן, וכמו כן זאת התרומה אשר תנתן לזה הכהן שיעלה לכהונה בזאת העדות הקלה אמנם היא תרומה דרבנן, רוצה לומר שיהיה זה הדבר שיוציאו ממנו התרומה צומח בעציץ שאינו נקוב כמו שבארנו במסכת תרומות, ומה שהוא דומה לזה.
ולא תתקיים זאת העדות באמרם דרך ומעמד היה לפלוני, לפי שהוא ממון ועל כל פנים צריך בו עדות גמורה.
ואינו מותר לנו ללמד העבד תורה. וכמו כן מן העיקרים שבידינו שאין חולקין תרומה לעבד בגורן אלא אם כן רבו עמו. ולכך אין לנו לחוש ולומר שמא עבד כהן הוא, לפי שהעבד לא ילמוד לפי שאינו מותר ללמדו כמו שבארנו, וכמו כן לא יחלוק על הגורן:
זה כתב ידו של אבא - ומקיימין השטר על פיו, שקיום שטרות דרבנן לב והימנוהו רבנן בדרבנן:
שיצתה בהינומא וראשה פרוע - ונוטלת כתובה מאתים. ואף על גב דלא מפקינן ממונא אלא בעדות ברורה, הכא שאני, הואיל ורוב נשים בתולות נישאות, גילוי מלתא לד בעלמא הוא:
ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר - כשהיינו לומדין תינוקות בבית רבן:
לאכול בתרומה - ועל פי עדות זו מאכילין ליה תרומה דרבנן, כגון תרומה שמוציאין מעציץ שאינו נקוב וכיוצא בזה. אבל תרומה דאורייתא אין מאכילין על פי עדות כזה. ולא חיישינן שמא עבד כהן היה, לה שאסור ללמד את העבד תורה:
ושהיה חולק עמנו על הגורן - ולא חיישינן שמא עבד כהן היה, שאין חולקים תרומה לעבד אא"כ רבו עמו:
ושהמקום הזה בית הפרס - החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה, שכך שיערו שהמחרישה מולכת עצמות המת. וטומאת בית הפרס דרבנן:
ועד כאן היינו באין בשבת - דתחומים דרבנן:
מעמד ומספד - מקום היה לו כאן להספיד מתיו ולעשות מעמדות ומושבות שהיו עושין למת, בהא לא מהימן, שהוא דבר שבממון וצריך עדות גמורה:
זה כתב ידו של אבא וכו'. כתב הר"ב שקיום שטרות דרבנן. פירש"י דמדאורייתא לא בעינן קיום דאמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד והילכך אין זה עוקר דבר מן התורה שהם אמרו צריך קיום והם אמרו שאלו כשרים לקיים. וכתבו התוספות תימה כיון דמדאורייתא אפילו אין עדים שיכירו חתימת עידי השטר א"כ כל אדם שירצה יזייף ויכתוב ויחתום מה שירצה ויגבה ממנו ע"כ ועיין מ"ש במ"ג (בד"ה אין נאמנין) בשם רש"י דגיטין (דף ג'):
וזה כתב ידו של רבי וכו'. וצריכא דאי אשמעינן אביו משום דשכיח גביה ונתן עיניו בקטנותו בכתב יד אביו אבל רבו לא ואי אשמועינן רבו משום דאית ליה אימתיה דרביה (ומשום דרחוק הוא לא קאמר. דעידי קיום יכולין להיות קרובים לעידי השטר הר"ן והאריך בטעם) אבל אחיו דלית ליה לא הא ולא הא אימא לא קמ"ל. גמרא. וכתב הרא"ש דדוקא אלו דשכיח גבייהו אבל על אחר לא:
שיצתה בהינומא וכו'. כתב הר"ב הואיל ורוב נשים בתולות נשאות גלוי מלתא כו' גמרא. כלומר ואע"ג דקי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב כיון דאיכא רובא והוא דבר של פרסום גלוי מלתא בעלמא הוא. הר"ן. ואין לדקדק מהא דתנן בר"פ אם יש עדים שיצתה שצריכה שנים דהכי נמי אשכחן במתניתין דלעיל ואם יש להן עדים ובחד סגי ומיהו בגמרא קאמר אמתניתין והוא שיהא גדול עמו ויש מחלוקת בין המפרשים אי קאי אזה כתב ידו בלחוד ואי קאי נמי איצתה בהינומא:
יוצא מבית הספר לטבול וכו'. כתב הר"ב ולא חיישינן שמא עבד כהן הוא פי' ועכשיו נשתחרר ונוטל שלא כדין. תוספות:
ושהיה חולק כו'. פי' הר"ב שאין חולקין כו' וכן סתם לן תנא במשנה ה' פרק י"א דיבמות וכבר הארכתי בזה לעיל בפירקין מ"ח:
ושהמקום הזה בית הפרס. ולא יותר ובא לטהר. תוספות:
ועד כאן היינו באים בשבת. שצמצום התחום עד אלפים אמה בלבד מדבריהם הרמב"ם פרק י"ד מהלכות עדות ועיין משנה ה' פ"ה דעירובין ומ"ג פ"ה דסוטה:
אבל אין נאמן לומר דרך כו'. וסד"א [דהני] מיפרסמי טפי ולא משקרי בהו אינשי ויהא נאמן להעיד על מה שראה בקטנו קמשמע לן דלא. הר"ן
(לב) (על הברטנורא) דמדאורייתא לא בעינן קיום, דאמר ריש לקיש, עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין, דלא חציף אינש לזיופא. רש"י. והלכך אין זה עוקר דבר מן התורה, שהם אמרו צריך קיום, והם אמרו שאלו כשרים להעיד:
(לג) (על המשנה) של רבי. וצריכא, דאי אשמעינן אביו, משום דשכיח גביה ונתן עיניו בקטנותו בכתב ידו. ואי תני רבו, דאית ליה אימתיה דרביה, אבל אחיו דלית ליה לא הא ולא הא אימא לא, קא משמע לן. גמרא. וכתב הרא"ש, ודוקא אלו דשביח גבייהו, אבל על אחר לא:
(לד) (על הברטנורא) גמרא. כלומר, ואע"ג דקיימא לן דאין הולכין בממון אחר הרוב, כיון דאיכא רובא והוא דבר של פרסום, גילוי מלתא בעלמא הוא. הר"נ:
(לה) (על הברטנורא) פירוש, ועכשיו נשתחרר ונוטל שלא כדין. תוספות:
(לו) (על המשנה) הזה כו'. ולא יותר. ובא לטהר. תוספות:
(לז) (על המשנה) בשבת. שצמצום התחום עד אלפים אמה בלבד מדבריהם. הר"מ:
(לח) (על המשנה) דרך כו'. וסלקא דעתך אמינא דהני מפרסמי טפי ולא משקרי בהו אינשי ויהא נאמן להעיד על מה שראה בקטנותו, קא משמע לן דלא. הר"ן:
ואלו נאמנין להעיד בגודלן וכו': שיעורו ובאלו עניינים נאמנין להעיד וכו': ואיתא בתוס' דפירקין דף י"ו והרא"ש דפ' כיצד מעברין דף ק"כ ותוס' דר"פ המוכר פירות: ונלע"ד דמשום דתנא במתני' דלעיל ואם יש להם עדים אפי' עבד אפי' שפחה הרי אלו נאמנין קתני השתא ואלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן למעוטי גוי ועבד שנתגיירו ושנשתחררו שאינם יכולין להעיד על מה שראו בגויתן או על מה שראו קודם שנשתחררו כדאיתא בברייתא בגמ' בפלוגתא דריב"ב ורבנן: ירושלמי אין נאמנין אלא בגדלן מה שראו בקטנן הא בקטנן לא תמן בפ' הגוזל בתרא תנינן נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומהלך בתוך שדהו ונוטל את נחילו ובההיא אמר כן ר' אחא ר' חנניא בשם ר' יוחנן לא אמר ריב"ב אלא על נחיל של דבורים שאין גזלו דבר תורה תני ר' אושעיא ובלבד במפריח ומסתברא לאלתר הא לאחר זמן לא ותנינן בד"א שהעידו במאמרן אבל יצאו וחזרו אני אומר מפני יראה ופתוי אמרו כן ע"כ ועיין בתוס': ובגמ' אמר רב הונא והוא שיש עמו גדול ופי' הר"ן ז"ל לאו אכולה מתני' קאי אלא אזה כתב ידו של אבא ואיצאת בהינומא ולשהיה חולק על הגרן נמי קאי למסקנא דהא מוקמינן לה כר' יהודה דסבר דמעלין מתרומה ליוחסין והלכך אף לתרומה נמי בעינן שני עדים כיוחסין אבל לשהמקום הזה בית הפרס ועד כאן היינו באים בשבת לא קאי דהתם בעד אחד סגי ואפי' עבד ואפי' שפחה נאמנין לומר ע"כ תחום שבת ושומעין להם כדאיתא בעירובין ואי קאי עלייהו תיפוק לי' משום גדול גופיה אלא ודאי כדאמרי' ע"כ. ועיין בגמ' בתוס' ד"ה והוא שיש גדול: עוד כתב הר"ן ז"ל דהאי גדול דבעי בהדיה אע"פ שהוא קרוב ונאמן דעדי קיום אע"פ שהן קרובין לעדי השטר כשרים ע"כ: וביד רפ"ז דהלכות עדות סי' ב' ובפי"ד סי' ג' ובטור א"ה סי' ג':
זכור הייתי בפלונית וכו': נ"א באשת פלוני: וביד פ' ששה עשר דהלכות אישות סי' כ"ה ובטור א"ה סי' צ"ו ובח"מ סי' ל"ה וסי' מ"ו:
ושהיה איש פלוני וכו' לטבול לאכול בתרומתו: ולא חיישי' שמא עבד כהן ועכשיו נשתחרר ונוטל שלא כדין דהא קיי"ל שאסור ובמתני' תנן יוצא מבית הספר וההיא ברייתא דמייתי דקתני עבד שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת לא יצא לחירות דשמעת מינה דיש עבד לומד תורה ההיא בשלמד תורה העבד מאליו אבל לנהוג בו רבו מנהג בנים להוליכו לבית הספר או ללמד אסור: וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א לטרומתו: וביד פרק משרים דהלכות א"ב סי' ט"ו:
ושהיה חולק עמנו על הגרן ולא חישי' וכו': פירוש' דר"ע ז"ל אמר המלקט כר' יהודה אבל לר' יוסי דאמר חולקי' שיישי' שמא עבד כהן הוא ועכשו נשתחרר ואהו לאסוקי מתרומה ליוחסין וכמו שנתבאר בפי"א דמסכת יבמות סי': וכתבו תוס' ז"ל דלר' יהודה מתני' איירי שפיר שהקטן מעיד שחלקו לו תרומה דאורייתא אלא שאנו אין אנו מאמינין אותו אלא להאכילו בתרומה דרבנן ע"כ:
ושהמקום הזה בית הפרס: דאי איכא בקעה שמוחזק לנו זה זמן שיש שם בית הפרס והבקעה כולה בספק טומאה כי מסהדי שהמקום הזה בית הפרס ושכל מה שהוא חוץ ממנו טהור מהימני משו' דבית הפרס דרבנן והראב"ד ז"ל כתב ושהמקום הזה בית הפרס הוא בית הפרס לשון טומאה קלה הוא כלומ' כבר הוקלה טומאתו שנידש ונופח והוא טהור לעושי פסח ומה טעם נאמן בו משום דטומאת בית הפרס אפילו קודם דישה וניפוח אינה אלא מדרבנן שמא נתגלגלה עצם כשעורה לשם ע"כ. ומ"מ הדבר נראה שאין עדות זו אלא להקל דומיא דכל הנך דמתני אבל לא שיהיה נאמן להחמיר שאם נאמינהו כ"ש בדרבנן להחמיר בדאורייתא הר"ן ז"ל:
ומושב: בבלי ובירוש' וברש"י ובהרי"ף ז"ל ליתיה וכן ג"כ בהר"ן ז"ל ולא ברעז"ל: גם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו וכתב ס"א מעמד ומספד ומושב ע"כ: ר' יוחנן בן ברוקא אומ' נאמנין ל"ג במתני' אלא בברייתא ולאו אדרך מעמד ומספד קאי אפי' בברייתא כדמפ' בגמ' רש"י ז"ל:
יכין
נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא: דעדי קיום מותרים להיות קרובים לעדי השטר:
וזה כתב ידו של אחי: לקיים השטר על פיו בצירוף עד אחד שעמו, דקיום שטרות דרבנן ומדאורייתא א"צ קיום כלל, דלא חציף אינש לזיופא, וכל שלא יאמרו העדים שאין זה חתימתן, אין המערער נאמן [ומתורץ קו' התו']:
וראשה פרוע: וכתובתה ר', דרוב נשים בתולות נשאות, ואף דאין הולכין בממון אחר רוב, הכא מדמפורסם, גלוי מלתא בעלמא הוא, דכשיחקרו ימצאו עדים כשרים, ואף דזאת אין לה קול, אפ"ה מדמסייע עדות דהנהו, אזלינן בתר רובא:
ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר: מלמד תנוקת:
לטבול לאכול בתרומה: תרומה דאורייתא, ונאמן להאכילו תרומה דרבנן, ולא חיישינן שמא עבד היה אז, דעבד אסור ללמדו תורה:
ושהיה חולק עמנו על הגורן: ולא חיישינן שמא עבד היה אז, דהרי אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו:
והמקום הזה בית הפרס: דהחורש ע"ג קבר, ק' אמה לכל צד סביבו טמא מדרבנן, דכך שיערו חז"ל, שעד שם תוכל המחרישה להוליך עצם כשעורה מהקבר [כרפי"ז דאהלות], והיינו מסופקים איזהו מקום בבקעה של ביה"פ, ובא זה והודיענוהו כדי לטהר השאר סביב:
ועד כאן היינו באין בשבת: דתחומין דרבנן:
אבל אין אדם נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה: בשדה חבירו:
מעמד ומספד: עמ"ש במגילה [פ"ד סי' י"ח]:
היה לפלוני במקום הזה: אף דהנהו מפרסמי טפי סד"א לא משקר, קמ"ל בממון צריך ב' עדים כשרים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת