משנה כלים כג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כג · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

אלו טמאין משום מרכב, זריז האשקלוני, ומדוכה המדית, ועביט של גמל, וטפיטן של סוס.

רבי יוסי אומר אף טפיטן של סוס טמא משום מושב, מפני שעומדין ו עליו בקומפון.

אבל אוכף של נאקה, טמא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

ואלו טמאין משום מרכב זרז האשקלוני ומדיבה המדית ועביט של גמל וטפיטן של סוס רבי יוסי אומר טפיטן של סוס טמא משום מושב מפני שעומדין עליו בקומפון אבל אכוף של נאקה טמא.

פירוש הרמב"ם

לשון התורה בזב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא (ויקרא טו) הנה הוא ימנה הדברים אשר ירכב עליו הזב ואע"פ שיש בינו ובינם מסכים הרבה הנה הוא יטמאם ויתחייב להן דיני המרכב כאשר הן נעשים לרכיבה: וזריז האשקלוני. הוא חגורה רחבה תרגום ויחבש וזריז: ועביט. עגלה יעשו על גב הגמל וירכבו עליו תרגום (בראשית לא) בכר הגמל בעביטא דגמלא: וטפיטן של סוס. סרג אלפרס ואמר ר' יוסי שהטפיטן לא יהיה מרכב הזב אבל אמנם יהיה מושב שלא נעשה לרכיבה אלא לעמוד עליו וכבר ביארנו בפ"ק שמנה עשר שהזב כאשר עומד על דבר אשר יטמא במדרס הזב הנה ישימהו מושב: וקומפון. שדה ששוחקים בו המלכים שמו בלשון יון קומפון ובלשון לעז קמפי אולם אוכף הנאקה. הנה הוא יטמא משום מושב והוא ענין אמרו טמא לפי שהוא ישב עליו ואין הלכה כר' יוסי:

פירוש רבינו שמשון

זריז. בערוך פירש דבר שחובשין בו את החמור דכתיב (בראשית כב) ויחבוש את חמורו מתרגמינן וזריז ית חמריה ובלע"ז ציצגל"א. והיא ארוכה של עור ואינה מצויה אלא באשקלון ובריש עושין פסין (דף יח:) והעלה זרזין של תאנה על בשרו:

מדוכה המדית. פי' בערוך או דכו במדוכה והוא ממדי ופרס על שם מקומם נקראת מכתשת חקוקה ויש במקומנו כיוצא בו ואף הנשים יושבות עליו כדרך רכיבה וכותשות בו לפיכך יש עליו תורת מרכב:

עביט של גמל. בכר הגמל מתרגם בעביטא דגמלא (שם לא) ועושה אותו ברדל"א. ובערוך פירש עוצבה מכסה המרכב שהוא בלשון משנה טפיטן של סוס:

בקמפון. פירש בערוך שדה שמשחקין בו פלאון שמו קמפון:

אבל אוכף של נאקה. פירוש טמא מרכב אבל סתם אוכף של חמור יש לו דין מושב דבעינן מרכב המיוחד ובאידך בבא מפרש מה בין מרכב למושב:

נאקה. היינו נאקה דפ' במה בהמה יוצאה (נא:)

תני"א בת"כ (ויקרא טו) אשר ירכב עליו הזב יטמא יכול אפילו ירכב עליו ועל המושב ת"ל מרכב מרכב המיוחד איזהו מרכב המיוחד זריז האשקלוני ומדוכה המדית ועביט של גמל וטפיטן של סוס (בת"כ איתא ר' יוסי אומר טפיטן של סוס טמא כו') טמא מושב מפני שעומדין עליו בקמפון אבל אוכף של נאקה טמא:

תניא בתוספתא [שם] האיכוף טמא מושב [יד] ותחפית שלו טמא מרכב ושאר כל תפיות שבצדדין אם רחבות טפח טמאים ר"ש אומר שלשה מרכב ושלשה מושב זריז האשקלוני ומדוכה המדית והתפית הרי אלו שלשה מרכב. ישיבת הנאקה והסוס והאיכוף הרי אלו שלשה מושב. פירוש האוכף טמא מושב כדמפרש בפרק בכל מערבין (דף כז.) גבא דאוכפא. הסוס טפיטן של סוס. איכוף ולא של נאקה אלא סתם איכוף:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

זריז האשקלוני - חגורה רחבה שבה חובשים את הבהמה ד. תרגום ויחבוש את חמורו, וזריז (בראשית כב). ובאשקלון עושים אותן של עץ, וקרויין זריז אשקלוני על שם מקומן:

מדוכה המדית - מכתשת העשויה במדי. לוקחים חתיכת עץ גדולה עבה וארוכה, וחוקקים כמין מכתשת באמצעה, ורוכבים עליה מכאן ומכאן וכותשים. ולפיכך יש עליו תורת מרכב ה:

עביט של גמל - תרגום בכר הגמל, בעביטא דגמלא (שם לא):

טפיטן של סוס - אוכף שעל הסוס בלשון משנה טפיטן שמו, ושל גמל עביט שמו, ושל נאקה אוכף שמו, כל אחד שמו עליו. וכולן מרכב הן, אלא שיש מהן שפעמים עשויין לישם עליהן:

טפיטן של סוס טמא מושב - דאין טמא מרכב אלא המיוחד לרכיבה כפיסוק רגלים, ואינו עשוי לישיבה כלל:

בקונפון - שדה ששוחקים שם המלכים, ורגילים לשבת על הטפיטן של סוס לראות בשחוק המלך, הלכך טמא מושב. קונפון, שדה, בלשון לע"ז קנפ"ו. ואין הלכה כר' יוסי:

אבל אוכף של נאקה טמא - רמב"ם פירש, טמא מושב. ות"ק קאמר לה, דפליג אטפיטן של סוס ומודה באוכף של נאקה שהוא טמא מושב. ורבותי פירשו, אבל אוכף של נאקה טמא מרכב. ורבי יוסי קאמר לה, דמודה לת"ק באוכף של נאקה שאינו מיוחד אלא לרכיבה:

פירוש תוספות יום טוב

זריז האשקלוני. פי' הר"ב חגורה רחבה כו'. משמע כל שרוכבין עליו בפסוק רגלים יש בו משום מרכב. וכן יראה לשון הר"ב בדיבור טפיטן של סוס וכבר כתבתי בפ"ק משנה ג' שכן נראין דברי הרמב"ם ושכן דעת התוס' דרפ"ג דערובין. אבל דעת רש"י אינו כן אלא שאינו מטמא משום מרכב. אלא אותו הראוי לסמיכה בשעת רכיבה [*ועיין עוד מה שכתבתי שם בס"ד] ולדבריו צ"ל בכל הני דהכא שיש בהן דברים הראויין להסמך בהן לפניו או לאחריו:

ומדוכה המדית. פי' הר"ב מכתשת כו'. וכ"כ הר"ש אבל מהר"ם אע"פ שראה לפניו פי' הר"ש כתב וז"ל ודבר תימה הוא מה ענין זה למרכב. ושמא הוא אחד מכלי האוכף או אותו שמשים בו הרוכב את רגלו שקורין שטגריי"ף בלשון אשכנז. או אחר כיוצא בזה ונקראת מדוכה משום דהרוכב נשען ומכה בה תמיד כעין מדוך שדוכין בה. ונקראת מדית על שם מקומה כמו זריז האשקלוני נ"ל. עכ"ל. ובפי' הרמב"ם לא נמצא בו דבר אבל בנא"י מצאתי ומדוכה מרכבה שהיה מיוחס אצלם למדי ע"כ. ובחבורו ספכ"ה כתב מרדעת של חמור וכתב הכ"מ שהוא במקום מדוכה המדית:

מפני שעומדין עליו. והזב מטמא משום מושב כשהוא עומד ג"כ כדתנן בספ"ב דזבים והר"ב ששינה בלשונו לכתוב לשבת. בחנם עשה כן [*ובפי' הרמב"ם בנא"י כתוב והם עומדים על הסוס להתלמד לרוץ ולהראות גבורתם]:

[*בקומפון. והר"ב העתיק בקונפון וכן הוא במשנה דריש פ' דלקמן אבל שם העתיק הר"ב קומפון והרמב"ם העתיק בכאן קומפון. וכתב שזה כו' שמו בל' יון קומפון ובלשון לע"ז [קנפו] ובר"פ דלקמן העתיק קונפון אבל בחבורו פרק כז מה"כ העתיק ג"כ קומפון]:

נאקה. היינו נאקה דפ' במה בהמה יוצאה. הר"ש:

טמא. כתב הר"ב רמב"ם פי' טמא מושב וכו'. כ"כ בפירושו בנוסחא שלנו אבל בנא"י כתוב אולם אוכף הנאקה יטמא משום מרכב והוא ענין אמרו טמא לד"ה. לפי שהוא ירכב עליו. ע"כ. וכן בפי' משנה דלקמן. וכ"כ ג"כ בחבורו ספכ"ה. ולהכ"מ לא הי' בזה אלא נוסחא שלנו. ולכך על שהראב"ד השיגו. וכתב דטמא מושב כ' הכ"מ שכן מפרש הרמב"ם ג"כ בפירושו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) משמע כל שרוכבין עליו בפיסוק רגלים יש בו משום מרכב כו'. אבל דעת רש"י אינו כן, אלא שאינו מטמא משום מרכב אלא אותו הראוי לסמיכה בשעת רכיבה. וצ"ל בכל הני דהכא, שיש בהן דברים הראויין להסמך בהן לפניו או לאחריו:

(ה) (על הברטנורא) ותימה, מה ענין זה למרכב. ושמא הוא אחד מכלי האוכף, או אותן שמשים בו הרוכב רגליו. ונקרא כן מפני שמכה בה תמיד כעין מדוכה. מהר"מ. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) שעומדין. והזב מטמא משום מושב כשהוא עומד ג"כ. כדתנן בסוף פרק ב' דזבים. עתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אלו טמאים משום מרכב:    שאינם עשויין לישיבה אלא לישען עליהן. הרא"ש ז"ל:

זֶרֶז האשקלוני:    בנקודת סגו"ל גרסי' הרי"ש וכן בערוך וכן נקד הרב רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל לאפוקי מי ששונה זריז ביו"ד:

מדוכה המדית:    הרמב"ם ז"ל גריס מדיכה המדית ביו"ד ופירש שהוא אוכף הנעשה במדי סרג בערבי ולזה הסכים הרא"ש ז"ל. וכן הגיה גם כן הרב רבי יהוסף ז"ל אך בערוך נראה דגריס מדוכה בערך מדי. ועיין בספר קרבן אהרן:

רבי יוסי אומר אף טפיטן של סוס טמא מושב:    ל"ג מלת אף:

תפארת ישראל

יכין

אלו טמאין משום מרכב:    דטומאת מרכב קיל ממושב [כלקמן מ"ג]:

זריז האשקלוני:    הוא חגורה שמכניסין ב' קצוותי' בב' טבעות שבאוכף מזה א' ומזה א'. וחובשין חגורה זו תחת בטן החמור. כדי להדק עי"ז האוכף על גבו. ועי"ז יזדרז גם החמור בהלוכו. וכמ"ש ויחבוש את חמורו. ועשו כן רק באשקלון. דבשאר מקומות היה החבוש תפור בצד א' בהאוכף עצמו. והו"ל החבוש כגוף האוכף. ואז דינו כמושב:

ומדוכה המדית:    עשוי מבול עץ. וחוקקין בתוכו חלול ב"ק לדוך בתוכו הריפות. ואדם הדך רוכב על הבול עץ בצד החלל שבו ודך. וגם אליו מחברין סמוכות לרגלי האדם בשעת רכיבתו כשדך:

ועביט של גמל:    כר הגמל שג"כ רוכבין עליו. ואע"ג דנעשה רק כדי שלא ידחק המשא להגמל. אפ"ה מדמשתמש בו ג"כ לרכוב עליו בצד המשא להכי גם סמוכות שלו מזה ומזה דינן כמרכב:

וטפיטן של סוס:    שאבראק בל"א. וגם עליו נתמכו רגלי הרוכב:

רבי יוסי אומר אף:    מלת אף כאן אינו לשון גם. דהרי ת"ק רק במרכב איירי. אלא לשון אפילו הוא. וה"ק אפי' טפיטין כל סוס שוודאי יושב עליו בפסוק רגלים. וגם רגלי הרוכב נסמכות עליו בצדו. אפ"ה מטמא משום מושב. משום וכו':

מפני שעומדין עליו בקומפון:    שדה שחוק המלך. ונקרא בל"א טורניר. שלוחמין שם השרים יחד דרך שחוק. והם רוכבים על סוסים ואז רגילין הלוחמין לעמוד על הטפיטין שעל הסוס. אם להראות חריצותם ברכיבה. או כדי לעמוד בגובה נגד הנלחם נגדו. או כדי לראות ולהראות היטב בכל ההמון שיסובבהו. ולהכי משום דלפעמים אינו יושב עליו בפסוק רגלים. רק עומד עליו ברגלים סמוכות יחד. להכי דינו כמושב. וגם לי"א הנ"ל שהמרכב היינו הסמוכות של אוכף שסומך רגליו עליו או בצדו. קאמר ר' יוסי אף שברוב פעמים משתמש בטפיטן רק לתמיכת כרעי הרוכב אפ"ה כיון דלפעמים בקומפן עומד עליו. דינו כמושב. ולת"ק אזלינן בתר רוב תשמישו:

אבל אוכף של נאקה:    מין גמל עז וקשה [כשבת רפ"ה]:

טמא:    מרכב ור' יוסי היא. וקמ"ל אף שהגמל עז וקשה. אפ"ה אינו רק סומך א"ע על השטייגבעגעל שמזה ומזה לאוכף ולא על הטפיטן. וי"א דהך בבא ת"ק היא. וה"ק דבנאקה כו"ע מודו דסמוכות שבאוכף שבו מטמאות משום מושב. דמדהוא עז וקשה. להכי דוחק הרוכב את רגליו ביותר בהסמוכות שבאוכף. שלא תפילו הבהמה. ומחשב שפיר מושב [וכן משמע קצת בעירובין כ"ז א'. ועי' רמב"ם ספכ"ה מכלים]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים