תפארת ישראל על כלים כג

משנה כלים, פרק כ"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הכדור: באלל בל"א. ועשוי מעור ממולא מוכין. ועשוי לשחק בו:

והאמום: דפוס לעשות עליו מנעל [כלקמן פכ"ו סי' ל"ט] וגם הוא עשוי מעיר וממולא מוכין:

והקמיע: כמין כיס עור ממולא מעשבין. או שנותנין לתוך הב"ק שלו קלף שכתובים עליו שמות. שנושאין אותו לסגולה או לרפואה:

והתפילין: שממולאין בתיהן בפרשיות והרי כל הנך המלויין בעצמן כשהן לבד אמק"ט:

שנקרעו: ר"ל שנטמאו בעודן ממולאין. ואח"כ נקרעו:

מיירי שלא נפתח בהן רק התפר שסתמן. אבל לא נתבטל הב"ק שלהן ע"י הקרע. ולפיכך משום שהב"ק שלם נשאר בטומאתו. משא"כ לעיל [פי"ח מ"ח] מיירי שהותר לגמרי ונתבטל עי"ז הב"ק:

טהור: דאם נגע טהרה בהמלוי אף שעדיין הוא בתוכן. והרי כשעדיין היה סגור היה כולו טמא. השתא שנפתח התפר. אין המוכין מטמא עוד בנגיעתו. דמשנפתח אין המוכין תו חיבור לעיקר הכלי:

מפני שהתפר מחברו: ר"ל שדרך העושה אוכף. שתופר מיד העור עם המוכין. כדי שהמוכין שתוך האוכף. לא ישמט ממקום למקום תחת הרוכב. להכי גם בנפתח כיס העור. אפ"ה מחשב המוכין חיבור להאוכף. ומטמא כמותו כל זמן שהב"ק שבאוכף קיים:

משנה ב

אלו טמאין משום מרכב: דטומאת מרכב קיל ממושב [כלקמן מ"ג]:

זריז האשקלוני: הוא חגורה שמכניסין ב' קצוותי' בב' טבעות שבאוכף מזה א' ומזה א'. וחובשין חגורה זו תחת בטן החמור. כדי להדק עי"ז האוכף על גבו. ועי"ז יזדרז גם החמור בהלוכו. וכמ"ש ויחבוש את חמורו. ועשו כן רק באשקלון. דבשאר מקומות היה החבוש תפור בצד א' בהאוכף עצמו. והו"ל החבוש כגוף האוכף. ואז דינו כמושב:

ומדוכה המדית: עשוי מבול עץ. וחוקקין בתוכו חלול ב"ק לדוך בתוכו הריפות. ואדם הדך רוכב על הבול עץ בצד החלל שבו ודך. וגם אליו מחברין סמוכות לרגלי האדם בשעת רכיבתו כשדך:

ועביט של גמל: כר הגמל שג"כ רוכבין עליו. ואע"ג דנעשה רק כדי שלא ידחק המשא להגמל. אפ"ה מדמשתמש בו ג"כ לרכוב עליו בצד המשא להכי גם סמוכות שלו מזה ומזה דינן כמרכב:

וטפיטן של סוס: שאבראק בל"א. וגם עליו נתמכו רגלי הרוכב:

רבי יוסי אומר אף: מלת אף כאן אינו לשון גם. דהרי ת"ק רק במרכב איירי. אלא לשון אפילו הוא. וה"ק אפי' טפיטין כל סוס שוודאי יושב עליו בפסוק רגלים. וגם רגלי הרוכב נסמכות עליו בצדו. אפ"ה מטמא משום מושב. משום וכו':

מפני שעומדין עליו בקומפון: שדה שחוק המלך. ונקרא בל"א טורניר. שלוחמין שם השרים יחד דרך שחוק. והם רוכבים על סוסים ואז רגילין הלוחמין לעמוד על הטפיטין שעל הסוס. אם להראות חריצותם ברכיבה. או כדי לעמוד בגובה נגד הנלחם נגדו. או כדי לראות ולהראות היטב בכל ההמון שיסובבהו. ולהכי משום דלפעמים אינו יושב עליו בפסוק רגלים. רק עומד עליו ברגלים סמוכות יחד. להכי דינו כמושב. וגם לי"א הנ"ל שהמרכב היינו הסמוכות של אוכף שסומך רגליו עליו או בצדו. קאמר ר' יוסי אף שברוב פעמים משתמש בטפיטן רק לתמיכת כרעי הרוכב אפ"ה כיון דלפעמים בקומפן עומד עליו. דינו כמושב. ולת"ק אזלינן בתר רוב תשמישו:

אבל אוכף של נאקה: מין גמל עז וקשה [כשבת רפ"ה]:

טמא: מרכב ור' יוסי היא. וקמ"ל אף שהגמל עז וקשה. אפ"ה אינו רק סומך א"ע על השטייגבעגעל שמזה ומזה לאוכף ולא על הטפיטן. וי"א דהך בבא ת"ק היא. וה"ק דבנאקה כו"ע מודו דסמוכות שבאוכף שבו מטמאות משום מושב. דמדהוא עז וקשה. להכי דוחק הרוכב את רגליו ביותר בהסמוכות שבאוכף. שלא תפילו הבהמה. ומחשב שפיר מושב [וכן משמע קצת בעירובין כ"ז א'. ועי' רמב"ם ספכ"ה מכלים]:

משנה ג

מרכב חלק מגעו ממשאו: דבשעה שנושא מרכבו של זב. מחשב הנושא כאב הטומאה. לטמא בגדים וכלים שנוגע בהן אז. משא"כ בשעה שנוגע במרכב גם אז אינו רק ראשון. ואינו מטמא אדם וכלים:

ומושב לא חלק מגעו ממשאו: דבין בשעה שנוגע או נושא המושב. הרי הוא אה"ט. ומטמא אז בגדים וכלים שנוגע. חוץ מאדם וכ"ח. שגם אז אינו מטמאן במגעו. מיהו לאחר שפירש הנושא מהטומאה בין ממרכב או ממושב אינו רק ראשון. ואמ"ט לשם כלי:

תפית של חמור: הוא כעין סולם קטן. שקושרין אותו ע"ג החמור להניח עליו המשא:

שהוא יושב עליה: שלפעמים יושב האדם על הסולם הזה בדוחק:

טהור: ר"ל אינו מטמא משום מושב דמשום שמיוחד למשא. או"ל להיושב עמוד ונמ"ל וכבעגלה [לקמן פכ"ד מ"ב]:

שינה בה את הנקבין: דמתחלה היו בהתפית רק ב' שליבות מרוחקות זו מזו באמצען כזה ועי"ז לא הוה חזי רק להניח המשא עליו ולא לישיבה רק מדוחק. אבל השתא שינה בה הנקבים שתוחב בתוכן השליבות והרחיבן. ועי"ז יכול לתחוב שם שליבות רחבות. א"נ שע"י שהרבה בה נקבים יכול לתחוב שם שליבות הרבה כזה ויכול השתא שפיר לישב על התפית בצד המשא:

או שפירצן זה לתוך זה: דע"י שנתרחבו הנקבים זה לתוך זה. יכול השתא להכניס בהנקבים שנתרחבו דף רחב ויכול שפיר לישב בצד המשא:

טמאה: דמדעשה בה מעשה לישיבה וגם חזי השתא לישיבה מק"ט מדרס:

משנה ד

של מת: המיוחדין רק למת:

הרי אלו טמאין מדרס: דאע"ג דאין ישיבת ושכיבת המת חשיבה. שיקבל עי"ז טומאת מדרס. אפ"ה מטתו עשויה נמי לישיבת הנשים המבכות המת. ומשו"ה הו"ל כאילו עשויה המטה לישיבה ולפיכך בישב עליה הזב נעשת אה"ט:

כסא של כלה: הוא כסא חשוב שיושבת עליו ביום חתונתה [כפכ"ב מ"ד]:

ומשבר של חיה: הוא כסא שיושבת עליו האשה כשכורעת לילד. שעשוי מקום המושב משופע קצת לאחוריו באופן שיהיה פה בית הרחם שלה גלוי. כדי שיהי' נוח להמילדת לקבל ממנה הולד:

שהוא כורם עליו את הכלים: שמקום המושב שבכסא זה עשוי מב' דפין מונחים זה על זה. והכובס מקפל הבגדים ומניחן בין ב' הדפין. והוא יושב על העליון. כדי לכבוש ולהכביד על הבגדים שתחתיו:

אמר ר' יוסי אין בהם משום מושב: ר"ל אמ"ט משום מדרס. והא דמבואר לעיל [פכ"ב מ"ד] דכסא כלה שלם מק"ט מדרס היינו דלא כר' יוסי:

משנה ה

החרם: רשת העשוי מחוטין:

טמא מפני הזוטו: הוא מטלית קטן אריג שמחובר בשולי הרשת ומשוקע בהמטלית הזה כעין כיס. כדי להניח בתוכו האוכל. כדי לפתות הדגים לתוך הרשת. ואע"ג שאין בהמטלית גע"ג אצבעות. אפ"ה מק"ט. מדיש לו ב"ק כ"ש. וגם בל"ז אפי' לא היה בו ב"ק הי' מק"ט אף שאין בו גע"ג אצבעות. והיינו מדעשאו מתחילה לשם כך כפי הראוי למלאכתו [כשבת ס"ג ב] ואגב מטלית זה כל הרשת המחובר לו מק"ט. מדשניהן עשויין לתכלית א'. הו"ל כל א' כאברי כלי. וגם בל"ז כל המחובר לטמא טמא. [וכפי"א מ"ה. ופי"ב מ"ב] וה"נ אמרינן בקורדם [פ"כ מ"ג] דבמחובר בקביעות הו"ל כולו גוף א' ומק"ט אף הקתא שהוא פשוטי כ"ע. כ"כ הכא אף שרשת לבד אמק"ט [עדיות פ"ג מ"ד] אפ"ה מדמחובר להמטלית בקביעות מק"ט עמו. וכולהו לא דמי לתיבה ומגורות [פי"ט מ"ז] דהתם אין תשמיש שניהן אגוד יחד [וכמ"ש בבועז סי' ג']. מיהו רשת בלי זוטו אמק"ט. משום דכל רשת דגים עשוי מחוטין קשורין זב"ז. ואינן לא קלוע ולא אריג. אבל שאר רשתות שעשויין ע"י קליעת חוטין זב"ז כל קלוע הו"ל כאריג ומק"ט [ועי' פכ"ד מט"ז] חוץ משל צמקים שנקביו רחבים ביותר אינן דומיא דבגד ואמק"ט [כעדיות פ"ג מ"ד]:

הרשתות והמכמרות: מיני מצודות הן לצוד בהם חיות ועופית. ועשויין מדפי עץ. או מענפי ערבה:

והמדף: ציידי עופות עושין גומא בקרקע. ומעמידין למעלה מהגומא לוח עץ בשפוע. והלוח הזה נקרא מדף ותומכין הלוח הזה במקל קטן שעומד באמצע הגומא ותחת המקל זה מניחין מאכל וכשבא העוף לתוך הגומא ושומט המאכל מתחת המקל. הרי המקל התומך הדף נופל והדף אחריו נופל ומכסה הגומא והעוף ניצד:

ומצודות הסכרין: הוא לוח עם נקבים. שאחר שהסיבו את שטף הנהר חוץ מערשו יעמידו לוח מנוקב כזה לרוחב ערש הראשון. כדי שיצאו המים הנשארים עדיין בהערש הזה דרך הנקבים וישארו הדגים נצודים בחרבה:

טמאין: מק"ט. דכולן יש להן צורת כלי או ב"ק. אבל אמק"ט מדרס מדא"ל עונמ"ל:

טהורין: מדאין להן ב"ק ולא צורת כלי. [רמב"ם פ"ה מכלים ה"י והי"א]:

בועז

הלכתא גבירתא