ברטנורא על כלים כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

הכדור - פלוט"א בלע"ז:

והאימום - דפוס של מנעל . וכל אלו חיצוניהם עור ומלאין מבפנים שער או מוכין:

והקמיע והתפילין - יש בתוך הבתים של עור פרשיות כתובות בקלף:

ובמה שבתוכן טהור - אם נטמא אחת מאלו במת ואח"כ נקרע, ונגע אחד במה שבתוכן, טהור, לפי שאין מה שבתוכן חיבור להן ואין מה שבתוכן טמא כמותן:

הכאוף - כמו אוכף:

הנוגע במה שבתוכו טמא - אם נטמא האוכף במת. כשם שהנוגע בו טמא, כך הנוגע במה שבתוכו טמא:

מפני שהתפר מחברו - ועושהו אחד, זה שבפנים עם החיצון:

(ב)

זריז האשקלוני - חגורה רחבה שבה חובשים את הבהמה . תרגום ויחבוש את חמורו, וזריז (בראשית כב). ובאשקלון עושים אותן של עץ, וקרויין זריז אשקלוני על שם מקומן:

מדוכה המדית - מכתשת העשויה במדי. לוקחים חתיכת עץ גדולה עבה וארוכה, וחוקקים כמין מכתשת באמצעה, ורוכבים עליה מכאן ומכאן וכותשים. ולפיכך יש עליו תורת מרכב :

עביט של גמל - תרגום בכר הגמל, בעביטא דגמלא (שם לא):

טפיטן של סוס - אוכף שעל הסוס בלשון משנה טפיטן שמו, ושל גמל עביט שמו, ושל נאקה אוכף שמו, כל אחד שמו עליו. וכולן מרכב הן, אלא שיש מהן שפעמים עשויין לישם עליהן:

טפיטן של סוס טמא מושב - דאין טמא מרכב אלא המיוחד לרכיבה כפיסוק רגלים, ואינו עשוי לישיבה כלל:

בקונפון - שדה ששוחקים שם המלכים, ורגילים לשבת על הטפיטן של סוס לראות בשחוק המלך, הלכך טמא מושב. קונפון, שדה, בלשון לע"ז קנפ"ו. ואין הלכה כר' יוסי:

אבל אוכף של נאקה טמא - רמב"ם פירש, טמא מושב. ות"ק קאמר לה, דפליג אטפיטן של סוס ומודה באוכף של נאקה שהוא טמא מושב. ורבותי פירשו, אבל אוכף של נאקה טמא מרכב. ורבי יוסי קאמר לה, דמודה לת"ק באוכף של נאקה שאינו מיוחד אלא לרכיבה:

(ג)

חלק מגעו ממשאו - דנושא מטמא בגדים ואין נוגע מטמא בגדים:

תפית של חמור - עצים שנותנים על גב החמור לחבר ולקשור עליהם המשא. ואינן ראויין לא לרכיבה ולא לישיבה:

שינה את הנקבים - דבשינוי נקביהן נותן מקום לאדם לישב שם:

או שפרצן - שהסירם ממקומם ונתנן זה לצד זה. ויש מפרשים, תפית של חמור טהורה לפי שאין ברחבה טפה, וכל שאין ברחבה טפח לא חזי לישיבה, וכששינה את הנקבים דהיינו שהרחיב מקום המושב או שפירצן ונעשה מקום המושב רחב טפח, טמאה:

(ד)

המטה והכר והכסת של מת - אע"ג דמת אינו מטמא מדרס והנך למת עשויין ולא לישב עליהן, אפ"ה טמאים מדרס, מפני שהנשים יושבות עליהן [ומבכות את מתיהן]:

ומשבר של חיה - מושב האשה היולדת. על האבנים (שמות א) מתרגמינן על מתברא:

שהוא כורם עליו - גרסינן. כלומר מקפל ומתקן שם את הבגדים:

אמר ר' יוסי אין בהן משום מושב - ומתני' דפרקין דלעיל דתנן כסא של כלה שנטלו חפויו דמשמע הא לא נטלו חפויו טמא. פליגא אדר' יוסי. ואין הלכה כר' יוסי:

(ה)

החרם - לשון מצודים וחרמים (קהלת ז). רשת עשויה מחוטים נקשרים זה בזה ובו נקבים נקבים, אלא שיש מעט בתחתית הרשת שהוא ארוג כבגד, וקרוי זוטו. והרשת כולה מקבלת טומאה מפני הארוג כבגד שבתחתיתה:

הרשתות והמכמרות - מיני מצודות שצדין בהן חיות ועופות ודגים:

מדף - הציידין שצדין עופות מביאין לוח של עץ ומניחים תחת הלוח חטין או פתיתים, והעוף בא לאכול אותם ונופל הדף עליו ונתפס:

פלצור - מין מצודה של עץ:

הסכרין - הסותמים וסוכרים את המים. לשון ויסכרו מעינות תהום (בראשית ח) :

טמאים - מקבלים טומאה אם נגעו במת או שרץ:

אקון - סל שצדים בו דגים:

רטוב - סל שצדים בו עופות:

כלוב - עשוי מנצרים של ערבה קלופה או מגמי, ויש חלל כאצבע או פחות בין נצר לנצר, ומניחים שם עופות. וקורים לו בלע"ז גביא"ה. ובמקרא, ככלוב מלא עוף (ירמיהו ה כז):