משנה כלים כג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כג · משנה ד | >>
המטה והכר והכסת של מת, הרי אלו טמאין מדרס.
כסא של כלה, ומשבר של חיה, וכסא של כובס שהוא כורם עליו את הכלים, אמר רבי יוסי אין בהם משום מושבז.
משנה מנוקדת
הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.
- כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה,
- וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה,
- וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס
- שֶׁהוּא כּוֹרֵם עָלָיו אֶת הַכֵּלִים,
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,
- אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מוֹשָׁב:
נוסח הרמב"ם
המיטה, והכר, והכסת של מת - הרי אלו טמאין מדרס.
- כיסא של כלה,
- ומשבר של חיה,
- וכיסא של כובס שהוא כורס עליו את הכלים -
- אמר רבי יוסי: אין בהן משום מושב.
פירוש הרמב"ם
הרי אלו טמאים מדרס - ואף על פי שלא נעשו לישב עליהן, ואמנם נעשו בחוק המת אשר אין לו משכב ומושב, כמו שביארנו בפתיחת דברינו.
ומשבר של חיה - הוא הכסא אשר יעשה לאשה ההרה לישב עליו אצל הלידה, כמו "כי באו בנים עד משבר"(ישעיה לז, ג).
שהוא כורס עליו - ישים עליו הבגדים עד שיהיו מקופלים.
ואין הלכה כרבי יוסי:
פירוש רבינו שמשון
של מת. המיוחדין למת טמאין מדרס ובתוספתא מפרש דנשים יושבות עליו:
משבר. יושבות בעת לידתם. על האבנים מתרגמינן מתברא (שמות א):
כורם. מסדר עליו בגדים כדאמרינן פ' רבי עקיבא (דף פח:) מאי משמע דהאי כורם לישנא (דמכניש) דמכבש הוא וכו' שני לוחות הם ומשימין בהם בגדים ומקפלין אותן וקושרין אותם בחבל כי ההיא דתנן פרק תולין (קמא.) מכבש של בע"ב מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו:
אין בהן משום מושב. דאין מטמאין מושב ומתני' דלעיל פכ"ב [מ"ד] דתנן כסא של כלה שנטלו חפויו דמשמע הא לא ניטלו טמא דלא כר' יוסי אי נמי בשאר טומאה מיירי. תניא בתוספ' [שם] הכר והכסת של מת ר' מאיר אומר אינן טמאין מדרס וחכ"א טמאין מדרס מפני שהנשים יושבות עליהם ומבכות את מתיהם והכל שוין שהן טמאים טמא מת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המטה והכר והכסת של מת - אע"ג דמת אינו מטמא מדרס והנך למת עשויין ולא לישב עליהן, אפ"ה טמאים מדרס, מפני שהנשים יושבות עליהן [ומבכות את מתיהן]:
ומשבר של חיה - מושב האשה היולדת. על האבנים (שמות א) מתרגמינן על מתברא:
שהוא כורם עליו - גרסינן. כלומר מקפל ומתקן שם את הבגדים:
אמר ר' יוסי אין בהן משום מושב - ומתני' דפרקין דלעיל דתנן כסא של כלה שנטלו חפויו דמשמע הא לא נטלו חפויו טמא. פליגא אדר' יוסי. ואין הלכה כר' יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
כסא של כלה ומשבר של חיה כו' אר"י אין בהם משום מושב. ולא אתפרש טעמא מאי. וגם צ"ל דמשבר של חיה אין ישיבתו ישיבה כלפי אסלה דס"פ דלעיל דהא לא פליג ר"י אאסלה:
וכסא של כובס שהוא כורם עליו כו'. כך היא גירסת הר"ב. [*וכן העתיק הרמב"ם בפירושו]. והכי איתא בפ"ט דשבת דפ"ח אשכול הכפר דודי לי בכרמי עין גדי מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמכבש הוא אמר מר זוטרא ברי' דרב נחמן כדתנן כסא של כובס שכורמים עליו את הכלים. והרמב"ם [*בחבורו פכ"ה מה' כלים] העתיק *)שכובס עליו את הכלים וכן הוא במשנה שבגמ' דפוס ישן. [*וכתב הכ"מ רבינו והרא"ש פירשו שהוא מכבש. ולדבריהם יהיה טמא מדרס מפני שיושב עליו כשהכלים בתוכו להדקו. כדי שיכבשו הכלים]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) אין כו'. ולא אתפרש טעמא מאי. וגם צ"ל דמשבר של חיה אין ישיבתו ישיבה כמו אסלא דסוף פרק דלעיל, דהא לא פליג ר"י אאסלא. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הרי אלו טמאין מדרס: מפני שהנשים יושבות עליהן ומקוננות את מתיהן ומתני' כחכמים ודלא כרבי מאיר דפליג עלייהו בתוספתא ואמר דכר וכסת של מת אין טמאין מדרס והכל שוין שהן טמאין טמא מת:
כסא של כלה: אינו עשוי אלא לכבוד ומושיבין הכלה עליו לפי רגע וכן של משבר אינו אלא לשעת לידה. הרא"ש ז"ל:
וכסא של כובס שהוא כורם: גרסי' במ"ם ואיתא בשבת פרק ט' דף פ"ח והתם קחני שכורמין עליו את הכלים וכן הערוך הביאו בערך כרם במ"ם: וברמב"ם שם פכ"ה סי' ב' כתוב כסא של כובס שכובס. אכן אני מצאתיו מוגה מספר מדוייק מכתיבת יד הרמב"ם ז"ל בעצמו בחתימת שמו בסופו שכורם במ"ם [ועי' בפי' המשניות המוגה וצ"ע אם אין שם ט"ס]. אכן בכסף משנה לא משמע כן:
תפארת ישראל
יכין
של מת: המיוחדין רק למת:
הרי אלו טמאין מדרס: דאע"ג דאין ישיבת ושכיבת המת חשיבה. שיקבל עי"ז טומאת מדרס. אפ"ה מטתו עשויה נמי לישיבת הנשים המבכות המת. ומשו"ה הו"ל כאילו עשויה המטה לישיבה ולפיכך בישב עליה הזב נעשת אה"ט:
כסא של כלה: הוא כסא חשוב שיושבת עליו ביום חתונתה [כפכ"ב מ"ד]:
ומשבר של חיה: הוא כסא שיושבת עליו האשה כשכורעת לילד. שעשוי מקום המושב משופע קצת לאחוריו באופן שיהיה פה בית הרחם שלה גלוי. כדי שיהי' נוח להמילדת לקבל ממנה הולד:
שהוא כורם עליו את הכלים: שמקום המושב שבכסא זה עשוי מב' דפין מונחים זה על זה. והכובס מקפל הבגדים ומניחן בין ב' הדפין. והוא יושב על העליון. כדי לכבוש ולהכביד על הבגדים שתחתיו:
אמר ר' יוסי אין בהם משום מושב: ר"ל אמ"ט משום מדרס. והא דמבואר לעיל [פכ"ב מ"ד] דכסא כלה שלם מק"ט מדרס היינו דלא כר' יוסי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת