משנה כלים יג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

קוליגריפון שניטלה כפה, טמאה מפני שינה.

ניטלה שינה, טמאה מפני כפה.

מכחול שניטל הכף, טמא מפני הזכר.

ניטל הזכר, טמא מפני הכף.

מכתב שניטל הכותב, טמא מפני המוחק.

ניטל המוחק, טמא מפני הכותב.

זומא לסטרא שניטלה כפה, טמאה מפני המזלג.

ניטל המזלג, טמאה מפני כפה.

וכן השן של מעדרז.

שיעור כולן, כדי לעשות מלאכתן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

קוֹלִיגְרִיפוֹן שֶׁנִּטְלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי שִׁנָּה. נִטְּלָה שִׁנָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. מִכְחוֹל שֶׁנִּטַּל הַכַּף, טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר. נִטַל הַזָּכָר, טָמֵא מִפְּנֵי הַכַּף. מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב, טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק. נִטַּל הַמּוֹחֵק, טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. זוֹמָא לִסְטְרָא שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג. נִטַּל הַמַּזְלֵג, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר . שִׁעוּר כֻּלָּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן:

נוסח הרמב"ם

קולגריפון שניטלה כפה טמאה מפני שינה ניטלה שינה טמאה מפני כפה מכחול שניטלה הכף טמא מפני הזכר ניטל הזכר טמא מפני הכף מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק ניטל המוחק טמא מפני הכותב זומי לסטרה שניטלה כפה טמאה מפני המזלג ניטל המזלג טמאה מפני כפה וכן השן של מעדר שעור כלן כדי לעשות מלאכתן.

פירוש הרמב"ם

קוליגריפון. כלי מברזל ארוך קצתו הא' דומה לעגולה שטוחה יגרפו בו האפר מהכירה והתנור והקצה האחר בו שיני ברזל דקות יתקעו בדבר העומד על האש ויוציאו ממנו בשר או לחם ויקרא הקצה השטוח העגול כף והשינים אשר בקצה האחר שינים: ומכחול. הנאמר כאן הוא מאחד ממיני המתכות קצהו האחד עגול לחתוך בו כמו סכין. והקצה האחר בו כף קטן להוציא בו הכחול או לנקות בו האוזן וזולת זה והקצה אשר הוא עגול יקרא זכר והאחר יקרא הכף: ומכתב. חרט מן מתכת קצהו האחד יכתבו ויחקקו בו ויקרא הכותב והקצה האחר רחב חד דומה לסכין יגררו בו מה שיצטרך לגררו אצל הכתיבה ויקרא מוחק: וזומא ליסטרון. כלי ברזל עשוי לצלות בו בשר הקצה האחד שכפה פשוטה דומה לרשת יושם עליו הבשר או העוף ויעמידהו אותו על מרחק קטן מהאש עד שיצלה מה שעליו וזה הקצה יקרא כף והקצה האחר בו ג' קני ברזל דקין יכנס הבשר בו ויצלה על האש וזה הקצה יקרא מזלג: ושן של חרישה. לה ב' קצווים הקצה הא' יהפכו בו הארץ והאחר יחדדו בה הכלים אשר יחרשו בה קצתם אל קצתם והיו אלו כולן וכל מה שדומה להן כאילו הן שנים התחברו וכאשר נעדר האחד ונשאר האחר הנה הנשאר יקבל טומאה כאשר נאות בתשמישו ויהיה אפשר שיעשה בו מלאכה אפילו בחלוף כמו שנזכר דמיון זה שיהיה בין הכף והמזלג בארך הקנה ב' אמות וכאשר הוסר המזלג עם רוב הקנה עד שנשאר הכף מן הקנה המחובר בו שעור אמה הנה זה הכף אז לא תטמא לפי שלא יוכל האדם אז שיחזיק בזה הקצה הקצר וידו בזה הכף ישרוף ידו עליו מחמת קצורו על זה הדרך תקח הקישא בנשארים:

פירוש רבינו שמשון

כל הני כלים דתנא הכא משמשים שני תשמישים אחד בראש אחד וא' בראש השני:

קוליגריפון. בראשו אחד מניחים פת בתנור ורודין בו עשוי כעין רחת פל"א בלעז וראשו אחד גורפין בו גחלים מן הפורני:

מכחול. ראשו אחד חד כעין זכרות לכחול בו העין וראשו אחד רחב לנקות בו את האזן:

מכתב. גריפ"א בלעז והוא של ברזל שכותבין בו על פנקס של שעוה ראשו אחד חד כמחט לכתוב וראשו אחד עב וחלק למחוק כתב החקוק בשעוה ולהחליקה שיהא ראוי לחזור ולכתוב בו:

זומא ליסטרא. הוא זוהמא ליסטרון דשילהי אלו מציאות (דף לג.) הכף שמעביר בה את הזוהמא מן הקדרה וראש האחד כף שבו בית קיבול לשאוב המרק מן היורה וראש האחר כמין מזלג להעלות את הבשר:

השן של מעדר. מלשון (ישעיה ז) וכל אשר במעדר יעדרון והוא עתר דפ"ק דסוכה (דף יד.) פורק"א בלע"ז ובראשה שינים להעביר את התבן ממקום למקום:

כדי לעשות מלאכתן. שיהא בהן בית אחיזה כדי שיהו ראויין לעשות מלאכתן:

תניא בתוס' [ב"מ פ"ג] מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק ניטל המוחק טמא מפני הכותב נחלק לב' ונשתייר הכותב מגיע לקשרי אצבעותיו ובמוחק מלא פיסת ידו טמא פחות מכן טהור מכחול שניטל הזכר שלו אע"פ שהיה המקבל שלו מלא חלודה טמא ניטל המקבל שלו אם היה הזכר שלו מלא חלודה טהור מפני שהוא מורח את העין. זומא ליסטרון שניטל כפה טמאה מפני מזלג. ניטל מזלג טמאה מפני כפה. נחלקה לשנים אם משמשת מעין מלאכתן ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. מרדה שניטל הרודה טמא מפני צינורא ניטל צינורא טמאה מפני הרודה. נחלק לשנים אם משמש מעין מלאכתן ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. פי מרדה כלי שרודין בו הפת מן התנור ויש בו צינורא שמשמש עוד תשמיש אחר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קוליגריפון - כלי שבראשו האחד כמין שינים שתוחבין בפת או בבשר ומוציאין אותו מן התנור, ובראשו האחר גורפין בו גחלים ואפר מן התנור:

ניטלה כפה - הצד הרחב העשוי ככף שגורפין בו האפר:

טמאה - מפני הראש השני שיש בו השינים שראויין לתשמישן:

מכחול - ראשו אחד חד כעין זכרות לכחול בו את העין, וראשו האחר רחב לנקות בו את האוזן:

מכתב - ראשו אחד חד כמחט לכתוב על פנקס של שעוה, וראשו האחר עב וחלק למחוק בו הכתב החקוק בשעוה ולהחליקה, כדי שיהא ראוי לחזור ולכתוב בו:

זומלסטרא - ראשו אחד כף עשוי לקבל את הזוהמא מן הקדרה ולהעבירה, וראשו האחר כעין מזלג להעלות הבשר:

וכן השן של מעדר - בראשו אחד הופכים את הקרקע, ובראשו אחר מחברים כלי המחרישה זה עם זה:

שיעור כולן - אם ניטל הראש האחד שצריך שישאר בראש השני כדי שיעור בית אחיזה שיהיה ראוי לעשות מלאכתו:

פירוש תוספות יום טוב

של מעדר. מלשון וכל [ההרים] אשר במעדר יעדרון (ישעיה ז). הר"ש. ופירשו הר"ב במ"ב פ"ב דפאה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) מעדר. מלשון וכל ההרים אשר במעדר יעד. רון. הר"ש.

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

קוליגריפון:    מצאתי מוגה קליגריפון בלי וי"ו וכן הוא שם בהשגת הראב"ד ז"ל וז"ל כלי שבראשו כף אחת כסבכה לצלות עליו ובקצה השני שִנַיִם להוציא בהן הבשר מן הקדרה או מעל האש אמר אברהם זה עשה תחת קליגריפון ובערוך לא פירש כן אלא בראשו אחד כעין פאלא להדביק בו פת בתנור ולרדותו והשני לגרוף בו את האפר והגחלים אבל נראה כדבריו שזהו קליגריפון ע"כ והרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה במשנה וגם בפי' הרמב"ם ז"ל קֵלַגְרִיפוֹן הקו"ף בציר"י והלמ"ד בפת"ח. ואפשר דמש"ה קרי ליה קלגריפון שם מורכב ע"ש שתי המלאכות שעושין בו קולי כמו אונקלי לתחוב בבשר או בלחם גריפון לשון גריפה שגורפים בו את הגחלים ואת האפר וכן נ"ל ג"כ הטעם בזומא ליסטרון זומא לשון זוהמא לסטרא לשון צד כלומר צד אחד מן הכלי להוציא בו הזוהמא. או אפשר ג"כ לומר לסטרא שהוא קרוב ללשון בשר מלשון דוכשוסטוס ולקמן פכ"ה פי' ר"ע ז"ל כמו שפי' הר"ש ז"ל כאן ושם דבכף מעלין בו המרק ויהיה זומא מלשון יוני מרק זומי. וראיתי מוגה זומי ביו"ד. ועיין בפי' הרמב"ם ז"ל שהוא ז"ל פירשו בדרך אחרת וז"ל שם בחבורו כלי שיש בראשו האחד כף להרים בו הדשן ובראשו השני מזלג לצלות בו הבשר וכו' עכ. והוא זומא ליסטרון דאסבריה רב סחורא לרבא בשלהי פ' אלו מציאות וכתבוהו תוס' ז"ל בס"פ מצות חליצה ובפ"ק דע"ז דף י"ט וכתבו שם הם ז"ל דרבה גרסי' בה"א. ואיתה למילתייהו ג"כ בר"פ ד' מיתות:

מכתב:    שניטל הכותב בנקודת ציר"י התי"ו. וברמב"ם פי"א כתב והוא שיהיה הנשאר יכול לעשות מעין מלאכתו כיצד עט שניטל המוחק שלו ונשאר הכותב אם נשאר מארכו כדי שיגע לקשרי אצבעותיו טמא שהרי אפשר שיאחוז בו ויכתוב בו ניטל הכותב ונשאר המוחק אם נשאר מארכו מלא פס ידו טמא שהרי אפשר לו למחוק בו נשאר פחות מזה טהור וכן כל כיוצא בזה ע"כ:


פירושים נוספים