משנה טבול יום ד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טבול יום · פרק ד · משנה ז | >>
התורם את הבור ואמר, הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלום, שלום מן השבר ומן השפיכה, אבל לא מן הטומאה.
רבי שמעון אומר, אף מן הטומאה.
נשברה, אינה מדמעת.
עד היכן תשבר ולא תדמע, כדי שתתגלגל ותגיע לבור.
רבי יוסי אומר, אף מי שהיה בו דעת להתנות ולא התנה, נשברה אינה מדמעת, מפני שהוא תנאי בית דין.
נוסח הרמב"ם
התורם את הבור,
- ואמר: "הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלום" -
- שלום מן השבר, ומן השפיכה - אבל לא מן הטומאה.
- רבי שמעון אומר: אף מן הטומאה.
- נשברה - אינה מדמעת.
- עד איכן תישבר, ולא תדמע?
- עד כדי שתתגלגל, ותגיע לבורץ
- עד איכן תישבר, ולא תדמע?
- רבי יוסי אומר:
- אף מי שהיה בו דעת להתנות, ולא התנה,
- ונשברה - אינה מדמעת,
- מפני שהוא תנאי בית דין.
- ואמר: "הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלום" -
פירוש הרמב"ם
עד היכן תשבר ולא תדמע - פירוש עד כמה מניחה רחוק מן בור של יין וישלם התנאי ותהיה תרומה, עד שאם היתה קרובה יותר מן המקום ההיא ותשבר אינה מדמעת, לפי שלא נשלם עלייתה מן הבור שלימה כמו שהתנה.
ואמר, כי כשהיתה קרובה מן הבור בעניין כי כשתתגלגל תגיע לבור אשר בו היין או השמן, היא עד עכשיו בגבול הבור ועדיין לא עלתה ולא חזרה תרומה, ועל כן אינה מדמעת.
ואין הלכה לא כרבי שמעון, ולא כרבי יוסי:
פירוש רבינו שמשון
על מנת שתעלה שלום. כשהתנה שלום סתם ולא פירש לענין מה מסתמא לענין שבר ושפיכה קאמר שעל זה אדם ירא בשעה שמעלה מן הבור:
אבל לא מן הטומאה. דאפולו נטמאה קודם שתעלה הרי זו תרומה:
רש"א אף מן הטומאה. בעינן שלום כלומר שתעלה מן הבור בטהרה. בירושלמי פ"ב דתרומות אמרי' עלה ר' יוסי בן חנניא אומר בטומאת טבולי יום היא מתניא אמר ר' הילא שכן טבולי יום מצויין בין הגיתות אמר ר' יוסי שאין לטבולי יום מגע אצל הטבל:
נשברה אינה מדמעת. שלא חל עליה שם תרומה:
עד כדי שתתגלגל. כל זמן שלא נתרחקה כל כך מן הבור דאם תתגלגל תשוב לבור לא עלתה שלום קרינא ביה:
שהיה בו דעת להתנות. אם בלבו היה להתנות אע"פ שלא התנה אי נמי חכם ובר דעת שיודע שראוי להתנות על כך:
תני"א בתוספתא [ספ"ב] התורם את הבור ונתנה במקום [ב] שתתגלגל ותגיע לבור וחזר ונתנה במקום שלא תתגלגל ותגיע לבור ונשפכה ה"ז שלם היה תורם את הבור ונסדקה חבית או נשפכה אם ירד הימנה כדי דימוע אינו שלם ואם לאו ה"ז שלם היה תורם ד' וה' חביות כאחת אע"פ שלא ירד מכל אחת ואחת כדי דימוע ה"ז [ג] שלם מפני שהוא מתנה על כל אחת ואחת בד"א בתרומת ראשית של יין ושל שמן שאין תרומת ראשית נוטלת אלא מן המוקף אבל בתרומת מעשר ובשאר כל הפירות הרי זה שלם [ד] רבי יוסי אומר בכולם אם היה הדיוט ולא התנה תנאי בית דין הוא. פי' הרי זה שלם כלומר שלם כאילו לא נשפכה. אם ירד הימנה כדי דימוע אינו שלם שדעת האדם שלא יפסיד את חוליו שיעשו תרומה אבל כשלא ירד כדי דימוע ליכא הפסד חולין דאיכא בבור טפי ממאה. אע"פ שלא ירד מכל אחת ואחת כדי דימוע. כלומר אע"פ שיש בין כולם כדי דימוע ונאסר כל מה שבבור כיון שלא ירד מכל אחת ואחת כדי דימוע נחשב כשלם ותרומתו תרומה וכל מה שבבור אסור משום דכשהתנה לא היה בלבו כי אם על כל אחת בפני עצמה. בתרומת ראשית של יין ושמן. כלומר דאיכא תרתי שהיא תרומת ראשית דהיינו תרומה גדולה דבעיא מוקף וצריך לקרות שם בשעת העלאה משום מוקף ודוקא דיין ושמן שהוא דבר המתבלבל כשנשפך לבור ואוסר את הכל שאי אפשר ללקטו אבל תרומת ראשית דשאר פירות דאם חזר ונפל יכול להסיר מלמעלה אותן פירות שהן ודאי תרומה עד שלא ישאר מחולין כדי דימוע מן התרומה לא תקון רבנן היכא דלא התנה דהכא בלא התנה איירי דסתם קתני דהא דקתני מפני שהוא מתנה על כל אחת ואחת אינו אלא כלומר בלבו על כל אחת ואחת ואפי' בהתנה נמי איכא לאוקומה דשמא גזירה דרבנן היא שלא יועיל משום דדמי כמדומע ואפשר לתקן בענין אחר ותרומת מעשר נמי אפי' דיין ושמן יכול לתקן שיקרא שם לאחר העלאה כיון דלא בעיא מוקף כדתנן במס' ביכורים פ' שני [מ"ה] תרומת מעשר שוה לביכורים בשתי דרכים ולתרומה בשתי דרכים ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כביכורים ואוסרת את הגורן ויש לה שיעור כתרומה ומיהו תרומה גדולה נמי יכול לקרות שם לאחר העלאה ואע"פ שכבר העלה שפיר חשיב ליה מוקף דלא גרע מחביות עד שלא גפן בסוף פ"ג דמעשר שני מ"מ רגילין לקרות שם בשעת העלאה לעשות מצוה מן המובחר אבל בתרומת מעשר לא חיישינן דלא בעיא מוקף ואע"ג דמוקף נפקא לן מדכתיב (במדבר יח) את מקדשו ממנו וההוא קרא בתרומת מעשר כתיב הא אמרינן בירושלמי בפ' שני דתרומות תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שניטלת מן המוקף והיא ניטלת שלא מן המוקף ומנין שלא מן המוקף דכתיב (שם) מכל מעשרותיכם אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל והא דפריך בסוף כל הגט (דף ל:) גבי תרומת מעשר וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף דלמא מדרבנן בעיא מוקף והא דמשמע הכא דאפילו מדרבנן לא בעיא מוקף ביין ושמן לא תקון כדפרישית שלא ידמע אם יחזור וישפך לתוך הבור אבל בפירות תקון והא דקתני במס' ביכורים (פ"ב מ"ה) ניטלת שלא מן המוקף כביכורים וצריכה שיעור כתרומה דמשמע דאפי' מדרבנן קאמר מדחשיב שיעור דאי מדאורייתא הא אין שיעור לתרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי איכא לאוקומי ההיא ביין ושמן אי נמי נהי דאין לה שיעור למטה יש לה שיעור מלמעלה כדמפרש בירושלמי בריש מסכת פאה דאין יכול לעשות כל גורנו תרומה דבעינן ראשית ששיריה ניכרים והא דתנן בפרק המפקיד (דף לח.) המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן ומפרש רב נחמן בר יצחק בגמרא משום דחיישינן שמא עשאן בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר ולא אמרינן דלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף כדאמרינן בפרק כל הגט (דף ל:) אומר ר"ת דגבי פקדון בחששא מועטת תולין הדבר להחמיר שלא יגע בו וחיישינן שמא בשבתות וימים טובים עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר שאז מותר להפריש שלא מן המוקף כדאמרי' בהאשה רבה (דף צג.) אי נמי על ידי מעשה כי ההוא דפרק בכל מערבין (דף לב:) מוטב יחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ולא יאכילו עמי הארץ טבלים אבל בשאר מקומות כי ההיא דפרק כל הגט אין תולין את הדבר להחמיר אלא להקל דעדיפא מינה אמרינן פרק זה בורר (דף ל.) הרי שראו את אביהם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של מעשר שני הם אם כמערים לא אמר כלום ואמרינן בהאשה שהלכה (דף קטו:) מצא כלי וכתוב עליו ק' קרבן ת' תרומה אבל בסתמא לא חיישינן ואפילו התם מיקל ר' יוסי ואמר חיישינן שמא פינן ועוד יש לומר דגבי פקדון כל אדם מפקידין שאינן בקיאין בהלכות מוקף אבל בפרק כל הגט איירי בבן לוי שנותנין לו מעשרות ואין נותנין אלא לחבר כדאמרינן בפרק הזרוע (דף קל:) דאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
התורם את הבור - של יין או של שמן:
על מנת שתעלה שלום - כשהתנה שלום סתם ולא התנה לענין מה, מסתמא לענין שבר ושפיכה קאמר, שעל זה אדם ירא בשעה שמעלה מן הבור:
אבל לא מן הטומאה - לפיכך אם נטמא, תרומתו תרומה:
אף מן הטומאה - דכשאמר שתעלה שלום, שתעלה בטהרה קאמר. ואין הלכה כר' שמעון:
נשברה אינה מדמעת - שלא חל עליה שם תרומה:
עד כדי שתתגלגל - כל זמן שלא נתרחקה מן הבור כל כך דאם תתגלגל תשוב לבור, לא עלתה שלום קרינן בה:
שהיה בו דעת להתנות - כלומר שהיה בדעתו וחשב בלבו להתנות, ושכח ולא התנה ז. ואין הלכה כר' יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
על מנת שתעלה שלום. שלום מן כו'. וכן העתיקו הר"ב והר"ש. וכך דרכן של בני אדם לומר לשון שלום על כל צרה שלא תבא. והרמב"ם פ"ד מהלכות תרומות העתיק שלם שלם מן כו':
רבי יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות. פי' הר"ב כלומר שהיה בדעתו וחשב בלבו להתנות ושכח ולא התנה. וכן פי' הר"ש. אם בלבו היה להתנות אע"פ שלא התנה. ע"כ. וקשה לי מאי טעמייהו דרבנן דהא פיו ולבו שוין בעינן. כדתנן במ"ח פ"ג דתרומות. ונ"ל דהיינו דדייק הר"ב וכתב ושכח ולא התנה. דודאי אם היה בלבו בשעה שתורם. דאף רבנן לא פליגי. אלא כי קא מיפלגי כששכח בשעה שתורם. וס"ל ר"י דאפ"ה הואיל ובדעתו היה כך קודם לכן. אף ע"פ שעכשיו שכח. אזלינן בתר דעתו שהיה לו מעיקרא כשרצה לתרום. וכתב עוד הר"ש א"נ חכם ובר דעת שיודע שראוי להתנות על כך. ע"כ. וזה נראה יותר. דאילו היה בדעתו אע"פ ששכח מודו רבנן דאזלינן בתר דעתו דמעיקרא כשרצה לתרום. ורי"א שאפילו לא עלה על דעתו מעולם. אלא דאנן ידעינן ביה שהוא חכם ובר דעת שיודע שראוי להתנות כן. אע"פ שעל תרומה זו לא עלה בדעתו מעולם. הואיל וכבר ידע שראוי להתנות. לב ב"ד מתנה על כל היודע. שיהא כאילו היה כן בלבו עכשיו על תרומה זו. אבל עם מי שאינו בר דעת. מודה ר"י דאין תנאי ב"ד מועיל לו:
סליק לה מסכת טבול יום
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) הר"ש. וקשה, מאי טעמא דרבנן, דהא פיו ולבו שוין בעינן. ונראה לי, דהיינו דדייק הר"ב וכתב ושכח, דודאי אם היה בלבו בשעה שתורם דאף רבנן לא פליגי, וכי פליגי כששכח בשעה שתורם, וסבר ר' יוסי דאפילו הכי הואיל ובדעתו היה קודם לכן, אף על פי שעכשיו שכח, אזלינן בתר דעתו דמעיקרא. וכתב עוד הר"ש, אי נמי, חכם ובר דעת שיודע שראוי להתנות על כך. ע"כ. וזה נראה יותר. דאילו היה בדעתו כו', מודו רבנן דאזלינן בתר דעתו דטעיקרא. ור' יוסי סבירא ליה, דחכם כו' אף על פי שלא היה בדעתו כלל, לב בית דין מתנה. אבל על מי שאינו בר דעת אין תנאי בית דין מועיל לו:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
התורם את הבור וכו': והפירוש התורם את הבור לפי שהתרומה נטלת באומד דרך להפרישה מיד בבור וכשמילא את החבית להעלותה מן הבור קרא לה שם תרומה ע"מ שתעלה בשלום ולא פירש לענין מה וכי' ומפ' בירושלמי דר"פ שני דתרומות דבטומאת טבולי יום הוא מתני' שכן טבולי יום מצויין בין הגתות שאין לטבולי יום מגע אצל הטבל הר"ש והרא"ש ז"ל וכתב שם הרמב"ם ז"ל בד"א בתרומה גדולה אבל בתרומת מעשר שמותר לתרום שלא מן המוקף כיון שעלתה נתקיים תנאו והרי היא תרומת מעשר ואע"פ שנשברה או שנשפכה ואין צריך לומר שנטמאת ע"כ והוא מן הירושלמי דפ' שני דתרומות: עד היכן תשבר ולא תדמע עד כדי שתתגלגל וכו': פי' עד כמה מניחה רחוק מן הבור וישלם תנאו ואמר כי כשהיתה קרובה מן הבור בענין כי כשתתגלגל תגיע לבור אשר בו היין או השמן היא עד עכשיו בגבול הבור ועדיין לא עלתה שלום ולא חזרה תרומה ועל כן אינה מדמעת הרמב"ם ז"ל. פי' לפירושו ז"ל אבל אם כבר נתרחקה מן הבור כ"כ עד שאם תשבר לא יגיע שמנה או יינה לבור אז ודאי עלתה שלום קרינן בה כמו שהתנה ומדמעת המשקה שתפול לתוכו:
אף מי שהיה בו דעת להתנות: כלומר שהיה בדעתו וחשב בלבו להתנות ושכח ולא התנה אי נמי שהוא חכם ובר דעת שראוי להתנות על כך וכזה הפירוש משמע ודייק לשון המשנה וגם דבתוספתא קתני ר' יוסי אומר בכולן אם היה הדיוט ולא התנה תנאי ב"ד הוא ע"כ:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת טבול יום:
תפארת ישראל
יכין
התורם את הבור: של יין. והשתא הדר למילתא דדמי למשנה ה' דאמדינן דעתי':
שלום מן השבר ומן השפיכה: דאמרינן מסתמא כך כוונתו:
אבל לא מן הטומאה: להכי אף בנטמא. תרומתו תרומה:
נשברה: ונשפך הכן לבור:
אינה מדמעת: דלא חל עליה שם תרומה:
עד היכן תשבר: כל זמן שלא נתרחקה מהבור כ"כ שאם תתגלגל תשוב לבור. לא עלתה קרינן בי' משא"כ בנשברה רחוק מהבור:
ר' יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות: שהוא חכם ויודע שראוי להתנות כך:
ולא התנה: ששכח:
מפני שהוא תנאי בית דין: על כל היודע שראוי להתנות. שיהיה כאלו התנה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת