ברטנורא על טבול יום ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

אוכל מעשר - מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה. דטבול יום וידים שניות הן, ומעשר ראשון כחולין הוא חשוב, ואין שני עושה שלישי בחולין. ואע"ג דהאי מעשר טבול לתרומת מעשר שבו, לענין שני ושלישי הטבל כחולין, הלכך כשמפרישין ממנו תרומת מעשר אחר כך הויא טהורה:

(ב)

וקוצה לה חלה - ואינו קוראה לה שם. דכל זמן שלא קראה לה שם הרי היא כחולין:

בכפישה או בנחותא - כלים שאינן מקבלים טומאה. ואצרכוה רבנן הכי, משום הכירא שלא תגע בה שוב, מאחר שקראה לה שם:

ומקפת - מקרבת לכלי אצלה :

וקוראה לה שם - שמצוה לתרום מן המוקף. ומוקף, לשון סמוך. כמו [ואין] מקיפין שתי חביות במסכת ביצה. ולא חשיב מוקף אלא אם כן הוי סמוך בשעת קריאת השם:

מפני שהיא שלישי - דטבול יום דין שני יש לו :

(ג)

לשין בה את העיסה - לעיל אשמועינן טבול יום באדם, והכא אשמועינן טבול יום בבלי . דלא תימא בעריבה אסור דלמא אתי לאחלופי בטמאה:

(ד)

לגין - כעין כד של עץ:

ומלאהו מן החבית - שיש בה מעשר טבל, היינו מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו:

תרומת מעשר משתחשך - כדי שיעריב שמשו של לגין ולא יפסול את התרומה. דאם היתה תרומה חלה מבעוד יום, היתה נפסלת בטבול יום:

הרי זה ערוב - לא אמר כלום. לפי שאין קונה עירוב אלא בסעודה הראויה מבעוד יום, וזה אינו ראוי עד הערב שמש:

נשברה החבית - מבעוד יום:

הלגין בטבלו - שבשעה שהיה ראוי שיקבע תרומה לא היה בעולם הדבר שנעשה תרומה עליו, הלכך לא חל עליו שם תרומה והרי הוא טבל:

נשבר הלגין - מבעוד יום:

החבית בטבלה - שלא חל שם תרומה על הלגין אלא משתחשך, ובאותה שעה לא היה בעולם:

(ה)

מחללים על פירות עם הארץ - מחללים מעשר שני על פירות עם הארץ, ואין חוששין שמא הפירות של עם הארץ מעשר הן ונמצא מחלל מעשר במעשר :

חזרו לומר אף על המעות - של עם הארץ, מחללין פירות מעשר שני, ואין חוששין שמא מעות הללו של עם הארץ מעות של מעשר שני הן:

היוצא בקולר - בשלשלת. המלך תרגום ויתנוהו בסוגר (יחזקאל יט), ויהבוהו בקולרין:

הרי אלו יכתבו ויתנו - ואע"ג שלא אמר תנו, ודאי בעי למימר כתבו ותנו, ואגב בעתותיה לא פסקיה למלתיה:

מפרש - מן היבשה לים:

בשיירא - במדבר. ארחת ישמעאלים (בראשית לז), מתרגמינן שיירת ערבאי:

אף המסוכן - חולה הנוטה למות. והלכה כר' שמעון שזורי:

(ו)

הכדומין - עץ גדול ערוך ויוצאין ממנו אונקליות אילך ואילך, ותולין באותן אונקליות צלוחיות של מים באויר כדי לצננן. ורמב"ם פירש, כמין זיר של ברזל ואונקליות סביבותיו, ובו מעלין הכלים שנפלו לבור:

האשקלונים - שנעשים באשקלון:

המעבר והמזרה והמגוב - כלים עשויין לנקות התבואה מן התבן ולהעביר התבן ממקום למקום. המעבר, יש לו שינים דומה ליד של בני אדם, ובו מעבירין התבן ממקום למקום. והמזרה, בו ורים החטין בגורן, לפיכך נקרא מזרה. ושיניו מרובות משיני המעבר. והמגוב, שיניו מרובות משיני המזרה, ובו בוררים התבואה אחר שזרו אותה במזרה:

ועל כולם אמר רבי יהושע וכו' - בתוספתא מוכח דאכל הני מילי דמתניתין קאי ר' יהושע, מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן . ומשום דר' יהושע קאי אכולהו, תנא הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן:

דבר חדש חדשו סופרים - שאין הדעת נותנת שיהיה הדבר כן:

ואין לי מה להשיב - מפני מה אמרו כן:

(ז)

התורם את הבור - של יין או של שמן:

על מנת שתעלה שלום - כשהתנה שלום סתם ולא התנה לענין מה, מסתמא לענין שבר ושפיכה קאמר, שעל זה אדם ירא בשעה שמעלה מן הבור:

אבל לא מן הטומאה - לפיכך אם נטמא, תרומתו תרומה:

אף מן הטומאה - דכשאמר שתעלה שלום, שתעלה בטהרה קאמר. ואין הלכה כר' שמעון:

נשברה אינה מדמעת - שלא חל עליה שם תרומה:

עד כדי שתתגלגל - כל זמן שלא נתרחקה מן הבור כל כך דאם תתגלגל תשוב לבור, לא עלתה שלום קרינן בה:

שהיה בו דעת להתנות - כלומר שהיה בדעתו וחשב בלבו להתנות, ושכח ולא התנה . ואין הלכה כר' יוסי: