משנה טבול יום ד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טבול יום · פרק ד · משנה ה | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בראשונה היו אומרים, מחללין על פירות עם הארץ.

חזרו לומר, אף על מעותיו.

בראשונה היו אומרים, היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו.

חזרו לומר, אף המפרש והיוצא בשיירא.

רבי שמעון שזורי אומר, אף המסוכן.

נוסח הרמב"ם

בראשונה היו אומרין מחללין על פירות עם הארץ חזרו לומר אף על מעותיו בראשונה היו אומרין היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו וייתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירה רבי שמעון השזורי אומר אף המסוכן.

פירוש הרמב"ם

אחר שזכר קצת מענייני התרומות והמעשרות וההלכות שנתחדשו בה אמר בראשונה היו מתירין חלול מעשר שני על פירות ע"ה בלבד ולא היינו חוששין לומר שמא הפירות האלו מעשר הוא ואין קדש פודה קדש אחר כך הוסיפו בהיתר ואמרו ראוי ג"כ שיחלל פירות מעשר על מעות ע"ה ולא נחוש לומר שמא מעות מעשר הוא:

והיוצא בקולר. אשר יצא מכובל ידיו עליו כשאמר כתבו ואע"פ שלא אמר תנו כותבין ונותנין לפי שפשט הענין מורה שהוא רוצה לגרשה כדי שלא תשאר עגונה:

והמפרש. ההולך בספינה בים המלח:

ויוצא בשיירא. הולך במדבר תרגום (בראשית לז) אורחת ישמעאלים שיירת ערבאי:

ומסוכן. החולה אשר הכביד עליו חוליו והלכה כרבי שמעון שזורי:

פירוש רבינו שמשון

מחללין על פירות ע"ה. בחבר שיש לו מעות של מעשר שני של דמאי איירי כי ההיא דתנן במס' מעשר שני פרק שלישי [מ"ג] מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך להם ולחבירו פירות אומר לחבירו הרי מעות הללו מחוללין על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צורכו במעותיו ולא יאמר כן לע"ה אלא בדמאי ומתני' דהתם הכי פירושה דיש לו מעות של מעשר שני בירושלים וצריך להם להוציאם לדברים אחרים שלא לאכילה ושתיה וחבירו שהוא אוהבו יתן לו רשות לחלל אותן מעות על פירות חולין שיש לו ואוכל בעל הפירות פירותיו בטהרה כלומר בקדושת מעשר כדכתיב (דברים כו.) ולא אכלתי ממנו בטמא והלה עושה צורכו במעותיו אפילו שלא לאכילה ושתיה ולא יאמר כן לעם הארץ לחלל מעותיו על פירות עם הארץ אא"כ יהיו המעות ממעשר שני של דמאי משום שאין מוסרין מעשר שני של ודאי לעם הארץ שלא יזלזל בו אבל בדמאי הקלו והכי תניא בתוספתא של מעשר שני בפרק הפודה מפקידים מעשר של ודאי אצל חבר ושל דמאי אצל עם הארץ והשתא מתניתין דהכא בכי האי גוונא איירי שמחללין מעות של דמאי על פירות עם הארץ אבל פירות של דמאי דבגבולין אין מחללין על מעות עם הארץ דבמעות חיישינן טפי דלמא אתי לזלזולי ומפיק להו:

חזרו לומר אף על מעותיו. מחללין ולא חיישינן בדמאי ויש תימה דבתוספתא דמעשר שני משמע איפכא דאיכא למיחש טפי בפירות ע"ה ממעות דקתני מחללין מעשר שני על מעות עם הארץ ואף על פירות עם הארץ אע"פ שעושין תקלה לבאין אחריו כיצד הוציא מעות מתוך אפונדתו ואמר לו חלל על מעות הללו לא יחלל אלא עד מקום שלוקח ופורס:

היוצא בקולר. בעלילת המלך ויתנוהו בסוגר תרגום ויהבוהי בקולרין (יחזקאל יט):

הרי אלו יכתבו ויתנו. אע"פ שלא אמר ותנו ודאי כך בעי למימר כתבו ותנו אלא אגב טירדיה לא פסקה למילתיה:

מפרש. מן היבשה לים וכן יוצא בשיירא ומסוכן חולה שנטוי למות לר' שמעון שזורי כולהו טרידי ואע"פ שלא אמר אלא כתבו כאילו אומר כתבו ותנו דמי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מחללים על פירות עם הארץ - מחללים מעשר שני על פירות עם הארץ, ואין חוששין שמא הפירות של עם הארץ מעשר הן ונמצא מחלל מעשר במעשר ה:

חזרו לומר אף על המעות - של עם הארץ, מחללין פירות מעשר שני, ואין חוששין שמא מעות הללו של עם הארץ מעות של מעשר שני הן:

היוצא בקולר - בשלשלת. המלך תרגום ויתנוהו בסוגר (יחזקאל יט), ויהבוהו בקולרין:

הרי אלו יכתבו ויתנו - ואע"ג שלא אמר תנו, ודאי בעי למימר כתבו ותנו, ואגב בעתותיה לא פסקיה למלתיה:

מפרש - מן היבשה לים:

בשיירא - במדבר. ארחת ישמעאלים (בראשית לז), מתרגמינן שיירת ערבאי:

אף המסוכן - חולה הנוטה למות. והלכה כר' שמעון שזורי:

פירוש תוספות יום טוב

בראשונה היו אומרים מחללים כו'. אחר שזכר קצת מעניני התרומות והמעשרות וההלכות שנתחדשו בה אמר בראשונה וכו'. הרמב"ם. והר"ב והר"ש מפרשים טעם אחר בסוף מתני' דלקמן ולא ישרו דבריהם בעיני כמו שאוכיח שם בס"ד:

מחללין על פירות ע"ה. פי' הר"ב מחללין מעשר שני על פירות ע"ה ואין חוששין שמא הפירות של ע"ה מעשר הן וכו'. וכן פי' הרמב"ם ונראה דמיירי בפירות של ע"ה או במעותיו והן בידו דאילו ביד ע"ה הרי אין מוסרין לו מעשר שני אלא דדמאי כדמוכח מתני' ג' פ"ג דדמאי ואיכא למידק אמאי בראשונה לא אמרו אלא על הפירות בלבד ולא על המעות ולפי הסברא טפי איכא למיחש בפירות שהן של מעשר שני ממאי דאיכא למיחש במעות שבמעות עצמם לא שייך מעשר אלא ע"י חלול והר"ש מפ' דמתני' בחבר שיש לו מעות של מ"ש של דמאי איירי כי ההיא דתנן במס' מ"ש פ"ג מי שהיה לו מעות מ"ש בירושלים וצריך להם פי' להוציאם לדברים אחרים ולחבירו פירות אומר לחבירו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך. נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה. כלומר בקדושת מעשר. כדכתיב (דברים כו) לא אכלתי ממנו וגו' בטמא. והלה עושה צרכיו במעות. ולא יאמר כן לע"ה אלא בדמאי לפי שאין מוסרים מ"ש של ודאי לעם הארץ. שלא יזלזל בו. אבל בדמאי הקלו. והשתא מתני' דהכא בכה"ג איירי שמחללין מעות של דמאי על פירות עם הארץ. אבל פירות של דמאי דבגבולין (דפירות מעשר בירושלים אין נפדין). אין מחללין על מעות ע"ה. דבמעות חיישינן טפי דלמא אתא לזלזולי ומפיק להו. ע"כ. ומתוך דברי הרמב"ם שבחבורו פרק ח' מהלכות מעשר שני (הלכה י"ג) אפשר שגם הוא מפרש כן. שסמוך למשנה זו דמעשר שני שהביאה הר"ש העתיק מיד להך דהכא. משמע דאדלעיל מיניה קאי לומר שמה שהתירו בדמאי לומר כן לע"ה שהתירו כן בין בפירותיו בין במעותיו ולא חשו שמא הן של מעשר. וי"ל לדבריהם דלהכי חשו בראשונה ולא התירו במעותיו. לפי דבפירות כיון שאין רגילים לזלזל בהם. אלו היו של מעשר היו אומרים כבר הם מעשר. ואין לחלל בהם. שאע"פ שמפני הדין דאין מעשר מתחלל אמעשר אפשר דלא ידעי דלאו כ"ע דיני גמירי. אבל נחשב בעיניהם זה שהיא זלזול במעשר:

בראשונה היו אומרים היוצא בקולר כו' שנויה כבר במשנה ה' פ"ו דגטין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) ומיירי שהן בידו. דאילו ביד עם הארץ, הא אין מוסרין לעם הארץ מעשר שני אלא דמאי. וקשה, לפי הסברא טפי איכא למיחש בפירות מבמעות דליתנהו אלא על ידי חלול. ויש לומר, דבפירות כיון דאין רגילין לזלזל בהם, אילו היו של מעשר היו אומרים כבר הם מעשר ואין לחלל בהם, מצד שהוא זלזול במעשר, אף דלא ל ל גמירי הדין דאין לחלל מעשר במעשר. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע"ה וכו':    בחבר שיש לו מעות של מעשר שני של דמאי איירי כי ההוא דתנן בפ"ג דמסכת מעשר שני מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך להם וכו' ולא יאמר כן לע"ה אלא בדמאי ומתני' דהכא איירי בכה"ג בראשונה אמרו שחבר יכול לתלל מעותיו של דמאי על פירות ע"ה אבל לא פירותיו של דמאי על מעות ע"ה דבמעות חיישי' טפי דילמא אתי לולזולי ומפיק להו חזרו לומר אף על מעותיו מחללין ולא חיישי' בדמאי ויש תימא דבתוספתא דמעשר שני משמע אפכא דאיכא למיחש טפי בפירות עם הארץ מבמעות דקתני מחללין מעשר שני על מעות ע"ה ואף על פירות ע"ה אע"פ שעושין תקלה לבאין אחריו כיצד הוציא מעות מתוך אפונדתו ואמר לו חלל על מעות אלו לא יחלל אלא עד מקום שלוקח ופורט לו דינר לאלתר הוציא פירות מתוך ביתו ואמר לו הפרש על אלו לא יפריש אלא עד מקום שהוא לוקח הר"ש והרא"ש ז"ל. ולע"ד צ"ע מה מקשין מן התוספתא לגרסא דגרסי' בספרי הדפוס בפ"ג דתוספתא דמעשר שני שהחלוקות הפוכות שם ועוד שאין שם מלות אף על פירות עם הארץ:

בפי' רעז"ל בקולר בשלשלת אמר המלקט נראה שצריך להיות בעלילת כו' כמו שהוא בפי' הר"ש ז"ל אבל ודאי דאין הכי נמי דקולר הוי שלשלת ופשיטא שהוא של שלטון העיר. ותנו לאשתי צריך למחוק מלת ותיו אכן ה"ר יהוסף ז"ל הגי' בפ' התקבל בשם ס"א הרי אלו יכתבו ויתנו ובלבד שינתן הגט בחייו הרא"ש ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

מחללין:    מעשר שני:

על פירות ע"ה:    פי' א"מ הגאון זצוק"ל דר"ל בראשונה התירו לקנות בדמי מע"ש פירות מע"ה בירושלים דגם לשון חילול שייך במכר. כפ"א דמע"ש. ואין חוששין שמא הוכשרו ונטמאו. מדאיכא ס"ס כהר"ב פ"ב דדמאי מ"ג:

חזרו לומר אף על מעותיו:    ושוב הקילו גם לחלל חוץ לירושלים פירות חבר על מעות ע"ה. שנתן הע"ה לחבר בעד מה שנתחייב לו. ואין חוששין שמא המעות עצמן דמי מעשר שני הן:

בראשונה היו אומרים היוצא בקולר:    שהושם בסד רגלו ויוצא ליהרג:

הרי אלו יכתבו ויתנו:    דאגב מורא שכח לומר תנו:

אף המפרש:    לים:

והיוצא בשיירא:    אפילו יוצא בחברותא למדבר דליכא מורא כל כך:

ר"ש שזורי אומר אף המסוכן:    בחולי:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים