עיקר תוי"ט על טבול יום ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

(א) (על הברטנורא) פירוש, לענין שני שעושה שלישי. דהא לא משכחת רביעי בתרומה, ולמאי נפקא מינה נקט שלישי:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) כלומר, אצל העיסה. ולשון הר"מ, ותשים הכלי עם העיסה בכלי אחד:

(ג) (על הברטנורא) לעיל הוי ליה לפרש הכי. אלא דהך מתניתין בגמרא מפרש עלה דשאני טבול יום:

(ג)

(ד) (על הברטנורא) ומהר"מ כתב, דלא תימא דאסור שמא תשכח ותקרא לה שם בעריבה, דיותר היא נזכרת טומאת עצמה מטומאת עריבה:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(ה) (על הברטנורא) ומיירי שהן בידו. דאילו ביד עם הארץ, הא אין מוסרין לעם הארץ מעשר שני אלא דמאי. וקשה, לפי הסברא טפי איכא למיחש בפירות מבמעות דליתנהו אלא על ידי חלול. ויש לומר, דבפירות כיון דאין רגילין לזלזל בהם, אילו היו של מעשר היו אומרים כבר הם מעשר ואין לחלל בהם, מצד שהוא זלזול במעשר, אף דלא ל ל גמירי הדין דאין לחלל מעשר במעשר. ועתוי"ט:

(ו)

(ו) (על הברטנורא) הר"ש מהתוספתא. ואני דלא קאי אלא אמשנה זו, וכמו שהיא שנויה במסכת כלים, דהתם עיקר, והכא אגב גררא. והר"מ כתב, שנשנית משנה זו כאן משום דבר חדש שבה דדמיא להקודם חזרו לומר כו'. (ומשניות דלעיל נשנו בפרק זה, שהם גם כן עניני תרומות ומעשרות):

(ז)

(ז) (על הברטנורא) הר"ש. וקשה, מאי טעמא דרבנן, דהא פיו ולבו שוין בעינן. ונראה לי, דהיינו דדייק הר"ב וכתב ושכח, דודאי אם היה בלבו בשעה שתורם דאף רבנן לא פליגי, וכי פליגי כששכח בשעה שתורם, וסבר ר' יוסי דאפילו הכי הואיל ובדעתו היה קודם לכן, אף על פי שעכשיו שכח, אזלינן בתר דעתו דמעיקרא. וכתב עוד הר"ש, אי נמי, חכם ובר דעת שיודע שראוי להתנות על כך. ע"כ. וזה נראה יותר. דאילו היה בדעתו כו', מודו רבנן דאזלינן בתר דעתו דטעיקרא. ור' יוסי סבירא ליה, דחכם כו' אף על פי שלא היה בדעתו כלל, לב בית דין מתנה. אבל על מי שאינו בר דעת אין תנאי בית דין מועיל לו: