משנה טבול יום ד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טבול יום · פרק ד · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

הכדומין האשקלונים שנשברו ואנקלי שלהם קיימת, הרי אלו טמאים.

המעבר והמזרה והמגוב וכן מסרק של ראש שנטלה אחת משיניהן ועשאן של מתכות, הרי אלו טמאין.

ועל כולן אמר רבי יהושע, דבר חדש חדשו הסופרים ואין לי מה להשיב.

נוסח הרמב"ם

הכדומים האשקלוניים שנשברו ואונקלי שלהן קיימת הרי אלו טמאין המעבר והמזרה והמגוב וכן מסרק של ראש שניטלה אחת משיניהן ועשאן של מתכת הרי אלו טמאין ועל כלן אמר רבי יהושע דבר חדש חידשו סופרים ואין לי מה אשיב.

פירוש הרמב"ם

כבר קדם לשון ההלכה הזאת בעניינה וביארנוה בפרק י"ג ממסכת כלים ואמנם החזירה בכאן משום דבר חדש שבה כמו המאמר הקודם חזרו לומר:

פירוש רבינו שמשון

הכדומים. כל בבא זו שנויה במס' כלים פי"ג [מ"ז] ושם פרשנוה:

ועל כולם אמר ר' יהושע. אכל הנך מילי האי דמהאשה שהיא טבולת יום עד כאן ומשום דר' יהושע קאי אכולהו תני הכא מילי טובא דאין עניינם לכאן ובהדיא קתני בתוספתא מילתיה דרבי יהושע אאשה ואעריבה:

תני"א בתוספת"א [פ"ב] האשה שהיא טבולת יום לשה לה עיסה וקוצה לה חלתה ומפרישתה ומנחתה בכפישה או באנחותא מקפת וקוראה לה שם מפני שהיא שלישית והשלישי טהור בחולין ועל כולם אמר ר' יהושע דבר חדש חדשו סופרים ואין לי מה אשיב:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הכדומין - עץ גדול ערוך ויוצאין ממנו אונקליות אילך ואילך, ותולין באותן אונקליות צלוחיות של מים באויר כדי לצננן. ורמב"ם פירש, כמין זיר של ברזל ואונקליות סביבותיו, ובו מעלין הכלים שנפלו לבור:

האשקלונים - שנעשים באשקלון:

המעבר והמזרה והמגוב - כלים עשויין לנקות התבואה מן התבן ולהעביר התבן ממקום למקום. המעבר, יש לו שינים דומה ליד של בני אדם, ובו מעבירין התבן ממקום למקום. והמזרה, בו ורים החטין בגורן, לפיכך נקרא מזרה. ושיניו מרובות משיני המעבר. והמגוב, שיניו מרובות משיני המזרה, ובו בוררים התבואה אחר שזרו אותה במזרה:

ועל כולם אמר רבי יהושע וכו' - בתוספתא מוכח דאכל הני מילי דמתניתין קאי ר' יהושע, מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן ו. ומשום דר' יהושע קאי אכולהו, תנא הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן:

דבר חדש חדשו סופרים - שאין הדעת נותנת שיהיה הדבר כן:

ואין לי מה להשיב - מפני מה אמרו כן:

פירוש תוספות יום טוב

הכדומין האשקלונים כו'. שנויה כבר במסכת כלים פי"ג:

ועל כלן כתב הר"ב בתוספתא מוכח דאכל הנך מילי דמתני' קאי רבי יהושע מהאשה שהיא טבולת יום ע"כ וכו'. כ"כ הר"ש. ומסיים ובהדיא קתני בתוספתא מילתיה דר"י אאשה ועריבה. ע"כ. וקשיא לי דלתני נמי אאוכל מעשר דר"פ. דהויא דומיא דאשה ועריבה. ודקדקתי בתוספתא פ"ב ולא ראיתי שם כי אם אשה בלבד ותו לא מכל מה שנשנה בזה הפ' כלל מראשו ועד הכא. אבל נשנה שם הרבה ממה שנשנו במשניות דפ"ב ופ"ג. ולפיכך נראה יותר דהאי ועל כלן דהכא לא נשנה אלא אהני דהכא במשנה זו. וכמו שהיא שנויה ג"כ בכלים. והתם עיקר. והכא אגב גררא. וכדכתב הרמב"ם שהחזירה בכאן משום דבר חדש שבה (כמו) מאמר הקודם חזרו לומר. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) הר"ש מהתוספתא. ואני דלא קאי אלא אמשנה זו, וכמו שהיא שנויה במסכת כלים, דהתם עיקר, והכא אגב גררא. והר"מ כתב, שנשנית משנה זו כאן משום דבר חדש שבה דדמיא להקודם חזרו לומר כו'. (ומשניות דלעיל נשנו בפרק זה, שהם גם כן עניני תרומות ומעשרות):

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הכרומין בריש:    (א) בפי' רעז"ל ומשום דר' יהושע קאי אכולהו תנא הכא מילי טובא שאין עניינם לכאן אמר המלקט וצריך לתת טעם על המשנה שאחרי זו ומתורץ קצת במה שאכתוב שם בסמוך בס"ד בשם הר"ש והרא"ש ז"ל במה שכתבו בשם הירושלמי:

תפארת ישראל

יכין

הכדומן:    מוט ובו ווין הרבה. להעלות על ידו כלי מבור. ונקט לה הכא. משום דר' יהושע פליג עלה. כדפליג אמשנה ב' באשה טבול יום וכו':

האשקלונים:    שנעשין באשקלון:

המעבר:    מזלג להעביר הקשין ממקום למקום:

והמזרה:    כלי לזרות תבואה:

והמגוב:    הוא ג"כ כמזלג לנקות התבואה אחר שזרה אותה:

הרי אלו טמאין:    ר"ל דינן עתה ככלי מתכות:

ואין לי מה להשיב:    דמסתבר דפשוטי כלי עץ נינהו. ומשום שן א' ממתכות. לא יהא דינן ככלי מתכת:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים