משנה זבחים ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ח · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

אשם שנתערב בשלמים, [ירעו עד שיסתאבו].

רבי שמעון אומר, שניהם יישחטו בצפון, וייאכלו כחמור שבהן.

אמרו לו, אין מביאין קדשים לבית הפסול.

נתערבו חתיכות בחתיכות, קדשי קדשים בקדשים קלים, הנאכלין ליום אחד בנאכלים לשני ימים, ייאכלו כחמור שבהן.

נוסח הרמב"ם

אשם שנתערב בשלמים רבי שמעון אומר שניהם יישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול נתערבו חתיכות בחתיכות קודשי קדשים בקדשים קלים הנאכלין ליום אחד בנאכלין לשני ימים יאכלו כחומר שבהן.

פירוש הרמב"ם

אשם שנתערב בשלמים ירעו עד שיסתאבו כו': כבר נתבאר בחמישי מזו המסכתא כי האשם קדשי קדשים ונשחט בצפון ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות והשלמים קדשים קלים ונשחטים בכל מקום בעזרה ונאכלים בכל העיר לכל אדם לשני ימים ולילה אחד ואמר ר"ש נדון בשניהן דין האשם להחמיר וחכמים אומרים אם נדון בשניהם דין האשם להחמיר אנו מביאים השלמים לידי פסול שלא כדין שאם יותר משניהם שום דבר ממחרת היום ישרף כמו האשם ואפשר שהנותר הוא שלמים ודינם שיאכלו לשני ימים ולילה אחת והעיקר בידינו אין מביאים קדשים לבית הפסול ר"ל שאין עושים בהן שום דבר שמביאים לפסול ולפיכך אמרו חכמים שלא ישחטם אלא מניחין אותן עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן זה ויפסיד המותר מביתו אבל אם היה העירוב בחתיכות הבשר שאין להן תקנה אז נדון הכל כחמור שבהן: מה שאמר הנאכלין ליום אחד בנאכלים לשני ימים לפי שהקדשים קלים עצמן יש מהן שנאכלין ליום אחד ר"ל תודה כמו שנתבאר בה' ממסכת זו ואין הלכה כר"ש:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אשם שנתערב בשלמים. שמתן דמו של אשם ושלמים שוה:

שניהם ישחטו בצפון. דשלמים שחיטתן בכל מקום, ויכולים נמי לשוחטן בצפון במקום ששוחטים האשם:

כחמור שבהן. לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה ליום ולילה, ולא כשלמים הקלים שנאכלים בכל העיר לכל אדם לשני ימים ולילה אחד. ובעל השלמים יצא ידי נדרו, דהא שלמים לשמן הן קרבין, שמקריב כל אחד לשם מי שהוא:

אין מביאין קדשים לבית הפסול. שממעט את אכילת שלמים, בין באוכליהן בין בזמן אכילתן, ומביאן לידי נותר. אלא ירעו ויסתאבו וימכרו, כדאמרינן גבי קדשים בקדשים מין בשאינו מינו, ויביא בדמי היפה שבהן כו'. ואין הלכה כר"ש:

חתיכות בחתיכות. אם נתערבו חתיכת קדשי קדשים בחתיכה של קדשים קלים, או חתיכה של קדשים קלים הנאכלים ליום אחד, כגון שלמי תודה, עם חתיכה של קדשים קלים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד, דהיינו שאר שלמים, בהא מודו רבנן לר"ש דיאכלו כחמור שבהן, דמאי אית ליה למיעבד:

פירוש תוספות יום טוב

ירעו עד שיסתאבו. ובנוסח אחרינא ל"ג. וכן במשנה שבגמרא ל"ג לה. וכן נראה מדלא גרסינן נמי וימכרו ויביא בדמי היפה כו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אשם שנתערב וכו':    ס"פ מי שהיה טמא ובירושלמי פ' שני נדרים:

ירעו עד שיסתאבו:    אית דל"ג ליה וכן הוא שם ס"פ מי שהיה טמא וכן משמע ג"כ מפירוש רש"י ז"ל ורמזו ר"ע ז"ל שכתב אלא ירעו ויסתאבו וימכרו כדאמרן גבי קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ע"כ וכן הוא שנוי בפירוש בת"כ פ' צו פרשה ד' במלתיה דת"ק וע"ש בספר קרבן אהרן. וגם בתוי"ט כתב דכן נראה דל"ג ליה מדלא קתני נמי וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן וכו' ע"כ:

ר"ש אומר וכו' ויאכלו כחמור שבהן אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול:    נראה דר"ש לא חייש לטעמא דאין מביאין קדשים לבית הפסול וכן לקמן בפ' עשירי לא חייש וכן בכמה דוכתי לא חייש וכמו שכתבתי בפ"א דשביעית סימן ז' והכי מוכרח מן הגמרא דאפילו לכתחילה אית ליה מביאין קדשים לבית הפסול דס"ל מוטב להביא קדשים לבית הפסול ולמעט באכילתן מלנתקן לרעייה:

חתיכות בחתיכות:    אם נתערבה חתיכת קדשי קדשים בחתיכה של קדשים קלים עכ"ל רעז"ל אמר המלקט וזמן אכילתן שוה כגון תודה בחטאת ואשם דשניהם ליום ולילה או חתיכה וכו' יאכלו כתמור שבהן ובהא רבנן מודו דליכא תקנתא דהא תתיכות הם:

תפארת ישראל

יכין

אשם שנתערב בשלמים:    שמתן דם שניהן שוה, שתים שהן ארבע, רק דשלמים נשחטין בכל מקום בעזרה, ונאכלין בכל העיר, לכל אדם, לשני ימים ולילה אחד, אבל אשם נשחט בצפון, ונאכל רק לפנים מקלעים, לזכרי כהונה ליום ולילה:

ירעו עד שיסתאבו:    וימכרו וכו', כדין קדשים שנתערב מין באינו מינו [במשנה ב']:

רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון:    כאשם:

אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול:    דהרי כשיעשה כדבריך ממעט בין באוכליהן, ובין בזמן אכילתן ומביאן עי"ז לידי נותר, [וה"ה בתודה ושלמים שנתערבו, ששוין בדיניהן לגמרי, והלחם אפשר בתנאי [כמנחות ד"פ ע"ב] רק שהתודה נאכל רק ליום ולילה, ושלמים לב' ימים ולילה א', נמי לרבנן ירעו, מדממעט עכ"פ זמן אכילתן, ולא נקט לה תנא דהרי כבר שמעי' מדברי חכמים דקאמרי אין מביאין קדשים לבית הפסול, משמע אפילו בדבר שאין לחוש רק שממעט זמן אכילתן, להכי עדיפא ליה לתנא למנקט רבותא וכחו דהתירא אליבא דר"ש אף דבהנך ממעט האוכלין והזמן, אפ"ה לא חייש]:

קדשי קדשים בקדשים קלים:    כגון חתיכות חטאת אוי אשם עם תודה, ששניהן נאכלין ליום ולילה, אבל אין שוין במקום אכילתן ובאדם האוכלן, דקדשי קדשים נאכלין בעזרה ולכהנים, ותודה נאכל בכל העיר ולכל אדם:

הנאכלין ליום אחד בנאכלים לשני ימים:    כגון חתיכת תודה עם שלמים. אע"ג ששניהן שוין במקום אכילתן ובאדם האוכלן:

יאכלו כחמור שבהן:    בחתיכות מודו רבנן לר"ש, דמה אית ליה למעבד:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים