משנה זבחים ח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ח · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה, רבי אליעזר אומר, יתן למעלן, ורואה אני את בשר החטאת מלמעלן כאלו הוא עצים.

וחכמים אומרים, תעובר צורתן ויצא לבית השריפה.

נוסח הרמב"ם

אברי חטאת שנתערבו באברי עולה רבי אליעזר אומר ייתן למעלן ורואה אני את בשר חטאת מלמעלן כאילו הוא עצים וחכמים אומרין תעבור צורתו ויצא לבית השריפה.

פירוש הרמב"ם

אברי חטאת שנתערבו באברי עולה כו': כבר ידעת שהחטאת תאכל והעולה תשרף: וענין מה שאמר יתן למעלה שיתן הבשר שנתערב למעלה מן העצים במזבח ונחשוב בשר החטאת שכל מה שניתן ממנו למעלה מן המזבח שהיא עצים והנשאר בשר עולה: וענין תעובר צורתו שיניח אותו עד שיפסול וישרף במקום שישרפו פסולי המוקדשים ר"ל מבית לעזרה כמו שיתבאר בי"ב ממסכתא זו ואין הלכה כרבי אליעזר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אברי חטאת. שבשרה נאכל לכהנים:

שנתערבו באברי עולה. שכולה כליל:

יתן למעלן. יתן אברי התערובות כולן על העצים. וטעמא דר' אליעזר, דאמר קרא (ויקרא ב) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה', והכי משמעותא דקרא, כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו, ולא תקטירו כל שממנו אשה לה', דהיינו השיריים של קרבן. קרבן ראשית תקריבו מן השאור והדבש לה', שתי לחם מן השאור, ודבש מן הביכורים מפרי העץ, שהם תאנים ותמרים. ואל המזבח דרשינן ליה בין אשאור ודבש בין אשיריים, לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים. והיינו דקאמר, ורואה אני את בשר חטאת כאילו הן עצים:

וחכמים אומרים תעובר צורתן. כלומר, יניח אותן עד שיפסלו ויצאו לבית השריפה, כשאר פסולי המוקדשים, ואינו מעלן למזבח, דהא עבר משום כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו יב, וחטאת דאימוריו קרבים לאישים הרי הבשר בבל תקטירו. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

וחכמים אומרים תעובר צורתן. פירש הר"ב דהא עבר משום כל שממנו וכו' דקראי הכי כתיבי. כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. ודייקי רבנן אותם אשאור ואדבש קאי. כדדרשינן לעיל. קרבן ראשית תקריבו מן השאור והדבש. ודרשי רבנן אותם מיעט רחמנא אותם אותם הוא דאי אתה מעלה אל המזבח. אבל אתה מעלה לשם עצים. אבל מידי אחריני שממנו לאישים דנפיק מסיפא דקרא קמא לא. ור"א מוקי למעוטא דאותם אבל מידי אחרינא לא. לענין כבש דמרבינן מואל המזבח שאפילו בכבש לא יעלו. ומהא ממעטינן מאותם דשירים אינן בכלל ריבוי דכבש. ורבנן תרתי ש"מ דמיעוט דאותם [אכל] מאי דכתיב [בהאי] קרא קאי. וכי היכי [דמימעט] שירים מאיסורא דריבויא דכבש במזבח. ממעט להו נמי מהיתרא דהעלאה לשם עצים דנפקא מהאי קרא:

לבית השריפה. עיין במ"ה פי"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) דקראי הכי כתיבי, כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. ודייקי רבנן, אותם אשאור ודבש קאי, כדדרשינן לעיל קרבן ראשית תקריבו מן השאור והדבש, ודרשו רבנן, אותם, מיעט רחמנא אותם, אותם הוא דאי אתה מעלה על המזבח אבל אתה מעלה לשם עצים ; אבל מידי אחריני שממנו לאישים דנפיק מסיפא דקרא קמא לא. ור"א מוקי למעוטי דאותם כו'. לענין כבש כו' ורבנן תרתי שמע מינה. עתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אברי חטאת וכו':    פרק התכלת (מנחות דף מ"ח):


פירושים נוספים