משנה דמאי ו ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ו · משנה ז | >>
שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת, אחד מעשר ואחד שאינו מעשר, המעשר מעשר את שלו, וחלקו בכל מקום שהוא.
שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם לְתוֹךְ גַּת אַחַת,
- אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר,
- הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ;
- וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא.
שנים, שבצרו את כרמיהם בתוך גת אחת,
- אחד מעשר, ואחד שאינו מעשר -
- המעשר - מעשר את שלו, וחלקו בכל מקום שהוא.
- אחד מעשר, ואחד שאינו מעשר -
כבר בארנו בתלמוד, גמר זה המשנה, ואמרו: "המעשר מעשר את שלו ודאי, וחלקו בכל מקום שהוא דמאי".
ועניין הדבר, כי כשיבצרו הענבים, מוציא מעשר ודאי מחציו, וכשידרוך אותם עם חלק חבירו שאינו מעושר, ונתערב הכל, ולקח חלקו מן התירוש, חייב להוציא ממנו מעשר דמאי המחויב, לחצי מה שלקח מן התירוש, לפי שהספק אינו אלא בחצי של חבירו שאינו מעושר. וזה עניין מה שאמרנו: וחלקו בכל מקום שהוא דמאי, רוצה לומר, חלק חבירו שאינו מעושר, בכל מקום שהוא מממונו. ואף על פי (שהוא) [שאינו] מיוחד והוא מעורב, לפיכך יוציא מעשר דמאי, שנתחייב בו אותו החלק:
מעשר את שלו. אבל בשל חבירו לא מחייב דאין זה נחשב כמוכר דאסור למכור טבל:
וחלקו בכל מקום שהוא. דבכל מקום שחלקו שם יהא זה תרומה ומעשר עליו כדמשמע הלשון אבל בירושלמי שיטה אחרת:
ירושלמי (שם) א"ר אליעזר דר' מאיר הוא דאמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי לית לך אלא כי הא דא"ר יוחנן דברי הכל היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו עביד דמאי פי' ר' אליעזר משום דאין ברירה חשיב כמוכר לחבירו וחלקו בכל מקום שהוא דקתני אחלק חברו קאי דחייב המעשר לתקן חלק חבירו מדין דמאי דשמא חלקו ביד חבירו וחלקחבירו בידו והמעשרו' בידו והמעשרות שמחמת דמאי מעשרן והן שלו דהמוציא מחבירו עליו הראיה והא דחשיב ליה כמוכר דמאי אע"פ שאם חלקו ביד חבירו ודאי הוא קודם שיעשר מכל מקום קרי ליה דמאי לפי שהוא ספק דשמא חלקו בידו הוא ואין כאן מוכר ולמאן דשרי דמאי משום ספק האי נמי שרי דספק מוכר הוא ויש לפרש דאתיא אפילו כמאן דאמר יש ברירה וכגון שכל אחד בצר כרמו המיוחד לו ושניהן לגת אחת דכי האי גוונא א"א שלא יהא לכל א' חצי חלק חבירו אלא שלא יתיישב כ"כ הא דחשיב ליה מוכר ור' *יוחנן לא בעי למימר שיהא חייב לתקן כל חלקו מטעם ודאי וחלק חבירו מטעם דמאי דלא דמי למוכר כל חלקו ודברי הכל הוא דשום תנא לא שרי למכור ודאי אלא הכי קאמר וחלקו של עם הארץ בכ"מ שהוא דמאי הלכך האי חלקו של עם הארץ שביד המעשר דמאי הוא וחייב המעשר לתקן כדין דמאי דמה שבידו נחשב כאילו חצי משלו וחצי משל חבירו דמאחר דאין ברירה יש לכל אחד חלק במה שביד חבירו ורבי יוחנן לטעמיה דאמר בריש כל הגט (דף כה.) אין ברירה :
אחד מעשר - נאמן על המעשרות:
ואחד אינו מעשר - אינו נאמן על המעשרות:
המעשר מעשר את שלו - מתקן החצי מכל מה שגדל בכרם של שניהם:
וחלקו בכל מקום שהוא - בירושלמי מפרש דהכי קאמר וחלקו של חברו דהיינו של זה שאינו מעשר בכל מקום שהוא דמאי הוא. ומשום דאין ברירה ח חיישינן שמא חצי חלקו של המעשר ביד חברו שאינו מעשר וחצי חלק חברו בידו, הלכך אע"פ שכבר תיקן החצי מכל מה שגדל בכרם חייב לתקן בתורת דמאי חצי חלק חברו שבידו:
וחלקו בכל מקום שהוא. כתב הר"ב ומשום דאין ברירה וכו'. הכי אמר רבי יוחנן בירושלמי וכתב הר"ש דלטעמיה דאמר בריש כל הגט (דף כה. ) דאין ברירה ע"כ. ובסוף מסכת ביצה (דף לז. ) בגמ' מסקינן דס"ל הכי בין בדאורייתא בין בדרבנן. והשתא הא דפסק הר"ב לקמן בפרק ז משנה ד דקיימא לן בדרבנן דיש ברירה היינו כרבי אושעיא דסבירא ליה הכי ועיין מ"ש עוד פרק ה ממסכת נדרים. אבל הרמב"ם מפרש בענין אחר ולא קשיא ולא מידי שמפר' שכשיבצרו הכרם וחלקו הענבים והמעשר הפריש מחלקו מעשרותיו ואח"כ עירבו הענבים של זה ושל זה בגת ודרכו כולם ביחד וכ"פ דבריו בכ"מ סוף פ"ט מהלכות מעשר ונמצא לפי זה שמה שחוששין שיש חצי חלק חבירו בידו משום דאין ברירה אינו ענין ליש ברירה ואין ברירה דלקמן. דהכא שכבר חלקו כי חזרו ונתערבו ודאי דלכולי עלמא יש לנו לומר שנתערבו ולא הוברר שמה שיחזור זה ויקח ויחזור זה ויקח שכל אחד ואחד יחזור לו לחלקו אותו החלק בעצמו שנתן ועירב עם של חבירו שדבר זה אין הדעת נותנת. וכיוצא בזה כתב הר"ש דאפילו למאן דאמר יש ברירה אם בצרו שניהם לגת כל אחד כרם המיוחד לו כהאי גונא אי אפשר שלא יהא לכל אחד חצי חלק חבירו ע"כ. אבל כשעדיין לא חלקו מעולם יש לנו לומר כשמחלקים שכל אחד מה שנוטל לחלקו הוא החלק שלו והוברר שכן הוא ובהא שייכא פלוגתא דיש ברירה. ועיין בסוף פרקין:
(ח) (על הברטנורא) ואף דלקמן בפ"ה מ"ד קי"ל דבדרבנן היינו לר' אושעי' דס"ל הכי אבל הר'מ מפרש דמיירי שחלקו הענבים והפריש מחלקו מעשרותיו ואח"כ נתערבו הענבים ודרכו ביחד א"כ אין זה ענין לדין ברירה:
שנים שבצרו כו': ז"ל הרמב"ם ז"ל שם סוף פ"ט שנים שבצרו את כרמיהם בתוך גת אחת והאחד מהם אינו נאמן על המעשרות, אף על פי שעישר זה הנאמן על חלקו כשהוא נוטל חלקו מן היין חייב להפריש ממנו מעשר דמאי על חצי חלק עם הארץ כיצד וכו'. וכן גם כן פירש בפירוש המשנה וכתב שם בכל מקום, דמתניתין מיירי כשהם שותפים בכרם וחלקו הענבים והפריש המְעַשֵׁר מחלקו מעשרותיו ואחר כך עירבו הענבים של זה ושל זה בגת ודרכו כולם ביחד, נמצא שחצי התירוש שלקח זה המעשר יש לו בו שהוא מחלק חבירו משום דאין ברירה ולפיכך מפריש עליו דמאי, אבל במתניתין דבסמוך דשמע מינה דיש ברירה מיירי שכשבאו לחלוק עדיין לא הפריש החבר כלום וכשנוטל חטים שבמקום פלוני לחלקו אז יפריש מעשרות המחוייבים לחלקו, ולא אתא מתניתין אלא ללמדינו דלא נימא דאסור משום דהוי כמוכר טבל לעם הארץ, קא משמע לן דכיון דשניהם מין אחד שרי ואין זה ענין למתניתין דשנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת עכ"ל ז"ל בתרצו בעד הרמב"ם ז"ל. אכן הראב"ד ז"ל שם בהשגות כתב ונראה לי שהוא קנס לפי שלא היה לו להתערב עמו בגת אחת, שהרי לא היה לו שותפות עמו בכרם ומה לזה שיערבו פירותיו עמו ע"כ.
ומצאתי שכתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל יש ספר אחר וחולקו ויש ספר אחר וחילקו, ונראה לי לפרש גירסא זו וחולקו, דהכי קאמר המעשר מעשר את שלו כלומר מה שנתן כי אסור לו למכור טבל ואחר כך חולקו ליין. ומה שכתב בכל מקום שהוא, חוזר למעלה, והכי קאמר מעשר את שלו בכל מקום שהוא כלומר בין שהוא כאן בין שאינו כאן אלה מעשרותיו ואחר כך חולקו ליין עם חברו, וכדומה לזה יש במסכת שביעית פ"ד מלקט אדם מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו את הגס הגס. והנה במשנה לא פרשו באיזה אופן יעשר אחר כך, וזה פירשוהו בירושלמי שבתחלה מעשרו כדין ודאי ואחר כך היין שלו מעשרו בתורת דמאי עכ"ל ז"ל. ועל הפירוש שהביא ר"ע ז"ל כתב עליו פירוש זה אינו נראה, דהא במתניתין תנן מעשר את שלו וחלקו ופירש בירושלמי מעשר את שלו ודאי וחלקו דמאי, פירוש הדבר הוא מעשר את אותו שהיה שלו כבר בתורת ודאי ואת שהוא עתה נופל לחלקו שהוא בא מיד חבירו מעשרו בתורת דמאי את כולו ולא חציו ע"כ:
יכין
שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו וחלקו: ר"ל וגם על חלק חבירו מפריש עכ"פ בתורת דמאי:
בכל מקום שהוא: ומיירי בהוכרו החלקי' ואח"כ נתערבו. ובכה"ג אף בדרבנן כדמאי אין ברירה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת