משנה דמאי ו רמבם
מראה
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) המקבל שדה מישראל,
- או מן הנוכרי,
- או מן הכותי - חולק לפניהם.
- החוכר שדה מישראל - תורם, ונותן לו.
- אמר רבי יהודה:
- אימתי? - בזמן שנתן לו מאותה השדה, ומאותו המין;
- אבל אם נתן לו משדה אחרת,
- או ממין אחר - מעשר, ונותן לו.
- אמר רבי יהודה:
(ב) החוכר שדה מן הנוכרי - מעשר, ונותן לו.
- רבי יהודה אומר:
- אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי - מעשר, ונותן לו.
- רבי יהודה אומר:
(ג) כוהן ולוי, שקיבלו שדה מישראל -
- כשם שחולקין בחולין - כך חולקין בתרומה.
- רבי אליעזר אומר:
- המעשרות שלהם - שעל מנת כן באו.
(ד) ישראל, שקיבל שדה מכוהן ולוי - המעשרות לבעלים.
- רבי ישמעאל אומר:
- הקרתני, שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי.
- וחכמים אומרים:
- יכול הוא הקרתני - לעלות, ולאכלו בירושלים.
(ה) המקבל זיתים לשמן -
- כשם שחולקין בחולין - כך חולקין בתרומה.
- רבי יהודה אומר:
- ישראל, שקיבל מכוהן ומלוי,
- זיתים לשמן, או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.
- ישראל, שקיבל מכוהן ומלוי,
(ו) בית שמאי אומרים:
- לא ימכור אדם את זיתיו - אלא לחבר.
- ובית הלל אומרים: אף למעשר.
- וצנועי בית הלל - היו נוהגין כדברי בית שמאי.
(ז) שנים, שבצרו את כרמיהם בתוך גת אחת,
- אחד מעשר, ואחד שאינו מעשר -
- המעשר - מעשר את שלו, וחלקו בכל מקום שהוא.
- אחד מעשר, ואחד שאינו מעשר -
(ח) שנים, שקיבלו שדה באריסות,
- או שירשו, או שנשתתפו -
- יכול הוא לומר לו:
- טול אתה חיטים שבמקום פלוני - ואני חיטים שבמקום פלוני;
- אתה יין שבמקום פלוני - ואני יין שבמקום פלוני.
- אבל לא יאמר לו:
- טול אתה חיטים - ואני שעורים;
- טול אתה את היין - ואני אטול את השמן.
- יכול הוא לומר לו:
- או שירשו, או שנשתתפו -
(ט) חבר ועם הארץ, שירשו את אביהם עם הארץ -
- יכול הוא לומר לו:
- טול אתה חיטים שבמקום פלוני - ואני חיטים שבמקום פלוני;
- אתה יין שבמקום פלוני - ואני יין שבמקום פלוני.
- אבל לא יאמר לו:
- טול אתה חיטים - ואני שעורים;
- טול אתה את הלח - ואני אטול את היבש.
- יכול הוא לומר לו:
(י) גר וגוי, שירשו את אביהם גוי -
- יכול לומר לו:
- טול אתה עבודה זרה - ואני מעות;
- אתה יין - ואני פירות.
- ואם משבאו לרשות הגר - אסור.
- יכול לומר לו:
(יא) המוכר פירות בסוריה, ואמר:
- "משל ארץ ישראל הן" - חייב לעשר.
- "מעושרין הן" - נאמן,
- שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר.
- ואם אמר:
- "משלי הן" - חייב לעשר.
- "מעושרין הן" - נאמן,
- שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר.
- ואם ידוע, שיש לו שדה בסוריה - חייב לעשר.
(יב) עם הארץ, שאמר לחבר:
- "קח לי אגודת ירק אחת,
- קח לי גלוסקין אחד" - לוקח סתם, ופטור.
- "קח לי אגודת ירק אחת,
- ואם אמר לו:
- "זו שלי, וזו של חברי", ונתערבו -
- חייב לעשר, אפילו הן מאה.
- "זו שלי, וזו של חברי", ונתערבו -
הדף הראשי של משנה דמאי ו
משנה דמאי, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב