משנה דמאי ו רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המקבל שדה מישראל או מן הנוכרי או מן הכותי חולק לפניהם החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אמר רבי יהודה אימתיי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו.

(ב) החוכר שדה מן הנוכרי מעשר ונותן לו רבי יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי מעשר ונותן לו.

(ג) כוהן ולוי שקיבלו שדה מישראל כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה רבי אליעזר אומר המעשרות שלהם שעל מנת כן באו.

(ד) ישראל שקיבל שדה מכוהן ולוי המעשרות לבעלים רבי ישמעאל אומר הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שני של ירושלמי וחכמים אומרים יכל הוא הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים.

(ה) המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה רבי יהודה אומר ישראל שקיבל מכוהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים.

(ו) בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר ובית הלל אומרים אף למעשר וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי.

(ז) שנים שבצרו את כרמיהם בתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.

(ח) שנים שקיבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו יכל הוא לומר לו טול אתה חיטים שבמקום פלוני ואני חיטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני אבל לא יאמר לו טול אתה חיטים ואני שעורים טול אתה את היין ואני אטול את השמן.

(ט) חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ יכל הוא לומר לו טול אתה חיטים שבמקום פלוני ואני חיטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני אבל לא יאמר לו טול אתה חיטים ואני שעורים טול אתה את הלח ואני אטול את היבש.

(י) גר וגוי שירשו את אביהם גוי יכל לומר לו טול אתה עבודה זרה ואני מעות אתה יין ואני פירות ואם משבאו לרשות הגר אסור.

(יא) המוכר פירות בסוריה ואמר משל ארץ ישראל הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם אמר משלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם ידוע שיש לו שדה בסוריה חייב לעשר.

(יב) עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחת קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם ופטור ואם אמר לו זו שלי וזו של חברי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה.

הדף הראשי של משנה דמאי ו