משנה דמאי ו דפוסים
משנה דמאי, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
המקבל שדה מישראל, מן הנכרי ומן הכותי, יחלק לפניהם.
החוכר שדה מישראל, תורם ונותן לו.
אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין.
אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר, מעשר ונותן לו.
משנה ב[עריכה]
החוכר שדה מן הנכרי, מעשר ונותן לו.
רבי יהודה אומר, אף המקבל שדה אבותיו מן הנכרי, מעשר ונותן לו.
משנה ג[עריכה]
כהן ולוי שקבלו שדה מישראל, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.
רבי אליעזר אומר, אף המעשרות שלהן, שעל מנת כן באו.
משנה ד[עריכה]
ישראל שקבל מכהן ומלוי, המעשרות לבעלים.
רבי ישמעאל אומר, הקרתני שקבל שדה מירושלמי, מעשר שני של ירושלמי.
וחכמים אומרים, יכול הוא הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים.
משנה ה[עריכה]
המקבל זיתים לשמן, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.
רבי יהודה אומר, ישראל שקבל מכהן ומלוי זיתים לשמן למחצית שכר, המעשרות לבעלים.
משנה ו[עריכה]
בית שמאי אומרים, לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר.
בית הלל אומרים, אף למעשר.
וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי.
משנה ז[עריכה]
שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת, אחד מעשר ואחד שאינו מעשר, המעשר מעשר את שלו, וחלקו בכל מקום שהוא.
משנה ח[עריכה]
שנים שקבלו שדה באריסות, או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני.
אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה יין ואני (אטול) שמן.
משנה ט[עריכה]
חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר לו, טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני.
אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טל אתה הלח ואני (אטול את) היבש.
משנה י[עריכה]
גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי, יכול הוא לומר: טול אתה עבודה זרה ואני מעות, אתה יין ואני פירות.
ואם משבאו לרשות הגר, אסור.
משנה יא[עריכה]
המוכר פירות בסוריא, ואמר: משל ארץ ישראל הן, חייב לעשר. מעושרין הן, נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
משלי הן, חייב לעשר. מעושרין הן, נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
ואם ידוע שיש לו שדה אחד בסוריא, חייב לעשר.
משנה יב[עריכה]
עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקן אחד, לוקח סתם ופטור.
ואם אמר: שלי זה, וזה של חברי, ונתערבו, חייב לעשר, ואפילו הן מאה.
משנה דמאי, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב