משנה דמאי ו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ו · משנה ב | >>
החוכר שדה מן הנכרי, מעשר ונותן לו.
רבי יהודה אומר, אף המקבל שדה אבותיו מן הנכרי, מעשר ונותן לו.
הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הַמְּקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.
החוכר שדה מן הנוכרי - מעשר, ונותן לו.
- רבי יהודה אומר:
- אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי - מעשר, ונותן לו.
- רבי יהודה אומר:
כבר בארנו, כי חוכר הוא שוכר שדה, ובערך קצוב מן הפירות. וכבר הקדמנו לך, שהחוכר שדה מישראל, אינו חייב אלא בתרומה.
ובכאן, הוא חייב במעשרות, קנס הוא, כדי שלא ישכור אדם השדה מאותו הגוי, ותשאר בורה בידו, ויצטרך למוכרו לישראל. וזה העיקר בידינו, הוא מה שאמר הכתוב: "לא תכרות להם ברית, ולא תחנם"(דברים ז, ב), ובאה הקבלה: "לא תתן להם חנייה בקרקע". ולפיכך נדחוק אותם שלא ישכרו אותה ממנו, עד שיצטרך למכרה. וכל זה בארץ ישראל.
ואמר רבי יהודה, שהמקבל שדה אבותיו מן הגוי, קונסין אותו, וחייב כמו כן להוציא המעשרות, ואז יתן לגוי חלקו אשר פסק עמו, ולא יחשוב עמו במעשר. וזה, כי האדם מחבב להחזיק בשדה אבותיו, וישכרנו לעצמו, ואפילו שיוסיף בשכרה. ואם אחרים ישכרו זה השדה ברביעית תבואה, ישכור אותה הוא בשלישית. וכשיהיה חייב הוא, להוציא המעשרות החייבת לכל (התרומה) [התבואה] מחלקו לבדו, יניחנה וישאר בורה ביד הגוי, ויצטרך למכרה לישראל.
ואיני רואה חולק על רבי יהודה, מפני שתנא קמא הוא מדבר בחוכר, ורבי יהודה מדבר במקבל שדה אבותיו.
ואחר שהתלמוד מבאר דעת רבי יהודה, הלכה כמותו:
מעשר ונותן לו. היינו דלא כרבנן ודלא כרשב"ג דירושלמי (שם):
שדה אבותיו. בשלהי השואל (דף קא.) בעי למימר דארץ ישראל קרי ליה שדה אבותיו וקסבר אין קנין ומקבל כחוכר דמי וחייב לעשר דפורע חובו ממעשר דמי ומתניתין דלעיל דאמר רבי יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה שדה דמשמע דמודה במקבל לתנא קמא בחוצה לארץ איירי אבל לסוף מסיק דשדה אבותיו שגזלה הנכרי מאבותיו ולדידיה קנסו דמתוך כך ידחוק עצמו לקנותה לפי שלא יוכל לקבל מן הנכרי אלא אם כן יעשר ויכבד עליו המעשר ואיידי דחביבא ליה יקנה אותה אבל אחר לא קנסוהו:
החוכר שדה מן העובד כוכבים - קנס קנסו חכמים לחוכר שדה מן העובד כוכבים שיהא מעשר מה שנותן לו, כדי שלא יהא שום ישראל חוכר שדה ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למכרה לישראל בדמים מועטים. ובמקבל באריסות לא קנסו שיותר חפץ העובד כוכבים בחכירות מבאריסות:
שדה של אבותיו - שגזלה העובד כוכבים מאבותיו, וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויקננה מן העובד כוכבים שמתוך שהיא חביבה עליו שהיתה של אבותיו לא יניח לקבלה מן העובד כוכבים ביותר מן הראוי לה וכשיכבד עליו המעשר יקננה. וכוותיה דרבי יהודה קיימא לן דלא פליג תנא קמא עליה:
החוכר שדה מן העובד כוכבים. לא פירשה משנתינו דין כותי קודם שעשאום כעובדי כוכבים מה דינם אם כישראל או כעובד כוכבים ועיין לקמן בסמוך:
מעשר ונותן לו. כתב הר"ב קנס קנסו וכו'. ירושלמי. וכתב הרמב"ם וזה העיקר בידינו הוא מה שאמר הכתוב (דברים ו) לא תכרות להם ברית ולא תחנם ובא הקבלה לא תתן להם חנייה בקרקע ולפיכך נדחוק אותם שלא ישכרו אותה ממנו עד שיצטרך למוכרה ע"כ. והר"ש מפרש דמאן דמפרש בירושלמי מטעם קנס סבירא ליה דיש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות הלכך לא הוי אלא קנס. אבל למאן דאמר אין קנין וכו'. מפרש בירושלמי דשורת הדין שיעשר דהוי כפורע חובו בטבל שהעובד כוכבים לא יעשר מה שאין כן בחוכר מישראל שהישראל סופו להפריש דרוב עמי הארץ מעשרין הן ע"כ. ואף למאן דאמר קנס. לא אסרו לחכור דהא תנן במשנה ג פרק ד דשביעית חוכרין נירין מן העובד כוכבים וכו'. אלא אמרו החוכר יתן מעשר בדרך קנס:
.אין פירוש למשנה זו
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יכין
החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו: ומכ"ש תרומה. ואף למ"ד יש קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר. אפ"ה חייב. כדי שימנעו מלחכרה. וימכרנה לישראל. וקנסו רק בחכרה. דדמי לפורע חובו מחלק כהן. ועוד דחפץ עובד כוכבים בחכירות טפי מקבלנות:
רבי יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו: שגזלה מאבותיו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת