משנה דמאי ו ניקוד
(א) הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל מִן הַנָּכְרִי וּמִן הַכּוּתִי, יְחַלֵּק לִפְנֵיהֶם.
הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין.
- אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אַחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הַמְּקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.
- כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אַף הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן, שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- הַקַּרְתָּנִי שֶׁקִּבֵּל שָׂדֶה מִיְּרוּשַׁלְמִי, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאָכְלוֹ בִירוּשָׁלָיִם.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי זֵיתִים לְשֶׁמֶן לְמַחֲצִית שָׂכָר, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים.
- לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לְחָבֵר.
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף לַמְּעַשֵּׂר.
- וּצְנוּעֵי בֵּית הִלֵּל הָיוּ נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.
- אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר,
- הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ;
- וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא.
- יָכוֹל הוּא לוֹמַר:
- טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי;
- אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.
- אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ:
- טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים;
- טֹל אַתָּה יַיִן וַאֲנִי אֶטֹּל שֶׁמֶן.
- יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ:
- טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי;
- אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.
- אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ:
- טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים;
- טֹל אַתָּה הַלַּח וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ.
- יָכוֹל הוּא לוֹמַר:
- טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה, וַאֲנִי מָעוֹת;
- אַתָּה יַיִן, וַאֲנִי פֵּרוֹת.
- וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר.
- חַיָּב לְעַשֵּׂר.
- מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן,
- שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.
מִשֶּׁלִּי הֵן,
- חַיָּב לְעַשֵּׂר.
- מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן,
- שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.
- וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה אַחַת בְּסוּרְיָא, חַיָּב לְעַשֵּׂר.
- קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק,
- קַח לִי גְלֻסְקָן אֶחָד,
- לוֹקֵחַ סְתָם וּפָטוּר.
- וְאִם אָמַר: שֶׁלִּי זֶה, וְזֶה שֶׁל חֲבֵרִי, וְנִתְעָרְבוּ,
- חַיָּב לְעַשֵּׂר,
- וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה.
משנה דמאי, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב