משנה דמאי ו ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ו דמאיהפרק הבא»


פרק ו

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

עריכה

(א) הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל מִן הַנָּכְרִי וּמִן הַכּוּתִי, יְחַלֵּק לִפְנֵיהֶם.

הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין.
אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אַחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.
(ב) הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף הַמְּקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.
(ג) כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל,
כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אַף הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן, שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ.
(ד) יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:

הַקַּרְתָּנִי שֶׁקִּבֵּל שָׂדֶה מִיְּרוּשַׁלְמִי, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאָכְלוֹ בִירוּשָׁלָיִם.
(ה) הַמְּקַבֵּל זֵיתִים לְשֶׁמֶן, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי זֵיתִים לְשֶׁמֶן לְמַחֲצִית שָׂכָר, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים.
(ו) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לְחָבֵר.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף לַמְּעַשֵּׂר.
וּצְנוּעֵי בֵּית הִלֵּל הָיוּ נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.
(ז) שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם לְתוֹךְ גַּת אַחַת,
אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר,
הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ;
וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא.
(ח) שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בַּאֲרִיסוּת, אוֹ שֶׁיָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ,
יָכוֹל הוּא לוֹמַר:
טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי;
אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.
אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ:
טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים;
טֹל אַתָּה יַיִן וַאֲנִי אֶטֹּל שֶׁמֶן.
(ט) חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ,
יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ:
טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי;
אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.
אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ:
טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים;
טֹל אַתָּה הַלַּח וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ.
(י) גֵּר וְנָכְרִי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם נָכְרִי,
יָכוֹל הוּא לוֹמַר:
טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה, וַאֲנִי מָעוֹת;
אַתָּה יַיִן, וַאֲנִי פֵּרוֹת.
וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר.
(יא) הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת בְּסוּרְיָא, וְאָמַר: מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן,
חַיָּב לְעַשֵּׂר.
מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן,
שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.

מִשֶּׁלִּי הֵן,

חַיָּב לְעַשֵּׂר.
מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן,
שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.
וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה אַחַת בְּסוּרְיָא, חַיָּב לְעַשֵּׂר.
(יב) עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר:
קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק,
קַח לִי גְלֻסְקָן אֶחָד,
לוֹקֵחַ סְתָם וּפָטוּר.
וְאִם אָמַר: שֶׁלִּי זֶה, וְזֶה שֶׁל חֲבֵרִי, וְנִתְעָרְבוּ,
חַיָּב לְעַשֵּׂר,
וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה.
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ו דמאיהפרק הבא»