משנה דמאי ו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ו · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המקבל זיתים לשמן, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.

רבי יהודה אומר, ישראל שקבל מכהן ומלוי זיתים לשמן למחצית שכר, המעשרות לבעלים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמְּקַבֵּל זֵיתִים לְשֶׁמֶן, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי זֵיתִים לְשֶׁמֶן לְמַחֲצִית שָׂכָר, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים.

נוסח הרמב"ם

המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה רבי יהודה אומר ישראל שקיבל מכוהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים.

פירוש הרמב"ם

המקבל. ר"ל על דרך כלל אחד מהם שיהיה המקבל כהן או לוי מישראל או ישראל מכהן ולוי וחלק רבי יהודה בפרק השני ואמר שישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים: ופי'

למחצית שכר. חצי הריוח ר"ל שאם פסקו שיעבוד ישראל הזיתים וימכור וכל מהשיעלה ביניהם יהיה בשוה ולפיכך אין לו חלק במעשרות ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

המקבל זיתים לשמן שקיבל ישראל מכהן ולוי כדלעיל:

לבעלים. הכא שאני משום דקיבל לשמן ולא קיבל לזיתים:

ובירושלמי (הל' ד) אמרינן ר' יהודה עבד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדין זיתים כקרקע משמע הטעם משום דמחלקין בין מקבל קרקע למקבל אילנות וקאמר התם פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל וילדה בכור הבכור לכהן דברי רבי יהודה וחכמים אומרי' אין הבכור לכהן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המקבל זיתים לשמן. ישראל שקבל זיתים מכהן או מלוי ו:

כשם שחולקין בחולין כד חולקים בתרומה - ואע"ג דלעיל לבעלים, הכא שאני דלא קיבל קרקע אלא אילנות, ורבנן לא עבדי זיתים ז כקרקע:

או למחצית שכר - שימכר השמן ויחלקו הריוח לאמצע:

המעשרות לבעלים - דר' יהודה עביד זיתים כקרקע. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

המקבל. פי' הר"ב והר"ש ישראל שקבל מכהן או לוי. וכ"ש איפכא וסתמא תנן. וכ"פ הרמב"ם ר"ל על דרך כלל. אחד שיהא המקבל כהן או לוי מישראל או ישראל מכהן ולוי ע"כ. ולפיכך דת"ק בכלל קאמר הוצרך ר"י לפרש בדבריו ולהוציא מן הכלל ישראל שקבל וכו':

כשם שחולקים וכו'. פירש הר"ב הכא שאני דלא קבל קרקע. וכ"פ הר"ש מהירושלמי וצריך לומר דהא דתנן לשמן היינו משום דלכך מקבלים הזיתים לעשות מהן שמן דאילו למוסקן לאכילה בלבד אין דרך לקבלן לפי שהבעל הזיתים בעצמו יכול למוסקן שאין בהן טורח ומלאכה. אבל הרמב"ם מסיים בפרק ו מהלכות מעשר מפני שהשמן חשוב הוא משמע ודאי דדוקא לשמן תנן. וכתב בעל כ"מ וסובר רבינו דשאר אילנות דינן כקרקע ע"כ. ויש לפרש הירושלמי כדברי הרמב"ם שזהו לשונו רבי יהודה עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדי זיתים כקרקע:

בתרומה. עיין במשנה ג מ"ש שם בס"ד:

למחצית שכר. לא קאי אהמקבל דהמקבל היינו לאריסות ונותן חלק השמן לבעלים. ולמחצית שכר היינו לעיסקא ומתעסק למכור ונותן חלק הדמים לבעלים וכן חילקן הרמב"ם. ומלשון הר"ב נראה דגריס או במתניתין. וכן הגירסא בירושלמי בסדר המשנה. ולפי שהשמיט הרמב"ם בחיבורו דינא דלמחצית שכר מבואר הדבר שסובר שחולקין עליו חביריו על רבי יהודה גם בזה. [וכ"כ בפירושו דאין הלכה כר"י וכמ"ש הר"ב]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) וכל שכן איפכא וסתמא תנן:

(ז) (על הברטנורא) משמע דהוא הדין אם קיבל למסקן ומהרמב"ם משמע דדוקא לשמן תנן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המקבל זיתים לשמן:    ישראל שקבל מכהן ומלוי קרקע שגדל בו הזיתים והתנו שלא יחלקו הזיתים אלא המקבל יטענם בבית הבד ויחלקו השמן חולקין גם התרומה. ול"ד להא דלעיל שחולקים הפירות מיד הכי משמע פשטא דמתני'. וע"פ הירושלמי משמע שלא קבל ממנו הקרקע לעבדו ולשמרו אלא קבל ממנו האילנות אחר שגדלו הזיתים ללקטן ולעוטנן בבית הבד דגרסי' בירושלמי ר' יהודה עביד זיתים כקרקע {הגה"ה מצאתי שכתב הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל על מה שפי' ר"ע ז"ל ואע"ג דלעיל לבעלים הכא שאני דלא קבל קרקע כו' כתב קשה דק"ו הוא כיון שאין לפועל בה אלא האילנות כ"ש שאין לו במעשרות כלום ונ"ל דהאי דזיתים מיירי שיש למקבל חלק בגוף האילן ומש"ה סברי רבנן שיש לפועל חלק בתרומה וכן משמע בירוש' וצ"ע ע"כ:} ורבנן לא עבדי זיתים כקרקע וקאמר התם פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה וחכ"א הבכור לשניהם. הרא"ש ז"ל:

או למחצית שכר:    גרסינן. ופי' הרש"ש ז"ל למחצית שכר למחצית הריוח כגון שקבלן עליו בשומא בכך וכך מעות ומוכרן למחצית הריוח וכגון דיהיב ליה שכר עמלו או טובל בציר מיהת דאמרי' באיזהו נשך דליכא משום רבית ע"כ:


פירושים נוספים