משנה דמאי ו י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ו · משנה י | >>
גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי, יכול הוא לומר: טול אתה עבודה זרה ואני מעות, אתה יין ואני פירות.
ואם משבאו לרשות הגר, אסור.
גֵּר וְנָכְרִי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם נָכְרִי,
- יָכוֹל הוּא לוֹמַר:
- טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה, וַאֲנִי מָעוֹת;
- אַתָּה יַיִן, וַאֲנִי פֵּרוֹת.
- וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר.
גר וגוי, שירשו את אביהם גוי -
- יכול לומר לו:
- טול אתה עבודה זרה - ואני מעות;
- אתה יין - ואני פירות.
- ואם משבאו לרשות הגר - אסור.
- יכול לומר לו:
יין הגוי הוא נסך. ועוד יתבאר לך במקומות מן המשנה, שיין נסך ועבודה זרה, אסורין בהנאה.
והתירו לגר לומר לגוי: "טול אתה עבודה זרה, ואני מעות". ולא התיר כזה, במה שנזכר למעלה, בעניין חבר ועם הארץ. וזה כי חבר ועם הארץ, יורשין את אביהם מן התורה. וגר אינו יורש את אביו מן התורה, לפי שאין ביניהם קורבה, שהדת הבדיל ביניהם, אבל יירשנו בתקנת החכמים, שמא ישתמד ויחזור לגיותו, כדי שיירש את אביו. ועל כן התירו לו החליפין, כל זמן שלא הגיע חלקו לידו.
אבל הגיע חלקו לידו אותו הדבר האסור - לא התירו לו להחליפו באחר, לפי שזכה זכות גמורה לדבר ההוא, והוא אסור בהנאה, ויתחייב באיבודו:
טול אתה ע"א ואני מעות אתה יין ואני פירות. בפרק בתרא דע"א (דף סד.) רוצה לדקדק מכאן שרוצה בקיומא דע"א ויין נסך שרי בחילופיהן ודחי מתני' בע"א המתחלקת לפי שבריה. ויין נסך בחרס הדרייני ופריך והא רוצה בקיומן שלא יאבדו ומסיק שאני ירושת גר דאקילי ביה רבנן שמא יחזור לסורו ולפי המסקנא ניחא הא דתני בירושלמי (הל' ז) ישראל ונכרי שקנו ביתו של נכרי והיה שם יין נסך וע"א ומעות לא יאמר לו טול אתה היין ועבודת אלילים ואני מעות והתם פריך מתני' פליגא בתמיה ומשני ליה הא פליגי אם משבאו לרשות הגר אסור והכא מכיון שקנה כמו שנכנס לרשותו ולפי מה שחילקנו משום דהקלו בירושת הגר לא היה צריך לטעם הזה אלא רוצה ליישב אפי' אם ת"ל דרוצה בקיומא שרי מכ"מ אסור בחילופיהן ועד שלא באו לרשותו דשרי משום דירושת הגר דרבנן דמהכא דייק לה בפרק קמא דקידושין (דף יז :) דאמר דאי סלקא דעתא דאורייתא שלא באו לרשותו נמי כי קא שקיל חליפי ע"א שקיל אבל לעיל גבי חבר ועם הארץ שירשו אביהן עם הארץ לא מפליג בטול אתה חטין ואני שעורים בין עד שלא באו לרשותו למשבאו לרשותו כיון דירושה דאורייתא היא וכי האי גוונא תני בתוספתא (פ"ו) גבי מרחץ דגר ונכרי שירשו את אביהם (ירשו) *(מרחץ אינו רשאי לומר לו טול אתה שבת בחלקך ואני חול בחלקי ואם התנה עמו *במנת כן מותר והתם נמי טעמא משום דירושת גר מדרבנן אבל לקחו כמו שבאו לרשותו ומכאן הקשה רבינו תם) להא דאמרי בשילהי פ' קמא דע"א (דף כב :) ישראל ונכרי שקבלו שדה בשותפות לא יאמר לו טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול ואם התנו מתחלה מותר דדוקא גבי שדה הוא דאסרינן בלא התנו משום דחלקו של ישראל מיתקן במלאכה שהנכרי עושה בשבת אבל תנור בלא התנו נמי שרי ולא יתכן כלל דהא מרחץ נמי כתנור דמי וקאסר ליה בתוספתא:
טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות - אע"ג דחלופי עבודת כוכבים ויין נסך אסורים בהנאה הכא שרי עד שלא באו לידו משום דירושת גר את אביו אינה מן התורה אלא מדברי סופרים. ולא דמי לחבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול אתה חטים ואני שעורים, דהתם הויא ירושה דאורייתא והוי כאילו בא לידו:
טול אתה עבודת כוכבים וכו'. כתב הר"ב משום דירושת גר את אביו אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים. וז"ל הרמב"ם לפי שאין ביניהם קורבה שהדת הבדיל ביניהם אבל יירשנו בתקנת חכמים שמא ימיר ויחזור לעבודת כוכבים כדי שיירש את אביו ע"כ. והיא מסקנא דפרק בתרא דע"ז (דף סד. ):
.אין פירוש למשנה זו
טול אתה ע"ז ואני מעות: שם בפ' בתרא דע"ז רצה לדקדק מכאן דרוצה בקיומו של ע"ז ויי"נ שלא יאבדו שרי בחלופיהן ודחי לה שאני ירושת הגר דאקילו בה רבנן שמא יחזור לסורו. ובירושלמי תניא ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יי"נ וע"ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יי"נ וע"ז ואני מעות ופריך מתני' פליגא ומשני אימא סיפא ודוק ותשכח דלית היא פליגא דקתני סיפא אם משבאו לרשות הגר אסור והכא מכיון שקנה כמו שנכנס לרשותו ולפי מה שחלקנו בע"ז משום דהקילו בירושת הגר לא פליגא מתני' אלא דבעי לשנויי אף אם תמצא לומר דרוצה בקיומה (אם) שרי בחלופיהן ולא צ"ל דהקילו בירושת הגר. ומה שמותר עד שלא באו לרשותו אע"פ שכבר זכה בחלקו מזה מדקדק בפ"ק דקדושין ד' י"ז דירושת הגר את אביו מדרבנן דאי ס"ד דאוריי' כי לא באו לרשותו חליפי ע"ז קא שקיל ולהכי ל"פ לעיל בחבר וע"ה שירשו אביהם ע"ה בטול אתה חטים ואני שעורים בין עד שלא באו לרשותו למשבאו לרשותו דירושה דאוריי'. הרא"ש ז"ל:
יכין
אתה יין ואני פירות: ואף דבב' מינין הו"ל חליפי אסורי הנאה. י"ל מדירושת גר את אביו אינו רק מד"ס. שלא יחזור גר לסורו. מהפקירא קא זכי. [ול"מ נ"ל דכולהו הנך משניות צריכי. דנקט משנה ז' דבהוכרו ולבסוף נתערבו לא אמרינן ברירה [ועי' תוס' תמורה ד"ל ע"א ד"ה ואידך]. ונקט משנה ח' דבהיו מעורבין מתחלה. והן מין א'. אפי' הוא ודאי טבל. אמרי' גבי' ברירה ורשאי להוציאו מתח"י בעודו טבל. אף דגם לחבר אסור למכור טבל [כלעיל פ"ה מ"ח]. ונקט משנה ע'. לאשמועינן דכשהן מינין מחולקין. אפי' הוא דמאי דשמא עישרו אביו הע"ה. אפ"ה אסור להוציאו מתח"י בלי מעושר. וקמ"ל משנה י' דכירושת עובד כוכבים. אפי' הן ב' מינין. ומחזי כחלופי איסורי הנאה אפ"ה אמרי' גבה ברירה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת