משנה בכורות ד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ד · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

החשוד על הבכורות, אין לוקחין ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודין.

רבי אליעזר אומר, לוקחים ממנו עורות של נקבה, ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי, אבל לוקחין ממנו טווי ובגדיםכו.

נוסח הרמב"ם

החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודין רבי אליעזר אומר לוקחין ממנו עורות של נקבה ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי אבל לוקחין ממנו טווי ואריג.

פירוש הרמב"ם

החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר כו': בשר צבאים דומה לבשר העגלים ומה שהתיר לקחת עורות מעובדים לפי שאין מעבדין עור בכור תם לפי שיאמר שמעיינים ביה רבנן ומפסידין לו: ועור נקבה אחז"ל שמא יחתוך מקום זכרותו ויאמר עור נקבה היא שאכלוהו עכברים וחתכוהו. ומה שאמר מלובן מצואי כך פירושו בגמרא מלובן מצואי ר"ל שרוחץ מצואותיו כ"ש שאינו רחוץ כל עיקר: ומה שאמר בארוג אינו ר"ל בגד ארוג לפי שכבר התיר לקנות הטווי ממנו ואיך ידבר על הארוג אלא ר"ל בארוג דבר מחובר דומה לארוג ר"ל הלבדים העושין מצמר ואין הלכה כר' אליעזר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

החשוד על הבכורות - כהן החשוד להטיל מום בבכור:

בשר צבאים - שאדום הוא ומחליף בבשר עגל, וזמנין דמזבן בכור עגל תמים ואומר שבשר צבי הוא, דאין לחוש לבכורה:

ולא עורות שאינן עבודים - אבל עבודים זבנינן מיניה, דאי איתא דבכור הוה לא הוה טרח ביה, סבר שמעי בי רבנן ומפסדי ליה מינאי כד:

לוקחים ממנו עורות של נקבה - דמידע ידיעי. ותנא קמא דאסר, סבר דלמא חתיך לזכרותיה ועביד ביה כמין נקבות, וכי משיילי ליה מה חתוך זה כה שבמקום נקבות אומר עכברים אכלוהו. ואין הלכה כר' אליעזר:

מלובן וצואי - פירשו בגמרא דמלובן מצואי קאמר, כלומר מרוחץ מצואתו. ולא אמרינן אי דבכור הוא לא מפסיד טרחיה ולא מלבן ליה דסבר שמעי רבנן ומפסדי ליה מינאי, דכיון דטרחיה זוטא הוא טרח ומלבן ליה ולא קפיד עליה:

אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים - דאי דבכור הוא כולי האי לא טרח בהו, דקפיד אטרחיה דלמא מפסדי ליה מיניה:

טווי ובגדים - לאו בגדים ממש קאמר. דהשתא טווי גרידא לוקחין ממנו, בגדים ארוגים מיבעיא. אלא בגדים היינו לבדים עשויים מצמר שאינן טוויין:

פירוש תוספות יום טוב

ולא עורות שאינן עבודים. כתב הר"ב אבל עבודים זבנינן כו' סבר שמעי בי רבנן ומפסדי ליה מינאי. גמ'. וז"ל הרמב"ם פ"ג מה"ב ויקנסהו כפי רשעו. ועיין לקמן ספ"ה:

עורות של נקבה. כתב הר"ב ות"ק סבר כו'. וכי שייליה ליה מה חתוך כו'. לפי שהחתוך ניכר. ואינו דומה ממש לנקבות. ובגמרא ואידך בי עכברי' מידע ידיע:

ובגדים. וכן העתיק הר"ב. והכי איתא בגמרא ונ"א ואריג וכן העתיק הרמב"ם ופירש ר"ל בארוג דבר מחובר דומה לאריג ר"ל הלבדים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על הברטנורא) ויקנסוהו כפי רשעו. הר"מ:

(כה) (על הברטנורא) לפי שהחיתוך ניכר, ואינו דומה ממש לנקבות. ובגמרא, ואידך בי עכברי מידע ידיע:

(כו) (על המשנה) ור"ל דבר מחובר דומה לאריג ר"ל הלבדים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

החשוד על הבכורות:    ביד שם בהלכות בכורות פ"ג סי' ח' ובתשובת הרשב"א ז"ל סימן שט"ו ושמעינן ממתני' דעל טרחו מקפיד טפי ואינו מעבד העורות וכן בכל אינך:

ר' אליעזר אומר לוקחין ממנו עורות של נקבה:    דלא חיישינן דחייק לזכרותיה וכו'. וראיתי שמחק הר"ר יהוסף ז"ל היו"ד דאליעזר:

צמר מלובן וצואי:    בערוך גריס וצוי ופירש ענין מיאוס לשון צואה. ובגמרא השתא צמר מלובן לא זבנינן ואע"ג דטרח ללבנו צואי מיבעיא אלא חדא קתני צמר מלובן מצואתו:

ובגדים:    גירסת הרמב"ם ז"ל כאן ואריג וז"ל ומה שאמר בארוג אינו רוצה לומר בגד ארוג לפי שכבר התיר לקנות הטווי ממנו ואיך ידבר על האריג אלא רוצה לומר באריג דבר מחובר דומה לאריג רוצה לומר הלבדים שעושים מצמר ע"כ:


פירושים נוספים