משנה בכורות ד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ד · משנה ז | >>
החשוד על הבכורות, אין לוקחין ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודין.
רבי אליעזר אומר, לוקחים ממנו עורות של נקבה, ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי, אבל לוקחין ממנו טווי ובגדיםכו.
משנה מנוקדת
הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת,
- אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ בְּשַׂר צְבָאִים,
- וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִין;
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה.
- וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר מְלֻבָּן וְצוֹאִי,
- אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וּבְגָדִים:
נוסח הרמב"ם
החשוד על הבכורות -
- אין לוקחין ממנו בשר צבאים,
- ולא עורות שאינן עבודין.
- רבי אליעזר אומר:
- לוקחין ממנו עורות של נקבה,
- ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי,
- אבל לוקחין ממנו טווי ואריג.
פירוש הרמב"ם
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
החשוד על הבכורות - כהן החשוד להטיל מום בבכור:
בשר צבאים - שאדום הוא ומחליף בבשר עגל, וזמנין דמזבן בכור עגל תמים ואומר שבשר צבי הוא, דאין לחוש לבכורה:
ולא עורות שאינן עבודים - אבל עבודים זבנינן מיניה, דאי איתא דבכור הוה לא הוה טרח ביה, סבר שמעי בי רבנן ומפסדי ליה מינאי כד:
לוקחים ממנו עורות של נקבה - דמידע ידיעי. ותנא קמא דאסר, סבר דלמא חתיך לזכרותיה ועביד ביה כמין נקבות, וכי משיילי ליה מה חתוך זה כה שבמקום נקבות אומר עכברים אכלוהו. ואין הלכה כר' אליעזר:
מלובן וצואי - פירשו בגמרא דמלובן מצואי קאמר, כלומר מרוחץ מצואתו. ולא אמרינן אי דבכור הוא לא מפסיד טרחיה ולא מלבן ליה דסבר שמעי רבנן ומפסדי ליה מינאי, דכיון דטרחיה זוטא הוא טרח ומלבן ליה ולא קפיד עליה:
אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים - דאי דבכור הוא כולי האי לא טרח בהו, דקפיד אטרחיה דלמא מפסדי ליה מיניה:
טווי ובגדים - לאו בגדים ממש קאמר. דהשתא טווי גרידא לוקחין ממנו, בגדים ארוגים מיבעיא. אלא בגדים היינו לבדים עשויים מצמר שאינן טוויין:
פירוש תוספות יום טוב
ולא עורות שאינן עבודים. כתב הר"ב אבל עבודים זבנינן כו' סבר שמעי בי רבנן ומפסדי ליה מינאי. גמ'. וז"ל הרמב"ם פ"ג מה"ב ויקנסהו כפי רשעו. ועיין לקמן ספ"ה:
עורות של נקבה. כתב הר"ב ות"ק סבר כו'. וכי שייליה ליה מה חתוך כו'. לפי שהחתוך ניכר. ואינו דומה ממש לנקבות. ובגמרא ואידך בי עכברי' מידע ידיע:
ובגדים. וכן העתיק הר"ב. והכי איתא בגמרא ונ"א ואריג וכן העתיק הרמב"ם ופירש ר"ל בארוג דבר מחובר דומה לאריג ר"ל הלבדים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כד) (על הברטנורא) ויקנסוהו כפי רשעו. הר"מ:
(כה) (על הברטנורא) לפי שהחיתוך ניכר, ואינו דומה ממש לנקבות. ובגמרא, ואידך בי עכברי מידע ידיע:
(כו) (על המשנה) ור"ל דבר מחובר דומה לאריג ר"ל הלבדים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
החשוד על הבכורות: ביד שם בהלכות בכורות פ"ג סי' ח' ובתשובת הרשב"א ז"ל סימן שט"ו ושמעינן ממתני' דעל טרחו מקפיד טפי ואינו מעבד העורות וכן בכל אינך:
ר' אליעזר אומר לוקחין ממנו עורות של נקבה: דלא חיישינן דחייק לזכרותיה וכו'. וראיתי שמחק הר"ר יהוסף ז"ל היו"ד דאליעזר:
צמר מלובן וצואי: בערוך גריס וצוי ופירש ענין מיאוס לשון צואה. ובגמרא השתא צמר מלובן לא זבנינן ואע"ג דטרח ללבנו צואי מיבעיא אלא חדא קתני צמר מלובן מצואתו:
ובגדים: גירסת הרמב"ם ז"ל כאן ואריג וז"ל ומה שאמר בארוג אינו רוצה לומר בגד ארוג לפי שכבר התיר לקנות הטווי ממנו ואיך ידבר על האריג אלא רוצה לומר באריג דבר מחובר דומה לאריג רוצה לומר הלבדים שעושים מצמר ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
החשוד על הבכורות: החשוד למכור בכור בחזקת חולין:
אין לוקחין ממנו בשר צבאים: אע"ג דבצבי ליכא בכור. אסור. וכ"ש בשר עגל ממש דאסור. דבשר צבי אדום ודומה לבשר עגל. מדרגיל לשחוט הבכור בעודו רך דירא להשהותו. ולהכי שאר בהמה חוץ מעגלים מותר לקנות ממנו:
ולא עורות שאינן עבודין: אבל עבודין מותר ליקח ממנו. דהחשוד ממהר למכרן קודם עבוד. עד שלא ישמעו ב"ד ויכריחוהו לקברו. ויפסיד גם כן טרחתו:
רבי אליעזר אומר לוקחים ממנו עורות של נקבה: דניכרין הן. ולת"ק חיישינן שמא יחתוך זכרותו של עור בכור שיהיה דומה לנקיבה. ואף שיהיה ניכר בעור שנחתך שם בשפתו. יתנצל לומר שהעכברים אכלו שם. וכך הלכה [י"ד שי"א]:
ואין לוקחים ממנו צמר מלובן וצואי: ה"ק. מלובן מצואה. ור"ל אע"ג שהוא מלובן לא אמרינן אי דבכור הוה היה ממהר למכרו קודם שילבינו. דליבון טרחא קלה היא. ובשעה מועטת נעשית. [ונ"ל דאפ"ה נקט וצואי. דקמ"ל דדוקא במלובן שיש בו עדיין קצת צואי ולכלוך. שלא נתלבן ביותר. דכך נעשה ע"י רחיצה בשעה מועטת. אבל במלובן מאד. שניכר שנתלבן בחמה או בצבע לבן. מותר לקנות ממנו. דלזה צריך שהוי רב]:
אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים: דאי מבכור הוה. לא הוה משהה ליה כל כך גביה [שם]. ובגדים דקתני היינו לבדין שעושין מצמר סרוק. פליש בל"א. [ואריג ל"ג הכא. דאי באריג ממש. הוה כ"ש מטווי. ואי באריג כלקמן סי' מ"ו. אינו מורגל לעשותו כך מצמר רק מפשתן]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת