משנה בכורות ד רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמישים יום רבי יוסי אומר בדקה שלשה חודשים אמר לו כוהן בתוך זמן זה תנהו לי הרי זה לא ייתנו לו ואם היה בעל מום ואמר לו תן לי שאוכלנו מותר ובשעת המקדש אם היה תמים ואמר לו תן לי שאקריבנו מותר הבכור נאכל שנה בשנה בין תמים בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלוהיך תאכלנו שנה בשנה (דברים טו כ).

(ב) נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש לאחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא עד שלשים יום.

(ג) השוחט את הבכור ומראה את מומו רבי יהודה מתיר רבי מאיר אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור.

(ד) מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה ייקבר וישלם מביתו דן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי טמא את הטהור טהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואם היה מומחה בית דין פטור מלשלם מעשה בפרה שניטלה האום שלה והאכילה רבי טרפון לכלבים ובא מעשה לפני חכמים והתירו אמר תודרוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאין מאלכסנדריה עד שחותכין את האום שלה בשביל שלא תלד אמר רבי טרפון הלכה לה חמורך טרפון אמר לו רבי עקיבה רבי טרפון פטור אתה שמומחה של בית דין אתה שכל המומחה בבית דין פטור מלשלם.

(ה) הנוטל שכרו להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו אלא אם כן היה מומחה כאילה ביבנה שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבעה איסרות בבהמה דקה ושישה בגסה בין תמים בין בעל מום.

(ו) הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים להעיד עדותו בטילה להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה אם היה כוהן מטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקהו וסכו ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל.

(ז) החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודין רבי אליעזר אומר לוקחין ממנו עורות של נקבה ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי אבל לוקחין ממנו טווי ואריג.

(ח) החשוד על השביעית אין לוקחין ממנו פשתן אפילו סרוק אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים.

(ט) החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר כל מי שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו.

(י) החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית החשוד על זה ועל זה חשוד על הטהרות ויש שהוא חשוד על הטהרות ואינו חשוד לא על זה ולא על זה זה הכלל החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו.

הדף הראשי של משנה בכורות ד