משנה בכורות ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור?

בבהמה דקה - שלשים יום,

ובגסה - חמישים יום.

רבי יוסי אומר: בדקה - שלשה חודשים.

אמר לו כוהן בתוך זמן זה: "תנהו לי" - הרי זה לא יתנו לו.

ואם היה בעל מום, ואמר לו: "תן לי שאוכלנו" - מותר.

ובשעת המקדש -

אם היה תמים, ואמר לו: "תן לי שאקריבנו" - מותר.

הבכור נאכל שנה בשנה,

בין תמים, בין בעל מום,

שנאמר: "לפני ה' אלוהיך תאכלנו, שנה בשנה" (דברים טו כ).

(ב) נולד לו מום -

בתוך שנתו - רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש.

לאחר שנתו - אינו רשאי לקיימו, אלא עד שלשים יום.

(ג) השוחט את הבכור, ומראה את מומו -

רבי יהודה - מתיר.

רבי מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא על פי מומחה - אסור.

(ד) מי שאינו מומחה, וראה את הבכור -

ונשחט על פיו - הרי זה יקבר, וישלם מביתו.

דן את הדין -

זיכה את החייב, וחייב את הזכאי,

טמא את הטהור, טהר את הטמא -

מה שעשה עשוי, וישלם מביתו.

ואם היה מומחה בית דין - פטור מלשלם.

מעשה בפרה, שניטלה האום שלה -

והאכילה רבי טרפון לכלבים,

ובא מעשה לפני חכמים - והתירו.

אמר תודרוס הרופא:

אין פרה וחזירה יוצאין מאלכסנדריה,

עד שחותכין את האום שלה - בשביל שלא תלד.

אמר רבי טרפון: הלכה לה חמורך, טרפון.

אמר לו רבי עקיבה: רבי טרפון - פטור אתה,

שמומחה של בית דין אתה,

שכל המומחה בבית דין - פטור מלשלם.

(ה) הנוטל שכרו להיות רואה בכורות -

אין שוחטין על פיו - אלא אם כן היה מומחה כאילה ביבנה,

שהתירו לו חכמים, להיות נוטל -

ארבעה איסרות בבהמה דקה, ושישה בגסה,

בין תמים, בין בעל מום.

(ו) הנוטל שכרו לדון - דיניו בטלים,

להעיד - עדותו בטילה.

להזות, ולקדש - מימיו מי מערה, ואפרו אפר מקלה.

אם היה כוהן - מטמאהו מתרומתו,

מאכילו, ומשקהו, וסכו.

ואם היה זקן - מרכיבו על החמור, ונותן לו שכרו כפועל.

(ז) החשוד על הבכורות -

אין לוקחין ממנו בשר צבאים,

ולא עורות שאינן עבודין.

רבי אליעזר אומר:

לוקחין ממנו עורות של נקבה,

ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי,

אבל לוקחין ממנו טווי ואריג.

(ח) החשוד על השביעית -

אין לוקחין ממנו פשתן - אפילו סרוק,

אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים.

(ט) החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין -

אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח - דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר: כל מי שיש בו זיקת תרומה ומעשרות - אין לוקחין ממנו.

(י) החשוד על השביעית - אינו חשוד על המעשרות.

החשוד על המעשרות - אינו חשוד על השביעית.

החשוד על זה ועל זה - חשוד על הטהרות.

ויש שהוא חשוד על הטהרות - ואינו חשוד לא על זה, ולא על זה.

זה הכלל -

החשוד על דבר - לא דנו, ולא מעידו.

הדף הראשי של משנה בכורות ד

משנה בכורות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב