משנה בבא קמא ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ב · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שור המזיק ברשות הניזק כיצד?

נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט, ברשות הרבים, משלם חצי נזק.

ברשות הניזק, רבי טרפון אומר נזק שלםטז, וחכמים אומרים חצי נזק.

אמר להם רבי טרפון, ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים, שהוא פטור, החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם.

מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק, אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק לשלם נזק שלם?

אמרו לו, דיו לבא מן הדין להיות כנדון.

מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק.

אמר להם, אני לא אדון קרן מקרן, אני אדון קרן מרגליז.

ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים, החמיר בקרן.

מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הניזק, אינו דין שנחמיר בקרן.

אמרו לו, דיו לבא מן הדין להיות כנדון.

מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק.

נוסח הרמב"ם

שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף נשך רבץ בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק ברשות הניזק רבי טרפון אומר משלם נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק אמר להם רבי טרפון מה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם אמרו לו דייו לבוא מן הדין להיות כנידון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק אמר להם אני לא אדון קרן מקרן ואני אדון קרן מרגל ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן מקום שהחמיר עליהן ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן אמרו לו דייו לבוא מן הדין להיות כנידון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק.

פירוש הרמב"ם

שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף נשך כו': כשנתלמד דין מן הדינין בקל וחומר (והוא) לא יהיה אותו הלמד גדול מאשר למד ממנו אבל יהיה כמותו והוא מה שאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואין בזה מחלוקת לפי שהוא מן התורה והוא מה שאמר במרים ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה כי אם יקצוף [האב] עליו יתרחק ממנו שבעת ימים כ"ש מי שקצף הש"י עליו שראוי שיסתר ימים הרבה אבל אמר הכתוב תסגר שבעת ימים הנה שם דין השכינה הלמד מן האב כדין האב. ואמנם עיקר המחלוקת ר' טרפון וחכמים הוא כי ר"ט אומר סוף מה שאנו אומרים דיו לבא מן הדין להיות כנדון כשנרצה לחייב זה הדבר אשר נתלמד דין שלא למדנוהו קודם ואז לא יהיה אותו הדין גדול מן הדין אשר נתלמד ממנו כמו שלמדנו לקצף השכינה הסתר שבעת ימים וזה דבר שלא ידענו קודם לכן אמנם כשיהיה אצלנו דין ידוע בדבר מן הדברים כמו חצי נזק ואח"כ נלמד אותו בק"ו אם לא תוסיף לו דין ותשימהו נזק שלם יהיה זה הקל וחומר לשוא ולא יוסיף לנו ידיעת שום דבר שזה חצי נזק ידוע היה מבלי הקל וחומר ובכיוצא בזה לא נאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון לפי שלא בא מן הדין אבל ידוע היה חצי נזק. וחכ"א כי אפי' בכיוצא בזה נאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון כי לא בא מן הדין אבל ידוע היה (חצי) נזק. ואמנם בארתי לך ענין זה שלא יעלה בדעתך שרבי טרפון לא היה דורש עיקר זה בשאר המקומות כי הוא אמנם בזה המקום בלבד שלא היה דורש אותו כמו שבארנו. והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נגח נגף וכו' - כולן תולדות קרן הן טו:

דיו לבא מן הדין להיות כנדון - קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברה"ר. דקאמרת קרן שהחמיר עליה ברה"ר אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק. דיו להיות כנדון, כקרן ברה"ר, ולא יהיה חייב ברשות הניזק אלא חצי נזק כמו שהוא חייב ברה"ר:

אני לא אדון קרן מקרן - כדאמרן לעיל, אלא קרן מרגל. מקום שהחמיר עליו בשן ורגל אינו דין שנחמיר בקרן:

דיו לבא מן הדין - דסוף סוף אי לאו קרן ברשות הרבים לא משכחת צד קל וחומר. ורבי טרפון אע"ג דבעלמא אית ליה דיו, דמדאורייתא הוא, דכתיב (במדבר יב) הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה יח י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, הלכך תסגר שבעת ימים ותו לא. מ"מ הכא לית ליה דיו, דסבירא ליה לר' טרפון דכי אמרינן דיו היבא דלא מפריך קל וחומר, כגון התם דשבעת ימים דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארביסר, אתא דיו אפיק שבעה, ואוקי שבעה, אשתכח דאהני קל וחומר להני שבעה דאוקימנא ולא אפריך לגמרי. אבל הכא חצי נזק בתיב בין ברה"ר בין בחצר הניזק, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ותוקמיה אחצי נזק כדמעיקרא, אפריך ליה קל וחומר ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפילו היכא דמפריך קל וחומר אמרינן דיו. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

נגח נגף וכו'. ל' הר"ב כולן תולדות קרן הן. וכן ל' רש"י. ורצונם לומר דמנגף ואילך [הוא] דאילו נגח קרן גופיה כדדרשינן מכי יגח כמ"ש בפ"ק משנה ב':

ברשות הרבים משלם חצי נזק. )דכתיב קרא יחצון לומר שאין חצי נזק חלוק לא ברה"ר ולא ברשות היחיד דלמדרש הכי אייתרא. דהא כתיב קרא וחצו את כספו דלא תימא דלא לחייב אפילו חצי נזק אלא ברה"י כלומר ברשות הניזק כמו שן ורגל כדאיתא בגמרא [ריש] דף כ"ו:

ברשות הניזק לשלם נזק שלם. דאמר קרא (שלם) ישלם תשלומין מעליא ולא תילף בקל וחומר מקרן שלא לחייב אלא ח"נ כדאיתא בגמרא שם:

אמרו לו דיו וכו'. והקשו ז"ל היכי אמרינן דיו דהא כל קל וחומר דעלמא הכי הוא. דבשביל חומרא קטנה שיש בלמד. דנין אותו שיהא כמלמד לגמרי לכל חומרותיו. ותירצו ז"ל דהני מילי כשהחומרות שאנו באים ללמוד אינן מעין אותו חומרא שהיא בלמד. אבל הכא שאתה בא ללמוד נזק שלם בחצר הניזק מכח חומרא שנמצא בלמד שהוא נמי ענין תשלומין. דהיינו חצי נזק ברה"ר. שייך לומר דיו. נ"י. וכן כתבו התוספות. ומכאן גם כן ראיה למ"ש בשם התוספות בפ"ק בדבור כהרי בור. דגמרא דידן סברה דעונשין ממון מן הדין. דהא אי לאו דיו מודו רבנן לר' טרפון:

אני לא אדון קרן מקרן. כלומר רשויות כדמשמע מהאי ק"ו קמא ולדבריהם הוא דקאמר [להו] דלדידיה לית ליה האי דיו. היכא דמפריך קל וחומר [כדכתב הר"ב לקמן] אלא הא דקאמר הכי. משום דק"ו קמא פשוט יותר לומר דיו אסוף דינא. דהיינו קרן ברה"ר. נמוקי יוסף בשם הרא"ש:

אני אדון קרן מרגל. כלומר קרן ברשות הניזק. מרגל ברשות הניזק. ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברה"ר. החמיר בקרן. נמצא שרגל קלה וקרן חמור. מקום שהחמיר על השן ועל הרגל הקלים לשלם נזק שלם ברשות הניזק. אינו דין שנחמיר בקרן שהוא חמור. נמצא דאתינן למילף קרן חמורה מרגל הקלה ולא קרן מקרן. נ"י:

אמרו לו דיו וכו'. כתב הר"ב דסוף סוף אי לאו קרן ברה"ר וכו'. וכן לשון רש"י. ומסיים נ"י ואעפ"י שאינו כל כך פשוט לומר דיו כדפירשנו לעיל מ"מ לעולם אמרינן דיו כיון דלא משכחת צד קל וחומר אלא בהכי:

דיו לבא מן הדין להיות כנדון. כתב הר"ב דכתיב הלא תכלם וכו' קל וחומר לשכינה י"ד יום. אומר ר"ת משום דאמרינן בהמפלת [דף ל"א] שאב ואם נותנים בו כל א' ה' דברים והקב"ה נותן בו י' דברים. אבל קשה קצת דאם כן אין זה קל וחומר דמן הדין יש להיות כנגד שתיהן. ורבי חיים כהן מפרש קל וחומר לשכינה יותר מעט משבעה. וכיון דאפיקתיה משבעה דהיינו הסגר [א'] אוקמא אשני הסגרות. וכן מוכח בתוספתא דמסכת אבות. כ"כ התוספות פרק ט' דבבא בתרא דף קי"א ובפ"ז דזבחים דף ס"ט. וכאן קצרו. וכתב הר"ב דס"ל לר"ט דכי אמרינן דיו היכא דלא מפריך וכו' דשבעה ימים דשכינה לא כתיבי דתסגר שבעת ימים לומר דדרשינן דיו ורבנן כתיב קרא אחרינא ותסגר מרים וגו' שבעת ימים. ור"ט ההוא דאפילו בעלמא דרשינן [דיו ומיתורא דקרא קא גמרינן] ליה. ולא תאמר הכא משום כבודו של משה. אבל בעלמא לא. קמ"ל. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) ר"ל מנגף ואילך. דאלו נגח קרן גופיה:

(טז) (על המשנה) נ"ש. דאמר קרא ישלם, תשלומין מעליא, ולא תילף בק"ו מקרן שלא לחייב אלא חצי נזק. כדאיתא בגמרא:

(יז) (על המשנה) קרן מרגל. כלומר קרן ברשות הניזק מרגל ברשות הניזק. ומה אם במקום שהיקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן, נמצא שרגל קלה וקרן חמור. מקום שהחמיר על השן ורגל הקלים לשלם נזק שלם ברשות הניזק, אינו דין שנחמיר בקרן שהוא חמור. נמצא דאתינן למילף קרן חמורה מרגל הקלה ולא קרן מקרן. נ"י:

(יח) (על הברטנורא) יותר מעט משבעה וכיון דאפקתיה משבעה דהיינו הסגר אוקמה אשני הסגרות. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' טרפון אומר נזק שלם:    פי' אפי' שהוא תם:

וחכמים אומרים משלם ח"נ אמר להם ר"ט ומה אם במקום וכו':    ובכמה דוכתי דאמרי' אתאן לר' טרפון דאמר משונה קרן בחצר הניזק נ"ש משלם אימא סיפא וכו' אתאן לרבנן דאמרי משונה קרן בחצר הניזק חצי נזק הוא דמשלם מכאן הוא דאמרינן ליה וחד מהני דוכתי דאיתה להאי מילתא בפ"ק דמכלתין דף י"ד ופי' שם רש"י ז"ל קרן תמה וכל תולדותיה קרי משונה הואיל ושינו את וסתם שלא היה דרכן בכך ע"כ ואני נלע"ד לפרש משונה דין קרן בחצר הניזק שמשלם שם נ"ש אלא דקשה לי ע"ז בדרבנן מאי משונה קרן שייך לפירוש זה אח"כ מצאתי בפי' נמקי יוסף ז"ל ברשות הניזק כיון שהוא כ"כ משונה שהזיק שם נשתנה דינו וחייב נ"ש ע"כ. ולפי זה נצטרך לדחוק עצמנו במילתייהו דרבנן ולומר דה"פ שאפי' שהוא משונה כ"כ אפי הכי לא נשתנה דינא או שמא דל"ג במילתייהו דרבנן משונה וכן ג"כ מצאתי ברב אלפס אתאן לרבנן דאמרי קרן בחצר הניזק חצי נזק הוא דמשלם ויש מקומות בתלמוד דאפי' במילתיה דר' טרפון אינו מזכיר מלת משונה: הג"ה

מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים:    ברוב הספרים מצאתי ברשות הניזק ה"ר יהוסף ז"ל:

אינו דין שנחמיר עליה:    י"ס דגרסי' עליו משום דקנין לשון זכר:

אני אדון קרן מרגל ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל בר"ה החמיר בקרן מקום שהחמיר עליהם ברשות הניזק וכו':    כצ"ל וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. ואי תימא איכא למפרך מה לשן ורגל שכן היזקן מצוי דלאו בחזקת שימור קיימא אבל קרן הוי בחזקת שימור למ"ד פלגא ניזקא קנסא וי"ל דאכניס הפרכא בתוך הק"ו ונימא הכי ומה שן ורגל אע"פ שהיזקן מצוי אין חומרא זו מועלת להם וכו' [כאן חסר הרבה כי הכ"י הוא מטושטש מאד] ואם תרצה להוסיף לקח בפי' משנה זו עיין בספר מדות אהרן בחלק הששי של הקל וחומר כי שם פירש בה שלשה פירושים עיין שם. ושם בדף ח' ע"א הביא דברי הר"ן ז"ל בשם נמקי יוסף [מזה] משמע שהמפרש שעל רב אלפס ז"ל דבבא קמא הוא נמקי יוסף וכן משמע ג"כ מן המפתחות אשר עשה שם בסוף ספרו דוק. וכן משמע ג"כ מבית יוסף דחשן המשפט בכמה דוכתי וכן משמע ג"כ מלשונו ז"ל ועוד שתמצא בפ' הגוזל בתרא דף מ"ז שכתב שם שתמה המגיד משנה והראב"ד ז"ל על השגת הראב"ד ז"ל משמע שהם דברי נמקי יוסף שרגיל להביא בשמו כדאיתא ג"כ בדבריו ז"ל בר"פ מי שאחזו וכדרך שכתב הרב משה אלשקר ז"ל בתשובותיו סימן ק' [חסר] לא שמת לבך שהר"ן ז"ל לא יכתוב בשם הריטב"א ז"ל ע"כ. ולכן גם אני כתבתי בכולה מכלתין בשם נמקי יוסף אע"פ שבשלטי הגבורים [חסר] כמה פעמים שמביא דברי נמקי יוסף עצמו בשם הר"ן ז"ל ותוספות יו"ט זימנין מזכיר בשם הר"ן ז"ל וזימנין בשם נמקי יוסף אפי' בענין א' כמו שתמצא לקמן פ"ג סימן י [*) א"ה באלפסי החדשים שי"ל בדפוסינו כתוב בהגהות מא"י בזה"ל. באלפסין הישנים נקרא הפירוש הזה בשם רבנו נסים והב" ח הי' הראשון אשר הגי' לקרותו נמוקי יוסף עכ"ל.]. ונחזור לענינינו דמה שכתבתי דפריך הגמ' מה לנזקין דרגל שכן ישנן באש ה"פ שר"ל שנזקי השן והרגל נוהגין ג"כ באש פי' שכמו שאם הזיקה בשן או ברגל חייב לשלם כך אם הזיק באשו חייב לשלם ולזה דין הוא שחייב על נזקי שן ורגל נ"ש ברשות הניזק תאמר בכופר שינהוג ברשות הניזק להתחייב נ"ש לא תאמר כיון שיש בו קולא אחת שאין דין כופר נוהג באש שאם שרפה אשו שום אדם אינו חייב לשלם כופר מפני שהיה לו לברוח וכיון שיש בו זו הקולא שבהיזק אשו אינו משלם כופר גם נתן לו קולא אחריתי לדין הכופר שלא ינהוג ברשות הניזק פי' אע"פ שהרג אדם בקרנו שם ברשות הניזק לא ישלם כופר:


פירושים נוספים

בבלי כד ב  רמב"ם הלכות נזקי ממון א ז  שולחן ערוך חושן משפט שפט יא