ברטנורא על בבא קמא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

כיצד הרגל מועדת - כלומר, באיזה דבר הרגל מועדת. ומשני, לשבר בדרך הילוכה . בכך היא מועדת שמשברת כלים דרך הלוכה:

הבהמה מועדת - רישא תנא אבות, רגל ממש, שדרסה ברגליה. וסיפא תנא תולדות, שבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה:

היתה מבעטת - שינוי הוא זה, ותולדה דקרן, הלכך חצי נזק ותו לא:

או שהיו צרורות מנתזין - אע"ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא, אע"פ כן חצי נזק ותו לא, דהלכתא גמירא לה. וברשות הניזק קאמר, דברה"ר פטור, דצרורות תולדה דרגל נינהו לפטרם ברה"ר :

ונפל על כלי אחר - ראשון נזקי רגל הן ומשלמת נזק שלם. והאחרון על ידי צרורות נשבר, הלכך חצי נזק:

דליל קשור ברגלו - כל דבר הנקשר ברגל התרנגולת קרוי דליל. ואית דגרסי דלי:

מהדס - מרקד. ואית דמפרשי, חופר ברגליו בארץ, כדרך התרנגולים:

משלם חצי נזק - דדליל היינו צרורות, דבאותו דליל אדיינהו לצרורות על הכלים. והידוס נמי כגון שהתיז ואותן צרורות שברו הכלים:

(ב)

כיצד השן מועדת - באיזה דבר היא מועדת. ומשני, לאכול את הראוי לה:

משלם חצי נזק - דמשונה הוא:

בד"א וכו' - אאכלה פירות או ירקות קאי, דברה"ר פטור דבעינן וביער בשדה אחר. אבל אכלה כסות וכלים אפילו ברשות הרבים חייב חצי נזק, דעבדי אנשי דמנחי כסות ובלים ברה"ר לפי שעה, והוי קרן ברשות הרבים וחייב :

משלם מה שנהנית - לאו תשלומין מעלייתא, אלא אם אכלה דבר שדמיו יקרים רואים אותו כאילו הן שעורים , ואינו משלם אלא דמי שעורים בזול, שהוא שליש פחות ממה שהם נמכרים בשוק. ואם אכלה דבר שדמיו פחותים מן השעורים, משלם דמי אותו דבר שאכלה בזול. ואם אכלה דבר שהזיק ', לה, כגון שאכלה חטים, הואיל ולא נהנית פטור:

מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה - אם הלכה ועמדה בצדי הרחבה במקום שאין דרך שוורים ללכת שם, לאו כרה"ר דמי, ומשלמת מה שהזיקה:

(ג)

מפני שהן מועדין - לקפוץ. וברשות הניזק קאמר, דתולדה דרגל היא:

חררה - עוגה שנאפית על גבי גחלים :

על החררה משלם נזק שלם - דהוי שן ברשות הניזק :

ועל הגדיש משלם חצי נזק - דהוי כמו צרורות , דהלכתא גמירי לה שמשלם חצי נזק:

(ד)

משיחזור בו שלשה ימים - שרואה שוורים ואינו נוגח, חוזר לתמותו:

שלשה פעמים - ואפילו ביום אחד. ואין הלכה כרבי [מאיר]. דלא הוי מועד עד שיעידו בו שלשה ימים:

ממשמשים בו - מושכים אותו ומשחקים בו ואינו נוגח. ובהא הלכה [כר"מ] שאין שור מועד חוזר לתמותו עד שיהו תינוקות משחקים בו:

(ה)

נגח נגף וכו' - כולן תולדות קרן הן :

דיו לבא מן הדין להיות כנדון - קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברה"ר. דקאמרת קרן שהחמיר עליה ברה"ר אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק. דיו להיות כנדון, כקרן ברה"ר, ולא יהיה חייב ברשות הניזק אלא חצי נזק כמו שהוא חייב ברה"ר:

אני לא אדון קרן מקרן - כדאמרן לעיל, אלא קרן מרגל. מקום שהחמיר עליו בשן ורגל אינו דין שנחמיר בקרן:

דיו לבא מן הדין - דסוף סוף אי לאו קרן ברשות הרבים לא משכחת צד קל וחומר. ורבי טרפון אע"ג דבעלמא אית ליה דיו, דמדאורייתא הוא, דכתיב (במדבר יב) הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, הלכך תסגר שבעת ימים ותו לא. מ"מ הכא לית ליה דיו, דסבירא ליה לר' טרפון דכי אמרינן דיו היבא דלא מפריך קל וחומר, כגון התם דשבעת ימים דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארביסר, אתא דיו אפיק שבעה, ואוקי שבעה, אשתכח דאהני קל וחומר להני שבעה דאוקימנא ולא אפריך לגמרי. אבל הכא חצי נזק בתיב בין ברה"ר בין בחצר הניזק, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ותוקמיה אחצי נזק כדמעיקרא, אפריך ליה קל וחומר ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפילו היכא דמפריך קל וחומר אמרינן דיו. והלכה כחכמים:

(ו)

בין ער בין ישן - אם היה ישן ובא אד [ר וישן בצדו, והויק שני לראשון, חייב. ואם הזיק ראשון לשני, פטור . ואם שכבו יחד, כל אחד מהם שהזיק את חברו חייב. לפי ששניהם מועדים זה לזה:

סימא את עין חברו - אפילו בשוגג חייב בנוק. אבל לא בארבעה דברים , דלא מחייב בארבעה דברים אלא מזיד, או קרוב למזיד: