עיקר תוי"ט על בבא קמא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה בבא קמא ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ואע"ג דאמרן לה בפרק דלעיל, איידי דבעי למתני תולדה דהיינו הבהמה מועדת תנא אב בששברה ברגליה ממש. נ"י:

(ב) (על המשנה) מבעטת. אגב דשוה לצרורות נקט לה הכא. תוספ':

(ג) (על הברטנורא) ותו נפקא מינה דהוה תולדה דרגל. היינו לשלם מן העליה, כיון דמועד מתחלתו אלא דהלכה אפקיה לחצי נזק. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) דרסה כו'. ואע"ג דכבר שמענו מ"מ איצטריך לאשמעינן דסד"א משונה הוא בהך דריסה הואיל ודרסה בחוזק כל כך שניתז השבר על כלי אחר ושברו, מסתמא להזיק נתכוונה, קמ"ל דלא. א"נ קמ"ל דמשכחת ליה נזק וחצי נזק בחד מעשה בהדדי כהאי גוונא. נ"י:

(ה) (על המשנה) להלך. תנא רגל וה"ה שן. נ"י. ועתוי"ט:

(ב)

(ו) (על המשנה) הבהמה. היינו שן היינו בהמה אלא דקתני שן דחיה קתני שן דבהמה לאשמעינן דאע"ג דבעירה כתיב חיה בכלל בהמה כו' ודאתיא מדרשא חביבא ליה ונקטיה ברישא. גמרא:

(ז) (על הברטנורא) כלומר דאל"ה כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. גמרא:

(ח) (על הברטנורא) כפי שהיה צריך ליקח שעורים למאכלה רש"י. והר"מ כתב כגון חמור שאכל י' ליטראות תמרים ישלם דמי י' ליטראות משעורים:

(ג)

(ט) (על המשנה) שקפצו. ולא שנפלו, כגון היכא דמקרבו כלים לכותל ואי הוו קפצי לברא ממנא הוי קפצי, וכי נפלו אונס הוא ופטורים, דהא לאו פשיעה היא אפילו לענין קפיצה, דהא כי קפצי לברא הוו קפצי. אבל אי הוו בענין שכשיקפצו הוו תברי כי נפלו נמי חייבים. ואע"ג דבנפילה אניסי הוא, הוה תחלתו בפשיעה לגבי קפיצה וסופו באונם, וחייב. ומתניתין דמרחקו הכלים, ומש"ה חייב על הקפיצה. ועל הנפילה נמי היה חייב, אבל מש"ה לא קתני נפלה, לומר דלפעמים פטור בנפילה והיינו היכא דמקרבי, ואז פטור אף על הקפיצה. נ"י:

(י) (על הברטנורא) ופעמים שהגחלים נדבקים בה. הר"מ:

(יא) (על הברטנורא) דבגדיש של בעל החררה דהשתא הוי ברשות הניזק דבעינן ובער בשדה אחר. בגמרא:

(יב) (על הברטנורא) דבאדיי אדויי היא מתניתין ועל כולה גדיש חצי נזק. ואיכא נמי אוקמתא בגמרא באנח אנוחי, ועל מקום החררה נזק שלם. ובהכי מתפרשא מתניתין טפי שפיר. ועתוי"ט:

(ד)

(יג) (על המשנה) תם. פשיטא דכל שלא הועד תם הוא. אלא הכי קבעי איזה שיקרא תם אחרי העדאה. נ"י:

(יד) (על המשנה) ואינו נוגח. די אפילו בפעם אחת, דמסתמא חזר לתמותו, כו' ומ"מ חזרה של ג' ימים פשיטא דסגי. הרא"ש:

(ה)

(טו) (על הברטנורא) ר"ל מנגף ואילך. דאלו נגח קרן גופיה:

(טז) (על המשנה) נ"ש. דאמר קרא ישלם, תשלומין מעליא, ולא תילף בק"ו מקרן שלא לחייב אלא חצי נזק. כדאיתא בגמרא:

(יז) (על המשנה) קרן מרגל. כלומר קרן ברשות הניזק מרגל ברשות הניזק. ומה אם במקום שהיקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן, נמצא שרגל קלה וקרן חמור. מקום שהחמיר על השן ורגל הקלים לשלם נזק שלם ברשות הניזק, אינו דין שנחמיר בקרן שהוא חמור. נמצא דאתינן למילף קרן חמורה מרגל הקלה ולא קרן מקרן. נ"י:

(יח) (על הברטנורא) יותר מעט משבעה וכיון דאפקתיה משבעה דהיינו הסגר אוקמה אשני הסגרות. ועתוי"ט:

(ו)

(יט) (על המשנה) ישן. משום שוגג איצטריך. דלא תימא דלא מחייב שוגג אלא כשהוא ער, אבל ישן אנוס הוא, קמ"ל. נ"י:

(כ) (על הברטנורא) הוא מהירושלמי. וטעמא דשני הבא אצלו הוא פושע. נ"י:

(כא) (על הברטנורא) בגמרא יליף ליה מקרא:

(כב) (על הברטנורא) מדקתני סימא דומיא דשבר הכלים, מה התם נזק אין, ד' דברים לא, אף סימא כו'. גמרא. ולשון אפילו שכתב הר"ב, אינו מדויק. ועתוי"ט: