משנה בבא מציעא א ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק א · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מצא גיטי נשים, ושחרורי עבדים, דייתיקי, מתנה ושוברים, הרי זה לא יחזיר, שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנםלז.

נוסח הרמב"ם

מצא גיטי נשים ושיחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך שלא ליתנן.

פירוש הרמב"ם

מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה כו': דייתיקי מלה מורכבת ופירוש ענינה דא תהא למיקם ולהיות והוא שטר שמקנהו בו נכסים מטלטלים או קרקע או דבר מן הדברים הנוהגים בין בני אדם מן התנאים והחיובים: ושוברין שטרות מחילה שעושין המלוים ללווים מן הפרעון שמקבלין מהם וכיוצא בו: ואמר כתובין היו ונמלך שלא ליתנם שמלמד כי כשיאמר תנו נותנים זהו בשכיב מרע שיכול לחזור בדבריו ומתנתו ויעביר אותה מאיש לאיש אבל דיני הגטין כשנפלו כבר נתבאר זה בפרק שלישי מגיטין: אגרות שום שטרי השומות וזה כי בעל חוב צריך שומא והכרזה ואותה שעה ירד בקרקע הלוה במקום ששמו לו שהוא כשיעור מה שיש לו אצלו אחר ההכרזה כמו שיתבאר: ואגרות מזון רצה לומר מזון האשה והבנים שכתבו להם הדיינים הורדה בקרקע שימכרו אותו למזונות כמו שיתבאר בכתובות: ושטרי ברורין הם שטרי ברירה כשמסכימין הבעלי דינים על הדיינים שידונו ביניהם איזה תביעה שתהיה כמו שיתבאר בסנהדרין זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד: ותכריך של שטרות הוא שלש שטרות כרוכות קצתם בקצתם או יותר מזה: ואגודה הוא שלש שטרות או יותר קשורות כולם אגודה אחת: רבן שמעון ב"ג אומר אחד לוה משלשה יחזיר ללוה ובלבד שיהיו השלש שטרות מקויימים בבית דין אבל אם אינם מקויימים לא יחזיר אותם לשום אדם לפי שיש לומר שמא כל אחד מהם הביא שטרו לבית דין לקיימו ונתקבצו כולם ביד הדיין או שלוחו ונפלו מידו ומצא אותם אותו שהחובות השלשה עליו וכמו כן אמר שלשה לוין מאחד יחזיר למלוה ובלבד שיהיו כתיבתן שונות אבל אם היו מכתיבת איש אחד יש לנו לומר מיד הסופר נפלו לא מיד בעל חוב: וסמפון דברים כתובים בפתקא בכלל השטרות יעשו באותן השטרות מה שכתוב באותו הפתקא הנמצאת עם השטרות ובלבד שיהו אלו השטרות בין שטרות קרועים או שנמצאו עם השטרות ביד שליש שאם לא תהיה אותה פתקא קשורה עם השטרות יעשו כפי מה שכתוב בה לפי שהיא ביד שליש והשטרות גם כן ביד שליש והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

דייתיקי - צוואת שכיב מרע. דא תהא למיקם ולהיות:

ושוברים - שעושה מלוה ללוה שנפרע ממנו שטר חובו:

פירוש תוספות יום טוב

שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם. הא אמר תנו נותנים. אבל בגטי נשים [צריך שיהיה] על דרך שנתבאר במ"ג פ"ג דגיטין. ולהא לא חיישינן שמא כתב בניסן ולא יהיב עד תשרי. ואתא למטרף פירי דזבין בעל בין ניסן לתשרי. דכי אתי למטרף אמר לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזמן מוקדם ויש קול שלא נמסר ביום שנכתב. ויזכרו לקוחות לומר אייתי ראייה אימת מטא גיטך לידך. וכן בשחרורי עבדים. ודייתיקי נמי דשכיב מרע דיכול לחזור בו. ומתנה מיירי שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי כל ימי חיי דהשתא מצי למהדר ביה. ואי יהיב לאינש אחרינא אחר הזמן הזה שנכתב בו זכה ולא אפסדי' במאי דנותנין לו כמו שאמר תנו ובשובר ליכא למיחש שמא נכתב השובר ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי. ובינתים מכר השטר משום דקיימא לן במוכר שטר חוב לחבירו. וחזר ומחלו מחול. וכי אמר תנו לו השובר אין לך מחילה גדולה מזו. גמרא [דף כ']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לז) (על המשנה) ונמלך כו'. הא אמר תנו נותנים. אבל בגיטי נשים צריך שיהיה על דרך שנתבאר במ"ג פ"ג דגטין. ולהא לא חיישינן שמא כתב בניסן ולא יהיב עד תשרי ואתיא למטרף פירי דזבין בעל בין ניסן לתשרי. דכי אתי למטרף א"ל אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזטן מוקדם ויש קול שלא נמסר ביום שנכתב. ויזכרו לקוחות. וכן בשחרורי עבדים. ודייתיקי דיכול לחזור בו. ומתנה מיירי שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי כל ימי חיי דהשתא מצי למהדר ביה. ושובר קיי"ל המוכר שט"ח כו' ומחלו מחול וכי אמר תנו אין לך מחילה גדולה מזו. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מצא גיטי נשים:    פ' כל הגט (גיטין דף כ"ז) ובפירקין דף י"ב. ומאי דקשה אמתני' מההיא דאם מצאו לאלתר דבפ' כל הגט כתבנוהו שם. ובטור א"ה סימן קל"ב וסימן קנ"ג:

שחרורי עבדים:    בשאין הרב מודה אבל אם הרב מודה יחזיר לעבד כדאיתא בברייתא וכדמפרש בגמרא דייתקי מתנה ושוברין תוס' פ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ה) ודפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ב:)

ונמלך עליהם שלא ליתנם:    הר"ר יהוסף ז"ל מחק מלת עליהם. ובגמרא דייקינן מינה הא אמר תנו נותנין ורמינהי מצא דייתקאות אפותקיאות ומתנות אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה ומתני' תלי טעמא בשאני אומר כתובים היו ונמלך וכו' דש"מ הא אמר תנו נותנין ופריק רב זביד שם בגמ' דמתני' וברייתא תרוייהו בש"מ אלא דמתני' בדידיה דבר מיהדר הוא כדמפרש טעמא בגמ' דאמרינן א"נ יהבי לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא ובתרא בתרא זכי דהא הדר ביה מקמא כי קא תני בברייתא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריה דלאו בר מיהדר הוא דאמרינן דילמא כתב אבוה להאי ואמליך ולא יהביה נהליה ובתר אבוה כתב איהו לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא קא הדר מההוא סבר מיהדר לא מצינא הדרנא בי דבריא אנא אימא להו דאבא יהבה ליה להאי וניתבו ליה כתביה וניזיל נפקא מיניה דהאי דהוא זכי וניפלוג אנא בהדי דידיה. הלכך אמרינן ליה אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דדילמא מיכתב כתביה מיהב לא יהבה ליה ויהבתיה את לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה אלא אי קושטא קאמרת דיהיב ליה אבוך זיל את השתא כתוב ליה שטרא אחרינא דאי נמי לא יהבה ליך אבוך וכתבתיה את לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא ובתרא קמא זכי ומאחר ששני השטרות יצאו משמך הקודם זכה שמתנת בריא הם ופי' רש"י ז"ל והשתא דאוקימנא טעמא דלא יחזיר משום דילמא כתבה להאי ואמליך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ליכא למיחש אמתנות ולא תידוק ממתני' גבי מתנות הא אמ' תנו נותנין דכי נמי אומר תנו שייך למימר טעמא דלא יחזיר משום שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם והדר כתבה לאיניש אחרינא וגבי דייתקאות ע"כ אם אמר תנו נותנין אם הוא קיים דהא תלה תנא דידן טעמא משום שאני אומר נמלך עליהם שלא ליתנם וא"נ הכי הוה דנמלך השתא אם אמר תנו נותנין דליכא למיחש למידי וה"ק מצא דייתקי או מתנה לא יחזיר שאני אומר וכו' והיכא דאמר תנו שייך למימר לא יחזיר משום טעמא דשאני אומר כגון מתנת בריא או בש"מ ומת ובריה קאמר תנו שמעי' ממתני' דלא יחזיר ולא דייקי' הא אמר תנו נותנין והיכא דלא שייך למימר שאני אומר כגון בש"מ שלא מת מאליו דייקי' הא אמר תנו דבטל שאני אומר הלכך נותנין ע"כ. וז"ל נ"י ז"ל וא"ת האי תירוצא דרב זביד ניחא לגבי דייתקאות דבר מיהדר הוא אבל מתנות דמתני' וברייתא קשיין אהדדי דלאו בר מיהדר הוא ותירץ רש"י ז"ל דכיון דמתרצינן משום בר מיהדר ממילא שמעינן דכל היכא דלאו בר מיהדר הוא איכא למיחש ושאני אומר ונמלך וכו' דדייקינן הא אמר תנו נותנין אדייתקי קאי אבל מתנות דלאו בר מיהדר אין נותנין ע"כ. והשתא קשה קצת לע"ד דכי היכי דתנא במתני' מצא גיטי נשים דייתקי ומתנות אמאי לא תנא נמי אפותקיאות כי היכי דתנא להו בברייתא ונלע"ד שזה יתורץ בשנדע טעמא דלא יחזיר לא לזה ולא לזה כשמצא האפותקיאות והוא דטעמא דלא יחזיר האפותיקי לא לזה ולא לזה משום דחיישינן לקנוניא שמא כבר פרע לו חובו מצד אחד והשתא מסייע הלוה למלוה לומר החזירהו שעדיין לא פרעתיו כדי שיטרוף מן הלקוחות את השדה או את השור או את העבד שנעשה אפותיקי ויחלקו בין שניהם ולפיכך לא יחזיר לא לזה ולא לזה אבל דייתקי ומתנה וכל הנהו דתנא במתני' מפ' טעמייהו בהדיא משום שאני אומר וכו' דמשום דחיישינן לנמלך. וא"ת ליתנייה באפי נפשיה וי"ל דהרי הוא בכלל מצא שטרי חוב דתני לעיל מינה דסברי רבנן אפילו אין בהן אחריות נכסים לא יחזיר שב"ד נפרעין מהן דאחריות ט"ס הוא ואפילו ר"מ דפליג עלייהו בשאר שטרי חוב מודה באפותיקי דלא יחזיר שודאי ב"ד נפרעין מן האפותיקי כך נלע"ד ולא מצאתי עד הנה שום רמז למה שכתבתי:


פירושים נוספים

בבלי יח א  שולחן ערוך אבן העזר קלב ד