משנה אהלות יח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יח · משנה ז | >>
הקונה שדה בסוריא, סמוכה לארץ ישראל, אם יכול להכנס לה בטהרה, טהורה, וחייבת במעשרות ובשביעית.
ואם אינו יכול להכנס לה בטהרה, טמאה, וחייבת במעשרות ובשביעית.
מדורות הגוים, טמאים.
כמה ישהא בתוכן ויהא צריך בדיקה, ארבעים יום, אף על פי שאין עמו אשה.
ואם היה עבד או אשה משמרים אותוכו, אינו צריך בדיקה.
הקונה שדה בסוריה סמוכה לארץ ישראל -
- אם יכול להיכנס לה בטהרה - טהורה,
- וחייבת במעשרות ובשביעית.
- ואם אינו יכול להיכנס לה בטהרה - טמאה,
- וחייבת במעשרות ובשביעית.
- אם יכול להיכנס לה בטהרה - טהורה,
- מדורות הגוים - טמאין.
- כמה ישהה בתוכן, ויהא צריך בדיקה?
- ארבעים יום,
- אף על פי שאין עימו אשה.
- ואם היה עבד או אשה משמרין אותו - אינו צריך בדיקה.
- כמה ישהה בתוכן, ויהא צריך בדיקה?
סוריה - היא הארץ שכבש דוד חוץ מארץ ישראל, והיא דמשק וחלב.
וכבר התבאר בפרק שישי ממסכת דמאי שהיא אינה כארץ ישראל בכל דיניה ולא כמו חוצה לארץ, וביארנו שם סיבת זה. ובתוספתא דכלים "בשלושה שווה סוריה לארץ ישראל ובשלשה לחוצה לארץ, עפרה טמא כחוצה לארץ, המביא גט מסוריא כמביא מחוצה לארץ, המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ, ושלושה כארץ ישראל, הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים, וחייבת במעשרות ובשביעית, ואם יכול להכנס לה בטהרה טהורה". וכבר נכפל פעמים בזרעים שאשר יהיה לו קרקע לבד בסוריה הוא אשר יחייבהו שיוציא ממנו, רוצה לומר ממה שיצמח בזה הקרקע, המעשר, והוא עניין אמרם "כקונה בפרוור שבירושלים", כמו שביארנו בסוף חלה.
ועניין להכנס לה בטהרה - שתהיה דבוקה לארץ ישראל גבול בגבול, לא תבדיל ביניהם ארץ אחרת ולא מקום טמא. ובתוספתא "כמה תהא סמוכה ויהא יכול להכנס לה בטהרה, רבי שמעון בן גמליאל אומר תלם אחד מפסיק", רוצה לומר אפילו אם היה ביניהם מארץ העמים או מארץ טמאה כמו בית הקברות ודומה לו רוחב תלם אחד וזהו טפח, הנה הוא יבדילנה, ולא תהיה טהורה כמו ארץ ישראל.
ומדורות הגוים - רוצה לומר כאשר עמדו במקום מארץ ישראל.
אף על פי שאין עמו אשה - כשרה, גזרה משום שתשב עמו, שאנחנו לא נכווין לפי טומאת הישובין רק בלבד לטומאת מת, וכאשר היתה עמו אשה נאמר אולי הרתה והפילה וקברה הנפל בזה המקום, ולא יהיה נפל בפחות מארבעים יום כמו שביארנו בכריתות. אולם אם אין עמו אשה הנה בהיקש יתחייב שאינו צריך בדיקה, ואמנם יעשה זה כמו שביארנו. ואם היה שם מי שישמרהו שלא יקברו שם דבר, אינו צריך בדיקה:
סוריא. ארם נהרים וארם צובה שכיבש דוד ואמרינן פרק קמא דגיטין (דף ח.) עפרה טמא כחוצה לארץ וחייבת במעשר ובשביעית כארץ ישראל:
אם יכול להכנס לה בטהרה. שאותה שדה בסוף הגבול שאין דבר מפסיק בינה ובין ארץ ישראל דאמרינן פרק קמא דגיטין (שם) דהרוצה להכנס בטהרה נכנס כגון בשידה תיבה ומגדל דסוריא אגושה גזור אאוירה לא גזור וכשהיא סמוכה שאין שדה חוצה לארץ מפסיק יכול להכנס בטהרה וטהורה אותה שדה אפילו גושה דידה דלא גזרו עליה כלל כיון דיכול להכנס לה בטהרה והיא של ישראל דמשום הכי נקט הקונה:
מדורות העובדי כוכבים. עובדי כוכבים שקוברים שם נפליהם בבתיה':
ארבעים יום. הוא שיעור יצירת הולד כדתנן פרק המפלת (דף ל.):
אע"פ שאין עמו אשה. דעובדי כוכבים פרוצים בעריות ומביאין נשים לבתיהם בלילה:
עבד. של ישראל או אשה ישראלית:
משמרים אותו. המדור של עובדי כוכבים ואע"פ שיוצאין ונכנסין לא חיישינן והאי דינא דמדור העובדי כוכבים לא שייך אלא בארץ ישראל דחוצה לארץ בלאו הכי טמאה:
תניא בתוספתא [רפי"ח] חומר בארץ העמים שאין בבית הפרס ובבית הפרס שאין בארץ העמים שארץ העמים בתולה שלה טמאה ומטמאה בביאה ואין לה טהרה (במקוה) מטומאתה מה שאין כן בבית הפרס חומר בבית הפרס שאפי' טהרה מקיפתו מד' רוחותיו הרי היא בחזקת בית הפרס וארץ העמים אם יכול להכנס לה בטהרה טהורה וכמה תהא סמוכה ויהא יכול להכנס לה בטהרה רשב"ג אומר אפי' תלם אחד הרי זה מפסיק אר"ש יכול אני להאכיל את הכהנים טהרות בבורסקי שבציידן ושבעדירות שבלבלן מפני שסמוכין לים או לנהר אמרו לו הרי פסנין מפסיק. חזקת דרכים של עולי בבל אע"פ שמובלעות לארץ העמים טהורות רשב"ג אומר עד מקום שאדם פונה מימינו ומשמאלו ואין בו עיירו' המובלעו' בא"י כגון סיסיתא וחברותי' אשקלון וחברותיה אע"פ שפטורות מן המעשר ומן השביעית אין בהם משום ארץ העמים. הנכנס לארץ העמים בשידה ובמגדל טהור בקרון בעגלה ובספינה ובאיסקריא טמא. המכניס ראשו ורובו לארץ העמים טמא. כלי חרס שכנוס אוירו לארץ העמים טמא הספסלים והקתדראות שהכניס רובן לארץ העמים טמאין. הכל עושין מדור העובדי כוכבים אפי' עבד ואפילו אשה ואפילו סריס ואפילו קטן בן ט' שנים ויום אחד עובד כוכבים הנשוי (בת עובד כוכבים) (צ"ל כותי.) וכותי הנשוי בת עובד כוכבים עובד כוכבים שעבדיו כותים כותי שעבדיו עובדי כוכבים עושים מדור העובדי כוכבים. על מדור העובדי כוכבים תולין ר' יוסי בר' יהודה אומר אף שורפין וכמה ישהה בתוכו ויהא צריך בדיקה העיד אבא יודן בציידן משו' רבי אליעזר ארבעי' יום (טהור) אף על פי שאין עמו אשה והלכה כדבריו. היה זה נכנס וזה יוצא ולא שהה שם ארבעים יום טהור ואם שהה שם ארבעי' יום טמא. מת השומר אם שהה שם ארבעים יום טמא בזמן שנכנס ויוצא אף ע"פ ששהה שם ארבעים יום טהור מפני שהוא בחזקת המשתמר. הכל נאמנים עליו לשומרו ואפילו עבד או שפחה ואפילו סריס אפילו קטן בן תשע שנים ויום אחד. ביבין היוצאין מארץ העמים לארץ ישראל עושין להן סריגות וממעטן עד פחות מטפח: פירוש בתולה שלה טמאה. עד התהום ובית הפרס אין טמא אלא שלשה טפחים כדתנן לעיל. ומטמאה בביאה. אם הכניס שם ראשו ורובו ובית הפרס אין טמא על גבי אבנים שאינן יכול להסיטן. אין לה טהרה. אבל בית הפרס יש לו טהרה כדתנן לעיל כיצד מטהרין אותן. אם יכול להכנס לה בטהרה לים או לנהר ותנן נמי בים ובשונית טהור ואפי' בתולה של חוצה לארץ סלעים וכיוצא בהן הסמוכין לארץ בלא הפסק דליכא אפי' תלם אחר מקרקע שאינה בתולה נכנס לה בטהרה כגון בשידה תיבה ומגדל וטהור (דאכי) [דכולי] האי לא גזרו על אוירה. דרכים של עולי בבל שהיו רגילין לעלות בהן לא"י וכא"י דמי לטהרות: עד מקום שאדם פונה מימינו ומשמאלו ואין בו. כלומר שפונה לעשות צרכיו חוץ לדרך לימינו ולשמאלו. אין בו משום ארץ העמים דלהא מילתא מדמי לה לא"י. בשידה תיבה מגדל פלוגתא דרבי ורבנן גטין (דף ח:) ובנזיר פכ"ג (דף נה.) מייתי לה. בספינה ובאיסקריא ברוב תוספתות גרסינן באכסדרה אבל בנזיר (שם:) איסקריא כי ההיא דפרק אי זהו נשך (דף סט:) ספינה לעשות איסקריא: אפי' סריס דאשתו מזנה ותולה בו. והיה זה נכנס וזה יוצא עובד כוכבים אחד נכנס ועובד כוכבים אחר יוצא ובין שניהם דרו בה ארבעים יום ועד שידור בה האחד ארבעים יום לא חיישינן. מת השומר ושהה שם עובד כוכבים ארבעים [יום] בלא שומר. סריגות כמו סריגי חלונות דלעיל פ"ח ובחולין (דף קכה:). וממעטן עד פחות מטפח כדי שלא תעבור הטומאה לא"י:
הקונה שדה בסוריא - ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד. ועפרה טמא כחוצה לארץ כג, וחייבת במעשרות ובשביעית כארץ ישראל:
אם יכול להכנס לה בטהרה - שאין ארץ העמים מפסיק בין אותה שדה שקנה לארץ ישראל:
טהורה - אותה שדה. ואפילו אגושה דידה לא גזרו, כיון שהיא של ישראל, דמשום הכי קתני הקונה שדה. אבל אם היה רוחב טפח מארץ העמים או מבית הקברות מפסיק בין ארץ ישראל לשדה שקנה בסוריא, דהשתא אין יכול ליכנס בה בטהרה, עפרה של אותה שדה טמא כחוצה לארץ:
מדורות הגוים - שבארץ ישראל:
טמאים - שקוברין נפליהן בבתיהן כד:
ארבעים יום - כשיעור יצירת הולד:
אע"פ שאין עמו אשה - דנכרים פרוצים בעריות ומביאין נשים לבתיהן בלילה:
עבד - של ישראל כה:
או אשה - ישראלית:
משמרין - המדור של הנכרים, שלא יקברו שם:
הקונה שדה בסוריא. כתב הר"ב ועפרה טמא כחו"ל. אבל אוירה לא גזרו עליה. גמ' פ"ק דגיטין דף ח:
מדורות העובדי כוכבים טמאים. פי' הר"ב שקוברין שם נפליהן. ועובדי כוכבים מטמאין במיתתן אף באהל לרבנן. ולרשב"י נמי דאמר קברי עובדי כוכבים אינם מטמאין [וכך פי' הרמב"ם בפירושו משנה ד פ"ז דנדה ובחיבורו בפ"א מהט"מ וכמו שכתבתי בשמו במשנה ג פרק בתרא דנזיר] במגע ובמשא מודה הוא דלא אמעוט אלא מטומאת אהל דלא מקרו אדם [*כמ"ש ברפי"ב דנגעים] רש"י פ"ק דפסחים דף ט והקשו התוס' בפ"ז דנדה [דף נז בד"ה יבנה ציון] דהא כתיב במלחמת גוג (יחזקאל לט) וראה עצם אדם ותירצו די"ל דנקט אדם לאפוקי דס"ד דקברו שם עצמות בהמה ע"כ. והשתא לרשב"י טומאתו כטומאת בית הפרס שנחרש בו קבר וכלומר דחיישינן שמא יגע או יסיט בנפל הקבור וזה דוחק. והרמב"ם בפי"א מהט"מ [הלכה ז'] כתב בדין מדורות העובדי כוכבים דמטמאים כארץ העמים. נראה מדבריו שהן בכלל גזירות טומאת ארץ העמים. ואע"פ שהוא בא"י. ובין כך ובין כך. איכא למימר דמשנתינו נמי סברה דקברי עובדי כוכבים אינם מטמאים באהל. דלא כהתוס' בפ"ט דב"מ דף קיד:
ואם היה עבד או אשה. לשון הר"ב עבד של ישראל או אשה ישראלית. וכן לשון הר"ש. ולשון הרמב"ם בחיבורו [שם] עבד מישראל. ונראה בעיני שאין רצונם לומר עבד עברי. דצריכא למימרא. אלא ר"ל עבד מישראל שנמכר לגר תושב. או לעקר משפחת גר. וקמ"ל דנאמן לשמור המדור ואע"פ שהוא עצמו לעבד נמכר. והוכרחו לפרש כן. ולא פירשו עבד כנעני. מדתניא בתוספתא. והביא' הר"ש. הכל עושין מדור העובד כוכבים אפי' עבד ואפילו אשה כו'. הכל נאמנין עליו לשמרו ואפילו עבד ואפי' שפחה כו' ומדקתני רישא דעבד עושה מדור. היאך יהיה נאמן לשומרו. אלא סיפא בעבד ישראל וכדפרישית. ונראה הא דגרסי' בסיפא ואפי' שפחה. משבשתא. דשפחה ישראלית נמכרת לעובד כוכבים זו לא שמענו. ועוד דאין נמכרת מאביה. אלא למי שיש לה עליו או על בנו קדושין. כמו שפסק הרמב"ם בפ"ד מה' עבדים [הלכה י"א] ובתוספת' שבידינו גרסי' בסיפא ואפילו אשה. וברישא גרסי' בתוספתא ואפילו שפחה. והקשה הכ"מ [בפי"א מהט"מ הלכה ח'] דמאי איריא שפחה דנקט. ולדידי ל"ק. דכמו שעבד רבותא. ה"נ שפחה. ואע"ג דמעבד נשמע לשפחה. אפ"ה תני שפחה. כדאשכחן נמי בסוף יבמות. והרמב"ם העתיק ברישא וסיפא אשה. והקשה גם כן הכ"מ דמאי קמ"ל. דכיון דגזרו על איש אע"פ שאין עמו אשה ממילא משמע דגזרו על אשה אע"פ שאין עמה איש. ולא קשיא נמי מהאי טעמא דפרישית דרגיל למנקט כולהו גווני. ואע"ג דלא קמ"ל מידי. ועוד יש לומר דקא משמע לן דלא תימא דוקא איש דדרכו לכבוש ולהביא אשה למדור שלו לזנות עמה. מה שאין כן אשה אין דרכה בכך להביא איש אליה. קמ"ל. שאף נשי העובדי כוכבים פרוצות:
משמרין. ואע"פ שיוצאין ונכנסין. לא חיישי. הר"ש. מידי דהוה שמירת היין דפ"ד ופ"ה דעבודת כוכבים:
(כג) (על הברטנורא) אבל אאוירה לא גזרו. גמרא:
(כד) (על הברטנורא) והם מטמאים אף באוהל לרבנן. ורשב"י נמי מודה דבמגע ובמשא מטמא. רש"י. ועתוי"ט:
(כה) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, עבד מישראל. ואין רצונם לומר עבד עברי, דפשיטא, אלא ר"ל עבד מישראל שנמכר לגר תושב או לעקר. וקמ"ל דנאמן לשמור. והא דלא פירשו בעבד כנעני, מדתני בתוספתא הכל עושין מדור אפילו עבד, ואיך יהא נאמן עליו לשומרו. הר"ש:
(כו) (על המשנה) משמרים כו'. אפילו יוצא ונכנס. הר"ש. מידי דהוה אשמירת יין:
בטהרה. ס"א לטהרה. ה"ר יהוסף ז"ל:
- [(הגה"ה מצאתי כתוב בספר חן טוב פר' חקת דף רכ"ט ע"ד וז"ל שמעתי משם הרב המקובל האלהי מוהר"ר יצחק אשכנזי זלה"ה והוא מתוק מדבש כי הנה נפשות ישראל חוצבו מתחת כסא הכבוד קדושות המה וידוע שסביב רשעים יתהלכון ומתאוים להדבק עם הקדושה שאין להם אורה שרשעים בחשך ידמו וצד הטומאה באה מכח הקליפות החיצונות וכמו שאז"ל הני ברכי דרבנן דמשלהי מחופיא דידהו גם מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו שאינם יכולים ליגע בגופם ומודבקים בלבושייהו ליהנות מהם והנה בעוד האדם חי לא יוכלו ליגע בו בגופו ממש שאור הנשמה מכהה עיניהם כאור שמש כי תהל בעיני האדם שיכהו עיניו מרוב אורה אבל אחר יציאת נשמתו רוצים להדבק בכלי שנשתמש בו קודש שנשאר בו קצת ניצוצי אור לכן באין לחול על גופו ומשם נמשכה טומאת מת לאדם המת יותר מנבלת בהמה כי כאיש גבורתו להיותו איש יש בו קדושה בחיים לא כן הבהמה וכן עד"ז הפרש בין כנענים לישראל יען שהישראל בחיים קדוש הוא לאלהיו ובמותו יחפצו בו החיצונים להדבק בו משא"כ בכנענים הרשעים שבחייהם קרויין מתים ואין בגופם נפש קדושה כדי שירחקו מהם בחייהם אלא אדרבה הוא חלקם בחיים ואמרי מותם רחקו מעליהם א"כ אינם מטמאים במותם כי אם בחייהם מטמאין מבמותם וכן בנות כותים נדות מעריסתם והן כזבים לכל דבר של טומאה זהו מה ששמעתי משם הרב הגדול זלה"ה.
- אכן על פי דרכנו קברי עובדי כוכבים אינם מטמאים באהל כדין טומאת מת יען לא בא מיתת העובדי כוכבים על רגל העגל שגם אם לא עשו ישראל את העגל היו מתים כי אם בלע המות הוא מישראל שקבלו התורה חרות על הלוחות א"כ טומאת מת נמשכה מעון העגל ומי שמת בעון העגל חלה עליו טומאת מת באהל אבל מי שהיה מת מקודם לכן אינו מטמא באהל כי לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא דבר הגורם למיתה זה העגל הוא המטמא והעון הוא המטמא לא המת גם אין המים מטהרין כי אם הכוונה רצויה לשרוף את הפרה אמו של העגל זה היצה"ר שהוליד את העגל ובהעשותו אפר מטהר את עון העגל לכן טומאת אהל לא נחית על קברי עובדי כוכבים אבל טומאת מגע ומשא כנבלת בהמה נחית עלייהו וכיון שבאו לכלל טומאה במשא ובמגע צריכים הזאה ג' וז' כמו מת מישראל שהנוגע בהן יטמא ז' ימים אבל טומאת אהל דכתיב בה אדם כי ימות באהל אתם קרויין אדם ולא הם כיון שאין מיתתם נמשכת מעון העגל.
- וזהו הטעם שאין מזין מאפר פרה על הטמא זיבה וצרעת שאינה מטהרת הפרה אלא לדבר שבא מצד עון העגל שהיה להם חירות ממלאך המות וצוה הקב"ה להזות עליו מאפר הפרה לקנח עון העגל שבהעלות על לבו שגורם המיתה הוא עון העגל ואם העגל היא הפרה הוא יצה"ר פרה אדומה פרה סוררה שילדה העגל ופתה את ישראל לעשותו. וצוה הקב"ה לשרוף את הפרה הוא יצה"ר ולבערו מן העולם שבזה יותש כחו של היצה"ר הקשה בהזכיר לו יום המיתה והשריפה אשר שרף ה' את הרשעים בגיהנם ונעשים אפר. זהו שאמר ר' יוחנן לתלמידיו לא המת מטמא אלא הגורם מיתה הוא מטמא, הוא עון העגל. גם לא המים מטהרין אלא הכונה שיכוין האדם לומר בחטאי הבאתי עלי מיתה, שאין מיתה בלא חטא, שעל רגל העגל באה ואין לך דור שאין בו מפקידת העגל ואז יכנע לבבו הערל באפר הפרה סוררה הוא יצה"ר ולא ישאירו ממנו כי אם מעט אפר הצריך מפני תיקון העולם ובזה יתכפר עון העגל. ע"כ בקיצור וע"ש עוד. גם במה שכתבתי בשמו ז"ל ספ"ד דפרה. גם במ"ש בשמו ז"ל פ"ג דמגילה פי' ד'. גם עיין בזפר הלבוש די"ד סימן קע"ט סעיף י"ד:]
מדורות העובדי כוכבים טמאים. פי' הר"ש ז"ל מטמאין באהל ובגליון הגה"ה אמר יצחק קשה לי דבפ"ק דכלים הוכיח דעובד כוכבים ונפל אינם מקבלים טומאה וגם חוצצין ובכאן נראה שנפל ועובד כוכבים מטמאים באהל ע"כ. ושם במציעא דף קי"ב גרסי' אמר ליה אליהו לרבה בר אבוה לא מתני מר טהרות דתניא ר' שמעון בן יוחי אומר קברי עובדי כוכבים אין מטמאים דכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם וכתבו תוספות ז"ל ולא קיי"ל כרשב"י אלא כרשב"ג** דמתני' דאהלות דאסר מדורות העובדי כוכבים משום אהל וטעמי' דאליהו משום דרוב ארונות יש בהן פותח טפח וגם אליהו היה מכיר באותם שהיו פותח טפח [ובספר הרוקח סימן שט"ו כתב דאליהו ז"ל ידע שלא נגע בעצמותיהם ע"כ]. ויש מקום שלא גזרו כגון לצאת לקראת מלכים וכיו"ב וכן מצינו כשהיה קובר את ר' עקיבא היה דוחה שאמר לו וכי אינך כהן א"ל צדיקים אין מטמאין ודחה אותם כן משום כבודו דר"ע ועיקר טעמו היה לפי שהיה מת מצוה לפי שהיו יראים לקוברו שהי' מהרוגי מלכות והכי נמי איתא בסדר אליהו רבא שהיו אומרים בבית המדרש שהיה מבני בניה של לאה ואמר להם רבותי איני אלא מבני בניה של רחל והכא אמרינן שכהן היה ועל כרחין לאחד היה מפליג בדברים ע"כ:
**[הגה"ה נראה דמדיוקא דמתני' דבסמוך דקאמר רשב"ג עיר עובדי כוכבים שחרבה אין בה משום מדור עובדי כוכבים דמשמע הא לא חרבה יש בה משום מדור עובדי כוכבים דייקי תוס' לומר דרשב"ג אסר מדורות עובדי כוכבים משום אהל וכל הני מתנייתא אליבי' ג"כ וכן מצאתי אחר כך בתשובת הרא"ש ז"ל ריש כלל שלשים. אבל הרמב"ם ז"ל בפ"א מהט"מ גם בפ"ג מהל' אבל כתב דעובדי כוכבים אינם מטמאים באהל ומותר לכהן לדרוך ע"ג קברי עובדי כוכבים שאינו טמא אא"כ נגע או נשא ע"כ. ולפ"ז הני מדורות העובדי כוכבים שבארץ ישראל שמטמאין כארץ העמים עד שיבדקו שמא קברו בו נפלים לדעת הרמב"ם ז"ל צריך לומר שהוא לענין מגע ומשא אבל מ"מ גם אוירם מטמא כדין ארץ העמים לענין תרומה וקדשים שנטמאו אפילו מחמת אוירם ותולין לא אוכלין ולא שורפים ע"ש בהל' טומאת מת פי"א ובהשגות לא חלק עליו בזה:]
אע"פ שאין עמו אשה. גזרה משום מדור שתהיה בו אשה כך כתב הרמב"ם ז"ל שם פי"א ולטעם זה תימה איך לא הוי גזרה לגזרה דהא אפילו מדור שיש בו ודאי אשה אינו טמא אלא משום גזרה שמא קברו נפל ושמא דכולה חדא גזרה היא ולטעם שהביא ר"ע ז"ל ניחא. ומוכח התם דה"ה אשה אע"פ שאין עמה איש:
יכין
הקונה שדה בסוריא: היא ארץ ארם ארמענין בל"א שכבשה דוד. ואינה בכלל ז' עממין שהבטיח הקב"ה לישראל. רק שסמוכה לארץ ישראל. ונקראת כעת זיריעין שקרוב לשם סוריא:
אם יכול להכנס לה בטהרה: דאין חוץ לארץ ממש מפסיק שם בין סוריא לארץ ישראל:
דאותה שדה אפי' גושה טהור מדקנה אותה ישראל:
וחייבת במעשרות ובשביעית: עי' מ"ש בס"ד [ידים פ"ד מ"ג]:
ואם אינו יכול להכנס לה בטהרה: שרוחב טפח מחו"ל או מבית הקברות של א"י מפסיק:
מדורות העובדי כוכבים: אף שבא"י:
כמה ישהא בתוכן ויהא צריך בדיקה: כשדה שאבד בה קבר [לעיל מ"ג]:
ארבעים יום: דהיינו כפי שיעור יצירת הולד. ושמא הפילה אשתו וקברתו שם. ואף דאין עובד כוכבים מטמא באהל. עכ"פ דינה כשדה שאבד בה קבר לטמא במגע ובמשא. וכל הבא לשם חיישינן שמא יגע או יסיט עצם כשעורה. וקיי"ל דכל שאפשר נכון לכהן ליזהר מטומאת אהל שבמת עובד כוכבים [יו"ד שמ"ב]:
אע"פ שאין עמו אשה: משום דפרוץ בזנות נשים אחרות. א"נ גזרו הא אטו הא:
ואם היה עבד: נ"ל דר"ל ואם דר שם גם עבד כנעני שאצל ישראל שמל וטבל:
או אשה: ישראלית. ואע"ג דאסורה להתיחד עמו. י"ל דמיירי בנכנסת ויוצאת. א"נ דמיירי שדרה שם עם אשת עובד כוכבים. דגם בדרה שם אשת עובד כוכבים לבד גזרו:
משמרים אותו: להמדור:
אינו צריך בדיקה: וקמ"ל דאף דהנך מחמת עצלותן אין רגילין לדקדק במידי דצריך טרחא או השגחה יתירה אפ"ה המנום רבנן בדרבנן [כפסחים דד"א וכתובות בח"ב]. והא דקתני משמרים. היינו בדרך שמירה דאפי' בנכנס ויוצא סגי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת