משנה אהלות יח ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יח · משנה ח | >>

את מה הם בודקים, את הביבים העמוקים ואת המים הסרוחים.

בית שמאי אומרים, אף האשפתות ועפר התחוח.

ובית הלל אומרים, כל מקום שהחזיר והחולדה יכולים להלך בו, אינו צריך בדיקה.

נוסח הרמב"ם

את מה הן בודקין?

את הביבין העמוקין,
ואת המים הסרוחין.
בית שמאי אומרין: אף האשפתות, ועפר התוחח.
כל מקום שהחזיר והחולדה יכולין להוליכו - אינו צריך בדיקה.

פירוש הרמב"ם

כבר ביארנו שביב הוא הצנור שיגירו בו המימות, וקבוצו ביבין.

כל מקום שהחזיר וחולדה יכולין להלך בו אינו צריך בדיקה - לפי שאלו הבעלי חיים מחפשים על זה הדבר הנקבר ויאכלו אותו.

ועפר תיחוח - הוא העפר הבלתי קשה, שהקשה אי אפשר לבעלי חיים הנזכרים שיחפרו בידיהם ויוציאו מה שקברו בו:

פירוש רבינו שמשון

הביבים העמוקים. בכל הני מקומות דקא חשיב רגילין להשליך נפליהן:

ועפר תיחוח. דמחמת שקברו שם נפל נעשה עפר תיחוח:

תניא בתוספתא [שם] כיצד בודקין מדור העובדי כוכבים ישראל נכנס תחלה ואח"כ כהן ואם נכנס כהן תחלה אע"פ שמצאו רצוף בשייף או בפשפש טמא. פי' ישראל נכנס תחלה ואחר שבדק ישראל נכנס כהן. שייף ופשפש דברים שעושין מהן רצפה לבית. שייף. אריח כדאמרינן בריש בבא בתרא (דף ג.) כפיסים ארחי וכתיב (חבקוק ב) וכפיס מעץ יעננה תרגומו ושיפו מגו מרישא אי נמי מחצלות של שיפה ושל גמי. פשפש. קורות הן כי ההיא דתנן במדות (פ"א) וראשי פשפשים מבדילין בין קדש לחול ואית דאמרי פספסין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הביבין העמוקים - צינורות שמקלחין מהן השופכים לרשות הרבים. ויש ספרים שכתוב בהם הכוכים, לשון כוך, מערה שתחת הקרקע:

ועפר התיחוח - דאיכא למיחש דמחמת הנפל שקברו שם נעשה העפר תיחוח:

חזיר וברדלס - דרכן לחפור ולחפש תחת הקרקע, ואם ימצאו נפל קבור יוציאוהו משם. ברדלס, חיה שקורין לה בערבי אלצבע:

פירוש תוספות יום טוב

שהחזיר והחולדה. כך הוא בכל הספרים. גם בפ"ק דפסחים דף ט מייתי לה. וגרס כך. והר"ב העתיק שהחזיר והברדלס. והתוס' דפסחים העתיקו חולדה וברדלס וחזיר. ובברייתא בגמרא פ"ב דנדה דט"ז. ופ"ג דעבודת כוכבים דף מב. מעשה בשפחתו של מסיק כו'. וטהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצוים שם. והוא בתוספתא הביאה הר"ש לעיל ספט"ז ובנוסחת מהר"ם שבמשנתינו שהחזיר וחולדה והברדלס יכולים כו':

יכולים להלוך בו. וכן מייתי לה בפסחים. ובנוסחת ארץ ישראל מוגה להוליכו. והרמב"ם בפרק י"א מהלכות טמא מת העתיק. יכולים להוליך משם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ובה"א. שלשת מלות הללו אית דלא גרסי להו:

כל מקום שהחזיר והברדלס והחולדה. מאי דקשה מהאי מתני' אההיא דאין חוששין דתנן בפ"ק דפסחים כתבנוהו שם בארך. ומצאתי מוגה כל מקום שהחזיר והברדלס והחולדה יכולין להוליכו וכו'. והרי"א ז"ל הגיה לְהַלְכוֹ ומחק מלת בו וכתב כן מצאתי ע"כ. ותימה שלא הזכיר ברמב"ם שם פי"א סי' ט' ברדלס דליתי' שם בשום דפוס ואפי' בספר מוגה:

תפארת ישראל

יכין

את הביבים העמוקים:    הם צנורות שהשופכין שבבית יוצאין דרך שם לרה"ר ונקט העמוקים משום דבאינן עמוקים לא שייך בהם בדיקה דהיינו לחפור שם [וכמ"ד]. והרי כשאינן עמוקים קרקעיתן נראה ואילו הוה שם נפל הא חזי ליה:

ואת המים הסרוחים:    מקום כנוס מים שופכין שבחצר:

בית שמאי אומרים אף האשפתות ועפר התיחוח:    מהר"ש משמע דרק הנך המקומות צריך לבדוק משום שרק שם היו רגילין להשליך הנפלים. ותמהני דא"כ במקום דליכא כל הנך באמת א"צ לבדוק. והיאך קתני ברישא סתמא מדורות כותים טמאים. ותו הרי קתני בסיפא דאצטוונית א"צ בדיקה משמע ודאי דהא בשאר דוכתי בחצר צריך בדיקה. אלא נ"ל דלרבותא נקט הנהו דוכתי לאשמעינן דאף דהנך מקום בזוי הם אפ"ה אין חוששין מלהשליך לשם נפליהן:

אינו צריך בדיקה:    דמסתמא אכלוהו. ומש"ה אשפתות שמצויין שם אלו דהיינו חזיר באשפתות וחולדה בעפר תחוח. אמרינן גררום למקום אחר:

וה"ה במצוי שם שאר חיה אוכלת בשר ככלב וחתול. רק נקט הנך מדמצויין אלו שם וכדאמרן:

בועז

פירושים נוספים