משנה אהלות טז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק טז · משנה ג | >>
המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו, נוטלו ואת תבוסתו.
מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן.
מצא שלשה, אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה [ כמלא מטה וקובריה ], הרי זו שכונת קברות.
בודק ממנו ולהלן עשרים אמה.
מצא אחד בסוף עשרים אמה, בודק ממנו ולהלן עשרים אמה, שרגלים לדבר.
שאילו מתחלה מצאו, נטלו ואת תבוסתו.
נוסח הרמב"ם
המוצא מת,
- כתחילה מושכב כדרכו - נוטלו ואת תבוסתו.
- מצא שנים - נוטלן ואת תבוסתן.
- מצא שלשה -
- אם יש בין זה לזה,
- מארבע אמות ועד שמונה,
- כמלוא מיטה וקובריה - הרי זו שכונת קברות.
- בודק ממנו ולהלן עשרים אמה -
- מצא אחד בסוף עשרים אמה - בודק ממנו ולהלן עשרים אמה,
- שרגלים לדבר - שאילו מתחילה מצאו, היה נוטלו ואת תבוסתו.
- אם יש בין זה לזה,
פירוש הרמב"ם
כבר ביארנו בסוף נזירות, שאמרו:
- מת - לא הרוג,
- מושכב - לא יושב
- כדרכו - לא ראשו בין יריכותיו.
לפי שהוא כאשר יהיה על אחד מאלו העניינים אינו עושה שכונת קברות.
וכן אמרו המוצא - שמצאהו אחר חקירה ודרישה.
ושם התבאר גם כן שמת [שחסר], שאין לו תבוסה ולא שכונת קברות.
וכאשר תמצא מת באלו התנאים, ונרצה שיראה זה המקום:
- ובהסרתו יסיר העפר אשר התערב בו דמו ולחותו, וזה העפר יקרא תבוסה להתערב חומרו שם, כמו שביארנו בעניין "תבוסה" כמו שקדם.
- וזה כשיסיר כל מה שתחתיו מהעפר התיחוח עד שלא יצטרך חפירה, ויחפור בארץ הקשה עומק שלש אצבעות.
- וסמך זה למאמר יעקב אבינו עליו השלום "ונשאתני ממצרים, וקברתני בקבורתם"(בראשית מז, ל), אמר לו "טול עמי מעפר מצרים" לפי שבו חומר למת.
וכאשר ימצא מתים רבים במקום אחד נפגשים קצתם על קצתם, הנה הם בדמיון איש אחד, ונוטלן ואת תבוסתן.
ואם ימצא אותם על אלו התנאים ובקצתות הנזכרין, הנה אלו המקומות בחזקת בית הקברות.
וכבר התבאר בפרק הששי מבתרא, שאצל החכמים:
- כל מערה מהמערות אשר יקברו בה המתים אינה בפחות משש אמות על ארבע אמות,
- וכל חצר אשר לפני המערה שש על שש,
- ויהיה אורך שתי מערות וחצר שביניהן שמונה עשר אמות.
ואמנם הצריך הנה לומר עשרים אמה, לפי שהם יחפרו פעמים על הקבר על אורך צלע שתי מערות והחצר, ולזה השיב התלמוד כאשר אמר "תמני סרי הויין", והשיבו "אימור באלכסונה בדק".
והוא טעם גם כן באמרנו מארבע אמות עד שמונה, לפי שהמערה אמנם היא ארבע על ששה, אבל אלכסונה של מערה יותר משבע אמות, ולכן לקח הוא שמונה לחומרא. וכאשר תמצאם בהם במת השמונה אמות, אולי זאת המערה וזאת בית הקברות. שאילו מתחילה, רוצה לומר זה אשר מצא בסוף עשרים אמה, אם מצאו בתחילת העניין, היה הרוג או יושב או מושכב שלא כדרכו, אינו בודק עשרים אמה אלא נוטלו ואת תבוסתו בלבד, שחזקתן גוים:<קטע.סוף=ג/>
משנה ד
בעבור שאמר בודק ממנו ולהלן עשרים אמה, ביאר לנו איך תהיה הבדיקה:
- ופחות מה שיהיה בין קבר לקבר אמה אחת.
- ולזה כאשר ימצא זה המת השלישי קבור כמו שסיפרנו, ויעזוב לפניו אמה לפי שהוא פחות מה שימצא בין שני קברות, ויחפור באמה השניה לפי שפעמים יש שם קבר אחר,
- ולא יצטרך לחפור על אורך הקבר ברוחב אמה, אלא כשיעור אורך אמה גם כן, והוא אמרו אמה על אמה, לפי שאם יהיה שם מת יראה ואז יצטרך שיגלה מגופו.
- וכן עד עשרים אמה, יעזוב רוחב אמה ויחפור אמה על אמה.
עוד ביאר שיעור עומק החפירה כמה יהיה, לפי שכבר יהיה הקבר בו בתכלית העומק, ואמר עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה.
ובתולה - ירצו בה ארץ אשר לא יראה בה אותות היישוב, לא תיחוח ולא עפר ולא מה שדומה לזה, אבל ארץ קשה, נדמה כבתולת אדם.
ואמר המוציא את העפר - ירצה בו אשר יעתיק זה העפר ודומה לו, מותר לו אכילת תרומה, ובתנאי שלא יכנס במקום הטומאה אבל יוציא העפר וישליכהו. וידוע ששם התרומה דמע, "מלאתך ודמעך לא תאחר"(שמות כב, כח).
ומפקח בגל - הוא שיגלה ויחפש הבניין הנופל ויהרוס אותו, ולא יודע אם שם מת, ואם הוא עומד במקום טומאה או עומד במקום טהרה, וזה אינו ידוע עד שיגלה המקום, ובעבור זה אינו אוכל בתרומה:
משנה ה
כבר ביארנו בשני מפאה ששלולית היא אמת המים אשר תצא מן הנהר להשקות בו הגנות והפרדסים.
ודרד הרבים לא יקבר אדם בו, ולזה לא יצטרך בדיקה, ולכן כאשר הגיע לזה כבר סיים שכונת קברות ולא יצטרך להשלים עשרים אמה.
ואין הלכה כרבי שמעון:
פירוש רבינו שמשון
המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו. משנה זו שנויה פרק בתרא דנזיר (דף סד.) וחד מינייהו אגב גררא והתם דייקינן המוצא פרט למצוי כלומר שידוע שלשם קבורה נקבר שם דאינו נוטלו כדתניא פרק נגמר הדין (דף מז:) קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא והאי ידוע אין זה כידוע דהתם דקאמרינן בנזיר (דף סה.) אחד ידוע ושנים תחלה כלומר תחלה שלא נודע עד עכשיו שהיה כאן מת או אחד תחלה ושנים ידוע אין להם שכונת קברות עד שיהו שלשה ידועים או שלשה תחלה דההוא ידוע היינו דידוע שנקבר שם אבל לא ידעינן אי לשם קבורה או לפי שעה ואם שלשתם ידועים סתמא דמילתא לשם [קבורה] נקברו וכן שלשתם תחלה אבל א' ידוע ושנים תחלה לא אמרינן שלשם קבורה קברוהו שם דהרי לא היו יודעים שהיה שם מת אחד ומפרש התם פרט להרוג משום דמת שחסר (לו) אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ושמא הכי גמירי מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לשראשו בין ברכיו משום דאמרי' עובד כוכבים [הוא] דישראל לא קברי הכי כך מפורש בנזיר (שם.):
נוטלו ואת תבוסתו. התם דריש לה מדכתיב ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי [בילקוט איתא מקרקע מצרים טול כו'] ושיעור תבוסה פי' ר"ע נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה ג' אצבעות:
מד' אמות ועד שמנה. זהו שיעור המערה שהכוכין פתוחים לה ובשילהי המוכר פירות (דף קב.) פריך מר אי רבנן הא אמרי מד' אמות על שש אי ר"ש האמר שש על שמנה כדתנן התם ומשני האי תנא הוא ואע"ג דלשום תנא לא אשכחן שלש כוכין לארבע אמות איכא לאוקומה בהא כרשב"ג דתנן התם רשב"ג אומר הכל לפי הסלע אי נמי הני שלשה לא שיהיו שלשתן לרוחב המערה אלא שנים לרוחב ואחד לאורך:
כמלא מטה וקובריה. ובירושלמי דנזיר פרק בתרא פריך לה תמן תנינא ועושה חצר על פתח מערה שש על שש כמלא מטה והכא הוא אמר הכין תמן מלא המטה עומדת ברם הכא מלא המטה חוזרת:
הרי זו שכונת קברות. ואסור לפנותה דקנו מקומן:
ובודק הימנו ולהלן כ' אמה. הני הא שאר לא ידעי אם לרוחב המערה הוו מנחי ויש חצר לפני המערה ו' אמות כדתנן פרק המוכר פירות (דף קא.) ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא מטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן ואי לרוחב המערה מנחי איכא שמונה אמות של אורך מערה ושש של חצר ושמנה של מערה שמצד אחר הרי עשרין ותרתין והיינו דפריך בשילהי המוכר פירות (דף קב.) אי ר' שמעון עשרין ותרתין הויין ומסיק האי תנא סבר כרבנן דתנן התם עושה תוכה של מערה ד' אמות על שש וכגון דבדק מערה ראשונה באלכסון שהאלכסון עודף ב' אמות ואיכא שמנה דמערה ראשון באלכסונא ושש דחצר ושש דמערה שמצד אחר דחד באלכסונא אמרינן תרי באלכסונא לא אמרינן והיינו דקתני עשרים ועוד צריך לבדוק מלמעלה ומלמטה עשרים אמה דהיינו ארבעים אמה דשמא זו היא מערה שבמזרח החצר ויש עדיין מערה אחרת כנגדה במערב החצר:
מצא אחד בסוף עשרים בודק הימנו ולהלן כ' אמה. דמי יימר דמבית הקברות הויא ההיא מערה שמא קבר אחר הוא וחצר אחרת של אדם אחר וצריך לעשות גם לשם כל בדיקות דלעיל דכמו שיש שם קבר כמו כן יש אחרים טובא:
שרגלים לדבר. אחרי שנמצא בשדה זו שכונת קברות:
שאילו מתחלה מצאו. קודם שמצא ג' מתים הללו היה נוטלן ואת תבוסתן כל כמה דליכא רגלים לדבר כדקתני רישא:
תניא בתוספתא [פט"ז ע"ש] א' המוצא ג' מתים וא' המוצא ג' כוכים ואחד המוצא כוך בקיע ומערה ואחד מצא עשרה ואין ביניהם מד' אמות ועד ח' אמות יש להן תבוסה ואין להם שכונת קברות דברי ר"ש וחכמים אומרים רואין את האמצעיים כאילו אינן והחיצונים מצטרפין מד' אמות ועד שמנה מצא ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה יש להן תבוסה ואין להן שכונת קברות והחסר אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ואי זה הוא חסר ר' (מאיר) אומר כדי שינטל מן החי וימות מצא שנים בתחלה ואחד ידוע יש להן תבוסה ואין להן שכונת קברות ומעשה ברבי ישבב שבדק ומצא שנים בתחלה ואחד ידוע עשה להן תבוסה ועשה להן שכונת קברות כשבא אצל ר"ע אמר לו כל מה שיגעת לריק יגעת אף אתה היית צריך לבדוק כל קברי א"י הידועים ולא אמרו אלא המוצא שלשה בתחלה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המוצא מת בתחלה - שלא היה ידוע שהיה שם קבר. והכי אמרינן בגמרא בנזיר [דר ס"ד] המוצא, ולא שהיה מצוי. מת, פרט להרוג, דהרוג אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות, והכי גמירי לה. מושכב, ולא שהיה יושב:
כדרכו - ולא שהיה ראשו מונח בין ירכותיו. דכל הני חיישינן להו שמא נכרים הן, שאין דרכן של ישראל לקבור מתים כך:
נוטלו ואת תפוסתו - מותר לפנותו משם ולקברו במקום אחר. וצריך שיטול מן העפר של הקבר עמו, כדי תפיסה, שהוא כל העפר תיחוח שתחתיו, וחופר בקרקע בתולה שלש אצבעות. דכתיב (בראשית מז) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, שלא היה צריך לומר ממצרים, אלא הכי קאמר, מעפר של מצרים טול עמי. ורמב"ם גריס תבוסתו, העפר המעורב מדם וליחה של המת. לשון מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז):
מצא שלשה - אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה. כלומר מקבר ראשון עד שלישי אין פחות מארבע אמות ולא יותר על שמונה:
הרי זה שכונת קברות - וניכר שלשם קבורה נתנום שם, ואסור לפנותם, דקנו מקומם. ואפילו מת אחד אם ניכר שלשם קבורה נתנוהו שם אסור לפנותו. אלא שבאחד או בשנים אנו תולים שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם, אבל בשלשה מוכח שזה מקום מיוחד לקברות. ואורך המערה דרכה להיות שש ורחבה ארבע ואלכסונה עודף שתי אמות דהיינו שמונה, ומשום הכי תנן מארבעה ועד שמונה:
כמלוא מטה וקובריה - לא גרסינן לה הכא:
בודק ממנו ולהלן עשרים אמה - שהמערה ארבע אמות רוחב על שש אורך, והחצר שהמערות פתוחות לו מכאן ומכאן, שש על שש, דהכי סבירא להו לרבנן בבבא בתרא פרק המוכר פירות [דף ק"א], נמצא אורך שתי מערות וחצר שביניהן שמונה עשר אמות, ולפי שפעמים חופרים מערה אחת באלכסונה, ואלכסון של מערה עודף על ריבועה שני אמות, נמצאו עשרים אמה, שמונה דמערה ראשונה באלכסונה ושש דחצר שבין שתי המערות ושש דמערה שניה, דחד אלכסון אמרינן תרי אלכסוני לא אמרינן, והיינו דקתני עשרים. ועוד צריך לבדוק מלמעלה ומלמטה עשרים אמה, דהיינו ארבעים אמה, דשמא זו היא מערה שבמזרח החצר ויש עדיין אחרת כנגדה במערב החצר, אי נמי זו היא שבמערב החצר ויש עדיין אחרת במזרח החצר:
מצא מת אחד בסוף עשרים בודק הימנו ולהלן עשרים אמה - דמי יימר דמבית הקברות זה הויא ההיא מערה, שמא קבר אחר הוא וחצר אחרת של אדם אחר, וצריך לעשות גם לשם כל בדיקות דלעיל, דכמו שיש שם קבר כמו כן יש אחרים:
שרגלים לדבר - אחרי שנמצא כבר בשדה זו שכונת קברות: שאילו מתחלה מצאו, לקבר זה קודם שמצא השלשה הראשונים, היה נוטלו ואת תפוסתו, כדתנן ברישא המוצא מת בתחלה כו' נוטלו ואת תפוסתו:
פירוש תוספות יום טוב
המוצא מת בתחלה וכו'. משנה זו שנויה פ' בתרא דנזיר [משנה ג] וחד מינייהו אגב גררא. הר"ש. וכבר הוספתי שם מה שראוי להוסיף בס"ד. לבד ראה זה מצאתי עכשיו שבנוסחת מהר"ם. נמחק בתחלה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מד' אמות ועד שמונה. זהו שיעור מערה שהכוכין פתוחין לה ובשלהי המוכר פירות פריך מני אי רבנן הא אמרי ד' על שש אי ר"ש הא אמר שש על שמנה ומשני האי תנא הוא וכו' כמו שכתבתי בפ' בתרא דנזיר ע"ש. ועוד כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל ואע"ג דלשום תנא לית ליה ג' בד' אמות בהא איכא לאוקומה כרשב"ג דאמר הכל לפי הסלע א"נ הך שלשה אינם מונחין בשורה אחת אלא ב' לרוחב המערה ואחד לארכה:
כמלא המטה וקובריה. אית דל"ג לה משום דתנן בפרק המוכר פירות חצר שש על שש כמלא המטה ובירושלמי משמע דגרסינן לה ופריך ממשנה למשנה ומשני גבי חצר שפתוחין לה מערות מד' רוחותיה צריך מרובע כי המטה חוזרת פעמים למערה זו ופעמים למערה זו אבל במערה מכניסין המטה לתוכה ומתוכה לכוך ודי בד' אמות ע"כ ועוד כתב הרא"ש ז"ל נוטלו ואת תבוסתו הרמב"ם ז"ל גריס תבוסתו בבי"ת מלשון דם תבוסה שצריך ליטול ג"ט עפר שמהערב בהן דם וליחה של מת ותבוסה לשון תערובת וסעד מצאתי לו בירושלמי שמלחות המת נכנס בקרקע ג' טפחים עכ"ל ז"ל אבל אני לא מצאתי בפי' הרמב"ם ז"ל שצריך לחפור רק עומק ג' אצבעות וכן ברפ"ט דהלכות טומאת מת וסי' ג'. ועיין במ"ש בשם תוס' ז"ל בפרק בתרא דנזיר. ולשון הרמב"ם ז"ל שם אם יש בין זה לזה מד' אמות ועד ח' כמלא מטה וקובריה ה"ז חושש שמא בית הקברות הוא זה וצריך לבדוק מן האחרון עשרים אמה שהן כשתי מערות וחצר שביניהן ואם לא מצא שם מת אחר הרי אותן העשרים שבדק טהורות אע"פ שהן שכונת קברות ע"כ ועיין עליו בהשגות ובמה שכתב כסף משנה לפרש דעתו ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל דהיינו ארבעים אמה. כתב הר"ס ז"ל עיין בפי' רשב"ם ז"ל פרק המוכר פירות ותבין ע"כ. וכתב תוס' יום טוב שבנוסחת מהר"ם ז"ל נמחק בתחלה ע"כ. ובזה נראה לעניות דעתי דניחא קצת מאי דהדר תנא בסיפא דמתני' שאילו מתחלה מצאו וכו':
תפארת ישראל
יכין
כדרכו: כל מלה ומלה שבבבא זו לדיוקא אחרינא נקטיה. והיינו משום דבמסקנא במשנתינו נקט התנא ג' דינין. א' דמותר ליטול המת משם. ב' דצריך ליטול עמו עפר תבוסה שתחתיו. ג' דבמצא ג' צריך לבדוק משם ולהלן אחר קברי מערות סביבו להכי נקט מקמי הכי כל הני מלות לדיוקא. המוצא פרט למצוי. כלומר הא דאמרינן דנוטלו עם תבוסתו. היינו רק במצא זה המת. אבל בקברו שם בכוונה. אע"ג דיש לו תבוסה וגם בשיש שם ג' קברים ידועים ודאי צריך לבדוק כ' אמות להלן. אבל זה שנקבר כאן בכוונה לבלי לפנותו אסור לפנותו משם [עי' תוס' נזיר סה"א ד"ה מצא]. מת פרט להרוג כגון שמצאו מגוייד שעי"ז ניכר שהוא הרוג. אז אין בו כל הג' דינין. דמותר ליטלו משם. דודאי שלא בכוונה הוטל לשם. וגם אין לו תבוסה מדחסר קצת ממנו. דהיינו דמו. וגם אם מצא ג' מגויידין א"צ לבקש ולחפש עוד כ' אמה אחר קברים אחרים. דאמרינן שלא בכוונה הוטלו כאן ולא היו כאן קברות מעולם. בתחלה [בש"ס נזיר ס"ה א' לא מדייק מהך מלה שום מלתא. אולם מדגרסינן להך מלה במשנתינו וגם במשנה דשלהי נזיר. ומייתי עלה התם עובדא דר' ישבב ור' עקיבא. נראה גם עלה לדייק] דדוקא בשזה המת שמצא השתא לא היו שם עוד קברים סמוך לו. אז אין צריך לבדוק אחר קבר אחר ונוטל זה המת ממקומו עם תבוסתו. אבל אם מצא סביביו עוד ב' קברים אחרים יש חילוק. דדוקא בשלשתן ידועין או שלשתן אינן ידועין אסור ליטלן ותבוסתן אסור. וצריך לבדוק אחר מת עד כ' אמה. אבל כשיש בין הג' א' ידוע וב' שלא היו ידועים. או א' שלא היה ידוע וב' ידועים מותר ליטול כולם ואין להן תבוסה. וא"צ לבדוק אחר מת אחר עד כ' אמה [נמצא שד' חלוקים יש בקבר ידוע או אינו ידוע.
- (א) מצא קבר א' או ב' שלא היו ידועים מותר לטלן משם ותבוסתן אסור. וא"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. והיינו רישא דקתני מצא וכו'.
- (ב) ואם היה ידוע שם קבר שנקבר שם בכוונה אסור לטלו ותבוסתו אסור אבל א"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. וכן הוא הדין בב' קברים ידועים. והיינו דווקא דרישא דקאמר פרט למצוי
- (ג) ג' קברים שיש מהן שהיו ידועים ויש שאינו ידוע. אין להן לכולן תבוסה [ולרמב"ם פ"ט מטו"מ יש להן תבוסה]. ולכ"ע א"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. וגרע מאילו היו שם רק ב' קברים ידועים דהוה אמרינן מסתמא נקברו שם בכוונה ואסור לטלן משם וגם תבוסתן אסור. וכ"כ גרע מאילי מצא שם ב' קברים סמוכין שאינן ידועים. דאע"ג דמותר ליטלן משם עכ"פ תבוסתן אסור. אפ"ה הנך ג' קברים שמצא מדיש מהן ידועים ויש מהן שאינן ידועים אמרי' דמסתמא לא נקבר גם א' מהם שם להשאר שם לעולם דא"כ היו הכל ידועים. ולפיכך מותר ליטול כולן וגם תבוסתן מותר. וגם א"צ לבדוק משם ולהלן. ואפשר דהלמ"מ כך הוא [ועי' תוס' נזיר סה"א ד"ה אחד]. וכל זה דייקינן ממלת בתחלה דנקט תנא.
- (ד) ג' קברים ידועים או שמצא ג' קברים שאינן ידועין אסור לטלן ממקומן ואם ניטלו תבוסתן אסור וגם צריך בדיקה משם ולהלן כ' אמה. והיינו סיפא דמשנתינו. דקתני מצא ג' אם יש וכו'. וכמו שפי' ר"ע הדין בסוגיא דנזיר הנ"ל]. מושכב פרט למצא המת בתמונת יושב. כדרכו פרט למצא המת ראשו שוכב בין ברכיו. דבמצאו בחד מהנך גוונא מוכח שמת עובד כוכבים הוא. שאז אפי' נקבר שם להשאר שם לעולם. מותר לטלו משם. ולהר"ש והר"ב גם תבוסה אין לו. ולהרמב"ם [פ"ט מטו"מ] יש לו תבוסה. מיהו בכה"ג לכ"ע אם מצא רק א' מהג' מונח כך. וכ"ש כשכל הג' מונחים כך א"צ לבדוק משם ולהלן הכ' אמה:
נוטלו ואת תבוסתו: תבוסה לשון עירוב הוא. ור"ל לכשירצה מותר לפנות משם המת והעפר התחוח שתחתיו שאפשר שהתבוסס והתערב שם דם או נצל מהמת [ועמ"ש בס"ד לעיל פ"ב סי' כ"ה דלאו משום טומאה צריך לפנות התבוסה. תדע דא"כ למה נפלים והרוגים ועובד כוכבים אין להן תבוסה והרי כולן יש בהן טומאת שאר מתים אלא משום כבוד המת נגעו בו] ונוטל עוד קרקע בתולה שתחת התחוח בעומק ג' אצבעות. ומפנה הכל למקום אחר. ואח"כ מותר להביא לשם טהרות ואינו חושש שמא עוד מת אחר קבור שם:
מצא שלשה: וכל השלשה מונחים בשורה א' ארכו של זה בצד ארכו של זה. כזה* או אפי' בב' שורו' באופן שיש לומר שהיו כולן קבורי' במערה א' כזה * או כזה * או אפי' בג' שורות כזה * שבכל ג' האופנים י"ל שבמקום נקודת א' היה חלול המערה והג' המתים שנמצאו היו קבורים בכתלי המערה:
ועד שמנה: ר"ל אם בין קבר ראשון לקבר ג' שמצאן. דהיינו שמהנקודה הראשונה של מת שבקצה א' של הג' מתים. שהנקודה הוא לצד חוץ. עד הנקודה הראשונה של המת שבקצה האחר. שהנקודה היא לצד פנים של השורה. נמצא שבין ב' הנקודות קבורים רק ב' מתים. ובין ב' הנקודות יש לא פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות. דפחות מד' אמות א"א. דא"כ לא יהיה הקבר האמצעי שרחבו אמה. מרוחק מכל קבר שבצדו כרוחב אמה. דכך היה דרכם להניח עובי אמה בין קבר לקבר [כב"ב ד"ו מ"ח]:
כמלא מטה וקובריה: הר"ש והר"ב כתבו דל"ג הכא כמלא מטה וקובריה. רק בב"ב [שם] בשיעור רוחב חצר הקברות. וכ"כ התוס' [נזיר שם]. ול"מ היה נ"ל דעל כרחך צריך לגרום גם הכא כן. דאל"כ הוה ס"ד דגם במונחים הג' מתים בשורה א' במרחק ח' אמות נמי חיישינן שהיו מונחים במערה א'. והרי זה אי אפשר. שהרי אורך המערה אינה רק ו' אמות על רוחב ד' אמות. להכי שפיר צריך לומר נמי כמלא מטה וקובריה. ור"ל דמדת ד' וח' אמה שאמרנו היינו כהחזקת מטה וקובריה. כשקוברים הג' מתים בכותל א' או בב' או ג' כותלים. וכשיש מהתחלת קבר הראשון עד קבר השלישי ח' אמות. ונחזיק שכולן היו קבורים במערה אחת. זה א"א רק כשהג' מתים קבורים בב' כותלי מערה שארכה ו' אמות ורחבה ד' אמות. והוא שיעור החזקת מטה וקובריה. כיצד דהרי אורך הארון שמונח על המטה. הוא ד' אמות כאורך הכוך [כתוס' יומא ל"א א' ד"ה אמה] והרי ב' בני אדם צריכין לישא המטה [כדמוכח בגיטין נ"ו א' בארונו של ר' יוחנן בן זכאי]. ואם לישיבת אדם צריך רוחב אמה [כסוכה ד"ו ב'] מכ"ש שצריך אמה לכל אדם כשהולך ונושא המטה. מדצריך ההולך רוחב רב טפי מלהיושב. וא"כ צריך לב' נושאי המטה א' לראשה וא' לרגלה שוב ב' אמות באורך דהו"ל יחד עם אורך המטה ו' אמות. ולפיכך צריך שיהיה אורך ורוחב המערה ו' על ד' אמות כפי אורך ורוחב המטה וב' נושאיה. ומה"ט נמי סגי לרוחב המערה ד' אמות. דהיינו כאורך הארון. ואין צריך עוד ב' אמות יתירים לנושאי המטה כשיתהפכו אורך המטה לרוחב המערה וכדאמרן. משום דאז כשיהפכו המטה ארכה לרוחב המערה. אז אין נושאי המטה עומדים לראשה ולרגלה כמו שעשאו כשהכניסו המטה להמערה. אלא סבבו וחזרו ועמדו מזה א' ומזה א' בב' צדדי הארון כדי שלא יעכב גופם בהרצת הארון לתוך הכוך:
הרי זו שכונת קברות: ר"ל אז חיישינן שיש שם שכונה שמיוחדת לקברות. והרי כל מת שיחדו לו קברו אסור לפנותו מקברו. וגם לענין טומאה חיישינן דמדמיוחד המקום לקברות שמא יש שם עוד קברים אחרים. לפיכך אסור להכנים טהרות שם בכל הבקעה עד שיבדוק וכדמסיק. מיהו דוקא כשמצאן קבורים שם בא' מד' אופנים הנ"ל [סי' ל"ה] דאז אפשר שהיו כל הג' קבורין בכוכי מערה אחת וכדבעינן למימר לקמן. היאך אפשר בכל אופן ואופן מד' אופנים הנ"ל. ומשו"ה מדהיו רגילין לעשות מערה נגד מערה אחרת. וחצר ביניהן. לפיכך חיישינן שפיר לבדוק כשיעור אורך ב' המערות והחצר שביניהן. הא אם היו כל הג' קברים ראשו של זה נגד רגליו של זה כתמונה זו * או שראשו של א' מהן מונח נגד צלעות של חבירו כזה * אמרינן בתוספתא [פט"ז דאהלות הובאה בנזיר ד' ס"ה א'] דאע"ג דאסור לפנותן דמצאן ג' קבורים יחד ודאי בכוונה קברן שם. ואפ"ה א"צ לבדוק כל סביבותיהן. מדא"א שיהיו כל הג' קבורים בג' כוכי מערה א'. ורק כשקבורים בא' מד' אופנים הנ"ל אפשר להסתפק שקבורין כאן במערה ומסתבר שהיה גם מערה אחרת כנגדה. וחצר בינתיים. וברוב הימים נתמלא הכל עפר. להכי צריך נבדוק כשיעור הזה. והא דמצרכינן שיהיו כל הג' קבורים תוך מרחק שאינו פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות. ה"ט משום דכשקבורים במרחק כזה אז יש לחוש שהיו כל הג' קבורים בג' כוכי מערה אחת. דכך היה דרכן. עושין חפירה ו' על ו' אמה עמוקה קצת [ועי' תוס' ב"ב דק"א א' ועי' לעיל פט"ו סי' ה'] וחפירה זו נקראת חצר הקברות משום דמן החצר הזה נכנסין לב' המערות שבב' כותלי החפירה. מערה מול מערה. ואורך כל מערה ו' אמות ברוחב ד' אמות. ובכל ג' כותלי המערה סביב. היו כוכין לקבור בתוכן המתים והכוך הוא כמין ארגז שובבע בל"א. שבכל כוך מניחין מת א'. ואורך כל כוך ד' אמות. לתוך עומק הקרקע שבכותל המערה. ורוחב כל כוך אמה. ורומו ז' טפחים [כב"ב כ"ו מ"ח]. ובין כל כוך וכוך עובי אדמה אמה. והוא היה הכותל שבין כוך לכוך. אמנם מפני שהמערה ארכה ו' אמות. להכי א"א לעשות בכל כותל ארוך של המערה. יותר מג' כוכין. דהרי כל כוך רחבה אמה. וכל רווח שבין כל כוך וכוך ג"כ רחבו אמה. א"כ צריך לג' כוכין וב' רווחין שביניהן מרחק ה' אמות. ואמה היתירה שבאורך המערה. הניחו חצי אמה בזוית הא' וחצי אמה בזוית האחר של הכותל הארוך בקצוות כותל המערה מזה ומזה. וכ"כ מדהיה מדת רחבה של מערה רק ד' אמות. לפיכך א"א לעשות בכותל שברוחב המערה. שהיא ממול הפתח רק ב' קברים. דהיינו ב' אמות לב' כוכין. ואמה א' לכותל שבין ב' הכוכין. והאמה הרביעית יהיה חצי אמה ממנה בזוית א' והחצי האמה השניה בזוית השני. כאשר נראה בהציור שלפנינו.* נמצא בסוגיין. אם נוכל לחשוב שהג' קברים שמצא הן מקברי מערה א' א"א שיהא מרחק מתחלת קבר א' שמצא מקצה הא'. עד תחלת קבר השלישי שמצא בקצה השני. פחות מד' אמות. או יותר מח' אמות. כיצד למשל אם מצא ג' הקברים בשורה א'. א"כ כיון שאין ג' קברים בשורה א' רק בכותל הארוך של המערה. ולפיכך ע"י מנהג של אותו מקום יוודע ג"כ לאיזה צד היה פנימית המערה. דהיינו לפי מנהגם אם לקבור הראש או הרגל לצד פנימית המערה. וא"כ אם למשל מצא ג' קברי א ב ג או ג' קברי ו ז ח יהיה מתחלת קבר א עד תחלת קבר ג ד' אמות. וכן מתחלת קבר ו עד תחלת קבר ח ד' אמות. ואם מצא ב' קברים א ד וביניהן היה אמצעי א' מקברי ב ג יהי' מתחלת קבר א עד תחלת קבר ד ו' אמות. ואם מצא ב' קברים א ה והקבר האמצעי שביניהן היה מקברי ב ג ד יהיה מתחלת קבר א עד תחלת קבר ה ח' אמות. וכן בכל אופנים שימצא הג' קברים. אי אפשר שיחוש שהן ג' הנקברים במערה אחת רק בשמצא מתחלת קבר הראשון שבקצה אחד עד תחלת קבר השלישי שמצא בקצה האחר. במרחק שהוא לא פחות מד' אמות ולא יותר על ח' אמות. וצא וחשוב. ותראה בירור הדברים בהצורה שלפניך. ואפי' ימצא הקבר השלישי בהכותל הארוך השני של המערה. יהיה באיזה אופן שיהיה המרחק שמתחלת קבר א' שבקצה זה. לתחלת קבר השלישי שמצא בקצה האחר. רק א' ממספרי האמות שזכרנו. כיצד . למשל אם מצא הג' קברים ב א ח הרי אפי' תמדוד מתחלת קבר ב שבקצה א' עד סוף קבר א . יהיה רק ג' אמות ועוד ד' אמות של רוחב המערה. דהיינו מסוף קבר א עד תחלת קבר ח שבכותל השני. לא יהיה המרחק יותר מז' אמות. וכ"ש אם נשער המרחק שמתחלת קבר ב לתחלת קבר ח לפי מרחק אלכסונן זמ"ז לא יהיה הרחקם זמ"ז רק חמשה אמות שלמין [וכמו שנבאר להלן]. וכן הוא ג"כ ממש. אם יהיה ג' הקברים א ח ז או ב ז ה ג"כ יהיה המרחק שבין ב' קברי הקצוות כמו שאמרנו בשמצא ג' קברים ב א ח. ואפי' יהיה הקבר הא' שמצא בקצה הא' קבר א . והקבר שמצא בקצה השני היה קבר ו והקבר שבאמצע שניהן היה א' מקברי ב ג ד ה או מקברי ז ח אפ"ה לא יהיה מתחלת קבר א לסוף קבר ו רק קצת יותר מז' אמות. דהיינו כמדת אלכסון של רבוע שהוא ד' על ה' אמות כאשר תראה בהציור שלפנינו ובנקודות שבאלכסון. ונתברר בזה בס"ד. כל זויותיה של משנתינו. שאין לך בכל קברי המערה ג' קברים שאפשר שימצאם. ויהיו ב' הקברים שבב' הקצוות רחוקים זה מזה פחות מד' אמות או יותר מח' אמות. ולהכי דוקא במרוחקים ב' הקברים. שבב' הקצוות זמ"ז כשיעור הזה. שפיר מספקינן שמא היו כולן קבורים במערה אחת ולהכי שפיר צריך לחפש גם למקום שנשער שהיו שם חצר והמערה האחרת שנגד מערה זו שמצאה:
בודק ממנו: נ"ל דמלת מ מ נו. היינו מהתחלת המקום שמצא שם הג' מתים קאי. אבל מקום המתים וגם הרווח שבין אחד לחבירו. הכל בכלל הכ' אמה. דכולן צריך לבדוק. והיינו משום דמצא בין ב' קברים החיצונים רווח ד' או ח' אמות. חיישינן שכל הג' מתים שמצא היו קבורין כאן במערה. משום שכך הוא שיעור רווח האפשרי שבין כוכי המערה. ולפיכך חיישינן עוד שמערה זו היתה פתוחה לחצר. והחצר היה פתוח שוב למערה אחרת מול מערה ראשונה שמצא. דהו"ל בין הכל כ' אמות. דהיינו ו' אמה לאורך כל מערה. ועוד ו' אמות לאורך החצר שבין ב' המערות. דהו"ל יחד י"ח אמות. ועוד ב' אמות צריך לבדוק להלן. דחיישינן שמא ג' המתים שימצא יהיו ב ג ד נמצא שהן קבורין באלכסון. נמצא שחפר בצפון רק ג' אמות וחצי ובמערב חפר א' אמה וחצי. שהן יחד ה' אמות. והוא יטעה לחשוב שהן קבורין בקו שוה בכותל הארוך של המערה. ולפיכך יניח חצי אמה מקבר ב לצד מזרח לזוית המערה. משום שיחשוב שאחר חצי אמה זו שם הוא סוף המערה שארכה ו' אמות. ויבדוק בטעותו רק עוד י"ב אמות דהיינו כפי שיעור אורך החצר והמערה שלאחריו. והרי באמת לא בדק בארכה של מערה רק ד' אמות. דהיינו בצירוף אותו חצי אמה שהניח בטעותו לזוית. והוא צריך לבדוק עוד באמת י"ד אמות. דהיינו ב' אמות לכותל הארוך של מערה זו. שמצא בתוכה הג' מתים. ועוד י"ב אמות לאורך החצר והמערה האחרת. להכי משום לא פלוג גזרו שלעולם יבדוק כ' אמה. ואת"ל א"כ גם במערה שלבסוף ניחוש שמא יבדוק אותה בעיקום אלכסון ולא יבדוק כלל אורך המערה השניה. י"ל דוקא מערה ראשונה חיישינן שינכה מהכ' אמה מדת אלכסון משום דלפעמים מוצא אותן קבורים קצת בעיקום וכמו דאמרן. אבל מערה שניה למה יבדוק בחפירתו באלכסון. והרי יכול לכוון יפה לבדוק ולחפור בקו שוה מקצה הג' מתים שמצא ולהלאה. אמנם אופן הבדיקה כך הוא. במקום שמשער שהיה שם אמצעית המערה שם ודאי א"צ לבדוק כלל. דהרי אין קוברין באמצע המערה [וכן כ' ג"כ הרשב"ם בסוף הסוגיא שם]. ורק במקום שמשער שהיה שם ג' כותלי המערה שם צריך לבדוק סביב כי שם יש לחוש לכוכין. אבל בדיקת ג' הכותלים שאמרנו. אין כולן עולין לו לחשבון הכ' אמות שצריך לבדוק. אלא רק אותו מקום שקבורין שם הג' מתים. עם ב' הרווחים שבין הקברים. אותו מקום לבד עולה לו בחשבון העשרים אמות. ולכן אם מצא השלשה מתים קבורין בשורה א' כזה וראשיהן ורגליהן בין צפון לדרום ואין מתחלת הקבר שבקצה לתחלת הקבר שבקצה האחר לא יותר מד' אמות. א"כ על כרחך שג' קברי' הללו שמצא הן הנה הג' קברים שבכותל הארוך של מערה שארכה ו' אמות. והרי מקום ג' הקברים שמצא. עם הב' רווחים שבין הג' קברים. הוא ה' אמות. וישער עוד שהיה חצי אמה בקרן זוית למזרח. וחצי אמה בקרן זוית למערב. דהו"ל יחד ו' אמות כפי אורך המערה. ולכן בודק מלבד המערה שמצא בה הג' מתים אלו. עוד י"ד אמות וחצי למזרח. וי"ד אמות וחצי למערב דהו"ל עם הה' אמות של מקום ג' המתים שמצא. ועם החצי אמה של זוית האחר. כ' אמה לכאן. וכ' אמה לכאן. דדלמא לכאן או לכאן היה החצר והמערה שניה שממול מערה זו שמצא בה הג' מתים. ואותן י"ד אמות וחצי שצריך לבדוק. בודקן בסירוגין. דהיינו בודק אמה על אמה ומניח אמה על אמה. דאין לחוש שמא לא יבדוק במקום הקברים רק בהרווח שבין קבר לקבר. ולהכי לא ימצא שם עצמות. ליתא. דחדא כיון שאין בין קבר לקבר רק אמה מצומצמת. לפיכך אפי' יהי' חפירת בדיקתו בהרווח שבין קבר לקבר. אפ"ה אם היה קבר סמוך למקום בדיקתו היה מרגיש בדבר והיה רואה קצת מהעצמות במקום חפירתו. מיהו גם בל"ז אין לחוש חשש זה. דהרי לפי הג' מתים שמצא יודע יפה היכן היתה מערה זו. א"כ יוכל לשער נמי יפה היכן המקום הראוי לכוכין של מערה האחרת. מיהו לרשב"ם בסוגיא דב"ב הנ"ל. צריך לבדוק עוד כ' אמה. ברחוק ד' אמות לצד דרום. וברחוק ד' אמות לצד צפון מג' קברים שמצא. דהיינו במקום שמשער שהיה שם הכותל הארוך השני של המערות. שממול כותל זה שמצא בה הג' מתים. ואעפ"כ גם להרשב"ם אם יודע שנוהגין להניח רגלי המתים או ראשי המתים לצד פנימית המערה. א"צ לבדוק כלל אחר כותל השני שמחוץ להמקום שיודע שהיה שם פנימית המערה. למשל בציור הנ"ל. אם ידע שבמקום ההוא נוהגין לקבור הרגלים של מתים מול פנימית המערה. והוא מצא רגלי הג' מתים כולן פונים לצד דרום. בודק אחר הכותל השני רק לצד דרום. דהיינו שבודק ה' אמות ממזרח למערב מול הג' מתים שמצא. ורחוק מהן ד' אמות לדרום. דהיינו כפי רוחב המערה שמשער שהיתה שם. ובודק עוד מקצה הה' אמות ההם עוד י"ד אמות וחצי למזרח וי"ד אמות וחצי למערב. דהו"ל יחד עם הה' אמות שבדק מול הג' מתים. שמצא בדיקה ארוכה ל"ד אמות ממזרח למערב. והיינו משום דמסופק אם למזרח או למערב היה החצר והמערה השניה. ואם אינו יודע מנהג המקום. אם קוברים ראשי או רגלי המתים מול פנימית המערה. אז צריך לבדוק ברחוק ד' אמות מהמתים לדרום ולצפון. ל"ד אמות לצפון ול"ד אמות לדרום. דאולי לכאן או לכאן היה פנימית המערה. ופשוט דלדעת רשב"ם זה. כמו שהצריך רבינו שיבדוק במקום שמשער שהיו שם כותלי המערות שהן ממול כותל זה שמצא שם המתים כמו כן צריך נמי לבדוק במקום שמשער שהיו שם הכותלים של רוחב כל מערה ומערה. שהרי גם בהן אפשר שיש שם ב' כוכין בכל כותל וכותל כפי שרגילין לעשות כך וכדאמרן. אמנם מדאין רמז לכל זה בש"ס וגם הרמב"ם והראב"ד לא הזכירו מבדיקת הכ' אמה שבכותל השני. ולא מבדיקת הכותלים שמשער שהיו שם לרוחב המערה. לפיכך מדברי כולן נלמד. שבאמת א"צ לבדוק אלא לאורך כ' אמה שמצא בה הג' מתים. אבל אחר שאר כותלים א"צ לבדוק כלל. והיינו משום שלא הוחזק שם טומאה. איכא ס"ס שמא לא היה כאן מערה מעולם. ואת"ל שהיה כאן מערה. שמא לא קברו בשורה ההיא שום מת. ומלבד דפשטותא דש"ס ורמב"ם הכי משמע. ג"כ יש ראיה לזה. דאי נימא שצריך לבדוק הכותלים שלרוחב המערה דהיינו בקצה הכ' אמה של מזרח וגם בקצה הכ' אמה של מערב. א"כ יהיה צריך בדיקה יותר מאורך כ' אמה. דהרי הכוכין שבכותלי רוחב המערה. הם חוץ להכ' אמה. והיכי קאמר הש"ס הכא דבודק רק כ' אמה. אע"כ דאחר כותלי רוחב המערה א"צ לבדוק. מדיש בהן ס"ס וכדאמרן. א"כ גם בכותלים הארוכים של המערות שכנגד כותל זה שמצא בה הג' מתים ג"כ א"צ לבדוק מדאית גם בהו ס"ס. אולם אם הג' מתים שמצא מונחים בב' שורות כזה [ציור] ששנים מהן ראשיהן ורגליהן בין צפון לדרום. והשלישי שבשורה האחרת. ראשו ורגליו בין מזרח למערב [או איפכא] אז א"צ לבדוק כלל לצד מערב להלן מקבר המערבי. דהרי ע"י שמצאן בב' שורות אלו ניכר היטב שפנימית המערה במקום נקודת א היתה. אבל עכ"פ עדיין יש להסתפק אם המקום שמצא שם הב' קברים בשורה א' בכותל צפון שם היה כותל האמצעי של המערה דהיינו כותל של רוחב המערה. וא"כ הרי מדרגילין להניח בכותל זה חצי אמה לזוית מב' הקברים למערב ועוד חצי אמה לזוית מב' הקברים לצד מזרח. לפיכך צריך לבדוק כ' אמה מזוית ב לצד דרום. או שהמקום שמצא קבור המת האחד. שם היה כותל של רוחב המערה. נמצא שצריך לבדוק הכ' אמה מזוית ב מול צד מזרח להכי בכה"ג משום ספק צריך לבדוק מנקודת ב כ' אמה לצד דרום. וכ' אמה למול מזרח. וכמרושם בצורה שלפנינו בנקודות מאות ב ולדרום. ומאות ב ולמזרח. והן הן סימן למקום הבדיקה לכאן ולכאן. ולרשב"ם הנ"ל דס"ל דבכל מקום שחושש למערה. צריך לבדוק ב' כותליה הארוכים. א"כ באופן הנ"ל דלא ידע איזה מב' השורות של קברים שמצא היה של כותל הארוך של המערה. להכי מודד מזוית ב ד' אמות לצד דרום דהיינו כפי שיעור רוחב המערה. וכשיכלו הד' אמות בנקודת ג יבדוק מנקודת ג שוב כ' אמה להלן לצד מזרח. והיינו מחשש שמא אותן ב' מתים שקבורים בצד צפון. הם היו קבורים בכותל הארוך של המערה. ושוב ימדוד ד' אמות מנקודת ב לצד מזרח. וכשיכלו הד' אמות בנקודת ד יבדוק שוב מנקודת ד ולהלן לצד דרום כ' אמות. וזה מחשש שמא המת האחד שמצאו בצד מערב. הוא היה קבור בכותל הארוך של המערה. ונמצא שצריך נמי לבדוק אחר הכותל האחר שממול הכותל הארוך שמצא בה המת. אמנם אם השלשה הקברים נמצאו בשלש רוחות כזה* שקבר א' בצפון וקבר א' בדרום. והקבר. השלישי במערב מכוון בין הרווח שבין הקבר הצפוני להדרומי. אז א"צ לבדוק רק מן הזוית של צפונית מערבית כ' אמה לצד מזרח. ועוד כ' אמה מהזוית של דרומית מערבית ג"כ למזרח. דהרי ניכר יפה שהקבר האמצעי שבמערב. הוא היה הקבר שבכותל האמצעי של המערה. ועל כרחך דבכה"ג מיירי נמי שהיה הרווח שבין הקבר שבצפון לבין הקבר שבדרום רק ד' אמות. דהיינו כפי רוחב כל מערה. מיהו הכא לכ"ע צריך לבדוק ב' פעמים כ' אמה. א' בצד צפון למזרח. וא' בצד דרום למזרח. דאפי' דלא כרשב"ם הנ"ל דמצריך תמיד לבדוק ב' כותלים. בכה"ג כ"ע מודו דצריך לבדוק אחר ב' כותלים שבמערה. משום דאתחזיק טובא בב' כותלים. מדמצא בכל א' מת א' מהג' מתים. והי מינייהו נפקי'. אבל בשאר הרוחות א"צ לבדוק כלל. דהרי יודע יפה היכן הוא תוכה של מערה. ואולם מסתפקנא בבדיקת כותלי החצר שבין ב' המערות. מי נימא דג"כ צריך לבדוק בכותלי החצר נגד כותלי המערה שיבדוק. דאף שאין עושין כוכין בחצר. עכ"פ כיון דהוחזק אותו צד בטומאה ע"י ג' מתים שמצא. להכי חיישינן שבאותו מקום שמשער שהיה שם החצר. שם היה מערה. וכדחיישינן לקמן במשנה [סי' מ'] במצא מת יחידי באמצע מדידתו. דבודק משם ולהלן כ' אמה כאילו שם התחלת מערה אף דאילו שם התחלת מערה על כרחך שג' המתים שמצא בתחלה לא במערה היו קבורים. ה"נ נימא דהג' מתים לא היו קבורים במערה אלא החצר היה מערה. או דלמא דהכא שאני כיון דכל עיקר החזקת טומאה באותו צד. הוא רק מדמצא שם ג' מתים ולא מצא עוד מת אחר באמצע מדידתו. ולהכי רגלים לדבר. לפיכך רגלים לדבר שהג' מתים שמצא במערה היו קבורים. והרי כיון ששם מערה. כאן חצר היה ולמה יבדוק בחצר שאין קוברין בתוכו. א"כ התם מדמצא קבר באמצע מדידתו איתרע חזקת מערה דמעיקרא ושפיר חיישינן שמכאן התחיל מערה. אבל הכא דלא איתרע חזקת מערה דמעיקרא. למה ניחוש בחצר למערה שאין רגלים לדבר לומר כן ומ"ש מלעיל [פט"ו מ"ח]. וכן מוכח קצת בסוגיא דב"ב הנ"ל למאי דמסיק דלעולם מתניתין רבנן דס"ל כל מערה ומערה וחצר כל א' וא' ארכו ו' אמה. ואפ"ה מצרכינן במשנתינו בדיקת כ' אמה. מדחיישינן שיבדוק מערה הראשונה באלכסון ויתרבה עי"ז מדידתו ב' אמות. ומקשינן תו מדהא באלכסונה אידך נמי באלכסונה. עשרין ותרתין הויין. א"כ מדלא מקשה הש"ס גם מחצר דדלמא גם בחצר יבדוק באלכסון. ועשרין וארבע הויין ש"מ לכאורה דהחצר באמת א"צ לבדקו כלל בכותליו משום דאין קוברין בתוכו. והא דקאמרינן במשנה דלקמן בודק אמה ומניח אמה. היינו רק במקום הראוי לבדיקה. דהיינו במקום שמשער שהיו שם המערות. אולם כל רבותינו עצרו במילין בזה ולא פירשו לנו. ומסתימת דבריהן משמע דבגזרת עירין פתגמא דגם כותלי החצר צריך בדיקה. ולא לבד מטעמא דאמרן. רק גם מדלא גרע משדה בוכין דחיישינן בה לטומאה. משום יאוש בעלים נגעו בה [כמ"ק דה"ב]. ועכ"פ צ"ל דכותלי חצר גרע מתוכה של מערה דלכ"ע אין צריך בדיקה. וכמש"ל. דה"ט דאפי' אם נתדלדל אבר ממת שהביאוהו מרחוק כיון שכבר הגיעו למערה היו מניחין האבר ההוא בכוך. ולא באמצעה של מערה. [ואפול מלוא קומתי ארצה ואשתחוה לפני ד' צורי וגואלי. מלוא כל הארץ כבודו. כי רק הוא היה עמי בכל הדרך אשר הלכתי. ורק בחסדו יתברך מלמד ידי לקרב בבירור הלכה זו העמומה. ומי ומה אתי מאומה. ושכלי כשבולת שדופת קדים וצנומה. ולכן תהלת ד' ידבר פי. לשוכן רומה. האומר לגומא קומה. ועל דל שפתי תהלתו משא דומה]:
ולהלן עשרים אמה: דאולי זה המת בתחלת מערה אחרת נקבר:
בודק ממנו ולהלן עשרים אמה: ר"ל אף שלא מצא רק א' אפ"ה צריך לבדוק מכאן ולהלן שוב כ' אמה. מדחיישינן שזה נקבר בסוף מערה אחרת. ולהכי יש לו לבדוק עוד כל אורך מערה. ואח"כ חצר שפתוח לה. ועוד מערה אחרת שפתוחה לחצר שבין ב' המערות דהיינו שוב כ' אמה ממקום שמצא זה המת החדש. וה"ט משום דרגלים לדבר שיש בסביבה זו מערות רבות. מדמצא כאן כבר ג' מתים בתחלה ואם גם הם לא נקברו במערה. אולי נקברו סמוך למערה:
נטלו ואת תבוסתו: לכאורה ק' דזו משנה שא"צ. דכבר תנינן הכי ברישא. המוצא מת מושכב בתחל' נוטלו ואת תבוסתו. ונ"ל דה"ק שאילו בתחל' מצאו לזה המת שמצא בסוף הכ' אמה. היה נוטלו ואת תבוסתו. אע"ג שאח"כ היה מוצא הג' מתים שמצא השתא תחלה. אפ"ה לא היה צריך להחזיר זה המת למקומו. דעילא מצאו וטיהרו א"י [כנזיר ס"ה ב']. אפ"ה השתא שמתחלה מצא הג' מתים. ואח"כ מצא זה המת היחידי בסוף הכ' אמה. קנה מקימו ואסור לפנותו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת