משנה אהלות טז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק טז · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו, נוטלו ואת תבוסתו.

מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן.

מצא שלשה, אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה [ כמלא מטה וקובריה ], הרי זו שכונת קברות.

בודק ממנו ולהלן עשרים אמה.

מצא אחד בסוף עשרים אמה, בודק ממנו ולהלן עשרים אמה, שרגלים לדבר.

שאילו מתחלה מצאו, נטלו ואת תבוסתו.

נוסח הרמב"ם

המוצא מת כתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה כמלוא מיטה וקובריה הרי זו שכונת קברות בודק ממנו ולהלן עשרים אמה מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק ממנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר שאילו מתחילה מצאו היה נוטלו ואת תבוסתו.


פירוש הרמב"ם

כבר ביארנו בסוף נזירות (דף סה.) שאמרו מת לא הרוג מושכב לא יושב כדרכו לא ראשו בין יריכותיו לפי שהוא כאשר יהיה על אחד מאלו הענינים אינו עושה שכונת קברות וכן אמרו המוצא שמצאהו אחר חקירה ודרישה ושם התבאר ג"כ שמת [שחסר] שאין לו תבוסה ולא שכונת קברות וכאשר תמצא מת באלו התנאים ונרצה שיראה זה המקום ובהסרתו יסיר העפר אשר התערב בו דמו ולחותו וזה העפר יקרא תבוסה להתערב חומרו שם כמו שביארנו בענין תבוסה כמו שקדם וזה כשיסיר כל מה שתחתיו מהעפר התיחוח עד שלא יצטרך חפירה ויחפור בארץ הקשה עומק שלש אצבעות וסמך זה למאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית מז) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם אמר לו טול עמי מעפר מצרים לפי שבו חומר למת וכאשר ימצא מתים רבים במקום אחד נפגשים קצתם על קצתם הנה הם דמיון איש אחד ונוטלן ואת תבוסתן ואם ימצא אותם על אלו התנאים ובקצתות הנזכרין הנה אלו המקומות בחזקת בית הקברות וכבר התבאר בפרק הששי מבתרא (דף קא.) שאצל החכמים כל מערה מהמערות אשר יקברו בה המתים אינה בפחות מו' אמות על ד' אמות וכל חצר אשר לפני המערה ו' על ו' ויהיה ארך שתי מערות וחצר שביניהן י"ח אמות ואמנם הצריך הנה לומר עשרים אמה לפי שאם יחפרו פעמים על הקבר על ארך צלע שתי מערות והחצר ולזה השיב הש"ס כאשר אמר תמני סרי הויין והשיבו אימר באלכסונה בדק והוא טעם ג"כ באמרנו מד' אמות עד ח' לפי שהמערה אמנם היא ארבע על ששה אבל אלכסונה של מערה יותר משבע אמות ולכן לקח הוא ח' לחומרא וכאשר תמצאם בהם במת הח' אמות אולי זאת המערה וזאת בית הקברות. שאילו מתחלה ר"ל זה אשר מצא בסוף עשרים אמה אם מצאו בתחלת הענין היה הרוג או יושב או מושכב שלא כדרכו אינו בודק עשרים אמה אלא נוטלו ואת תבוסתו בלבד שחזקתן עובד כוכבים:

פירוש רבינו שמשון

המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו. משנה זו שנויה פרק בתרא דנזיר (דף סד.) וחד מינייהו אגב גררא והתם דייקינן המוצא פרט למצוי כלומר שידוע שלשם קבורה נקבר שם דאינו נוטלו כדתניא פרק נגמר הדין (דף מז:) קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא והאי ידוע אין זה כידוע דהתם דקאמרינן בנזיר (דף סה.) אחד ידוע ושנים תחלה כלומר תחלה שלא נודע עד עכשיו שהיה כאן מת או אחד תחלה ושנים ידוע אין להם שכונת קברות עד שיהו שלשה ידועים או שלשה תחלה דההוא ידוע היינו דידוע שנקבר שם אבל לא ידעינן אי לשם קבורה או לפי שעה ואם שלשתם ידועים סתמא דמילתא לשם [קבורה] נקברו וכן שלשתם תחלה אבל א' ידוע ושנים תחלה לא אמרינן שלשם קבורה קברוהו שם דהרי לא היו יודעים שהיה שם מת אחד ומפרש התם פרט להרוג משום דמת שחסר (לו) אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ושמא הכי גמירי מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לשראשו בין ברכיו משום דאמרי' עובד כוכבים [הוא] דישראל לא קברי הכי כך מפורש בנזיר (שם.):

נוטלו ואת תבוסתו. התם דריש לה מדכתיב ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי [בילקוט איתא מקרקע מצרים טול כו'] ושיעור תבוסה פי' ר"ע נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה ג' אצבעות:

מד' אמות ועד שמנה. זהו שיעור המערה שהכוכין פתוחים לה ובשילהי המוכר פירות (דף קב.) פריך מר אי רבנן הא אמרי מד' אמות על שש אי ר"ש האמר שש על שמנה כדתנן התם ומשני האי תנא הוא ואע"ג דלשום תנא לא אשכחן שלש כוכין לארבע אמות איכא לאוקומה בהא כרשב"ג דתנן התם רשב"ג אומר הכל לפי הסלע אי נמי הני שלשה לא שיהיו שלשתן לרוחב המערה אלא שנים לרוחב ואחד לאורך:

כמלא מטה וקובריה. ובירושלמי דנזיר פרק בתרא פריך לה תמן תנינא ועושה חצר על פתח מערה שש על שש כמלא מטה והכא הוא אמר הכין תמן מלא המטה עומדת ברם הכא מלא המטה חוזרת:

הרי זו שכונת קברות. ואסור לפנותה דקנו מקומן:

ובודק הימנו ולהלן כ' אמה. הני הא שאר לא ידעי אם לרוחב המערה הוו מנחי ויש חצר לפני המערה ו' אמות כדתנן פרק המוכר פירות (דף קא.) ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא מטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן ואי לרוחב המערה מנחי איכא שמונה אמות של אורך מערה ושש של חצר ושמנה של מערה שמצד אחר הרי עשרין ותרתין והיינו דפריך בשילהי המוכר פירות (דף קב.) אי ר' שמעון עשרין ותרתין הויין ומסיק האי תנא סבר כרבנן דתנן התם עושה תוכה של מערה ד' אמות על שש וכגון דבדק מערה ראשונה באלכסון שהאלכסון עודף ב' אמות ואיכא שמנה דמערה ראשון באלכסונא ושש דחצר ושש דמערה שמצד אחר דחד באלכסונא אמרינן תרי באלכסונא לא אמרינן והיינו דקתני עשרים ועוד צריך לבדוק מלמעלה ומלמטה עשרים אמה דהיינו ארבעים אמה דשמא זו היא מערה שבמזרח החצר ויש עדיין מערה אחרת כנגדה במערב החצר:

מצא אחד בסוף עשרים בודק הימנו ולהלן כ' אמה. דמי יימר דמבית הקברות הויא ההיא מערה שמא קבר אחר הוא וחצר אחרת של אדם אחר וצריך לעשות גם לשם כל בדיקות דלעיל דכמו שיש שם קבר כמו כן יש אחרים טובא:

שרגלים לדבר. אחרי שנמצא בשדה זו שכונת קברות:

שאילו מתחלה מצאו. קודם שמצא ג' מתים הללו היה נוטלן ואת תבוסתן כל כמה דליכא רגלים לדבר כדקתני רישא:

תניא בתוספתא [פט"ז ע"ש] א' המוצא ג' מתים וא' המוצא ג' כוכים ואחד המוצא כוך בקיע ומערה ואחד מצא עשרה ואין ביניהם מד' אמות ועד ח' אמות יש להן תבוסה ואין להם שכונת קברות דברי ר"ש וחכמים אומרים רואין את האמצעיים כאילו אינן והחיצונים מצטרפין מד' אמות ועד שמנה מצא ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה יש להן תבוסה ואין להן שכונת קברות והחסר אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ואי זה הוא חסר ר' (מאיר) אומר כדי שינטל מן החי וימות מצא שנים בתחלה ואחד ידוע יש להן תבוסה ואין להן שכונת קברות ומעשה ברבי ישבב שבדק ומצא שנים בתחלה ואחד ידוע עשה להן תבוסה ועשה להן שכונת קברות כשבא אצל ר"ע אמר לו כל מה שיגעת לריק יגעת אף אתה היית צריך לבדוק כל קברי א"י הידועים ולא אמרו אלא המוצא שלשה בתחלה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המוצא מת בתחלה - שלא היה ידוע שהיה שם קבר. והכי אמרינן בגמרא בנזיר [דר ס"ד] המוצא, ולא שהיה מצוי. מת, פרט להרוג, דהרוג אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות, והכי גמירי לה. מושכב, ולא שהיה יושב:

כדרכו - ולא שהיה ראשו מונח בין ירכותיו. דכל הני חיישינן להו שמא נכרים הן, שאין דרכן של ישראל לקבור מתים כך:

נוטלו ואת תפוסתו - מותר לפנותו משם ולקברו במקום אחר. וצריך שיטול מן העפר של הקבר עמו, כדי תפיסה, שהוא כל העפר תיחוח שתחתיו, וחופר בקרקע בתולה שלש אצבעות. דכתיב (בראשית מז) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, שלא היה צריך לומר ממצרים, אלא הכי קאמר, מעפר של מצרים טול עמי. ורמב"ם גריס תבוסתו, העפר המעורב מדם וליחה של המת. לשון מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז):

מצא שלשה - אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה. כלומר מקבר ראשון עד שלישי אין פחות מארבע אמות ולא יותר על שמונה:

הרי זה שכונת קברות - וניכר שלשם קבורה נתנום שם, ואסור לפנותם, דקנו מקומם. ואפילו מת אחד אם ניכר שלשם קבורה נתנוהו שם אסור לפנותו. אלא שבאחד או בשנים אנו תולים שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם, אבל בשלשה מוכח שזה מקום מיוחד לקברות. ואורך המערה דרכה להיות שש ורחבה ארבע ואלכסונה עודף שתי אמות דהיינו שמונה, ומשום הכי תנן מארבעה ועד שמונה:

כמלוא מטה וקובריה - לא גרסינן לה הכא:

בודק ממנו ולהלן עשרים אמה - שהמערה ארבע אמות רוחב על שש אורך, והחצר שהמערות פתוחות לו מכאן ומכאן, שש על שש, דהכי סבירא להו לרבנן בבבא בתרא פרק המוכר פירות [דף ק"א], נמצא אורך שתי מערות וחצר שביניהן שמונה עשר אמות, ולפי שפעמים חופרים מערה אחת באלכסונה, ואלכסון של מערה עודף על ריבועה שני אמות, נמצאו עשרים אמה, שמונה דמערה ראשונה באלכסונה ושש דחצר שבין שתי המערות ושש דמערה שניה, דחד אלכסון אמרינן תרי אלכסוני לא אמרינן, והיינו דקתני עשרים. ועוד צריך לבדוק מלמעלה ומלמטה עשרים אמה, דהיינו ארבעים אמה, דשמא זו היא מערה שבמזרח החצר ויש עדיין אחרת כנגדה במערב החצר, אי נמי זו היא שבמערב החצר ויש עדיין אחרת במזרח החצר:

מצא מת אחד בסוף עשרים בודק הימנו ולהלן עשרים אמה - דמי יימר דמבית הקברות זה הויא ההיא מערה, שמא קבר אחר הוא וחצר אחרת של אדם אחר, וצריך לעשות גם לשם כל בדיקות דלעיל, דכמו שיש שם קבר כמו כן יש אחרים:

שרגלים לדבר - אחרי שנמצא כבר בשדה זו שכונת קברות: שאילו מתחלה מצאו, לקבר זה קודם שמצא השלשה הראשונים, היה נוטלו ואת תפוסתו, כדתנן ברישא המוצא מת בתחלה כו' נוטלו ואת תפוסתו:

פירוש תוספות יום טוב

המוצא מת בתחלה וכו'. משנה זו שנויה פ' בתרא דנזיר [משנה ג] וחד מינייהו אגב גררא. הר"ש. וכבר הוספתי שם מה שראוי להוסיף בס"ד. לבד ראה זה מצאתי עכשיו שבנוסחת מהר"ם. נמחק בתחלה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מד' אמות ועד שמונה. זהו שיעור מערה שהכוכין פתוחין לה ובשלהי המוכר פירות פריך מני אי רבנן הא אמרי ד' על שש אי ר"ש הא אמר שש על שמנה ומשני האי תנא הוא וכו' כמו שכתבתי בפ' בתרא דנזיר ע"ש. ועוד כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל ואע"ג דלשום תנא לית ליה ג' בד' אמות בהא איכא לאוקומה כרשב"ג דאמר הכל לפי הסלע א"נ הך שלשה אינם מונחין בשורה אחת אלא ב' לרוחב המערה ואחד לארכה:

כמלא המטה וקובריה. אית דל"ג לה משום דתנן בפרק המוכר פירות חצר שש על שש כמלא המטה ובירושלמי משמע דגרסינן לה ופריך ממשנה למשנה ומשני גבי חצר שפתוחין לה מערות מד' רוחותיה צריך מרובע כי המטה חוזרת פעמים למערה זו ופעמים למערה זו אבל במערה מכניסין המטה לתוכה ומתוכה לכוך ודי בד' אמות ע"כ ועוד כתב הרא"ש ז"ל נוטלו ואת תבוסתו הרמב"ם ז"ל גריס תבוסתו בבי"ת מלשון דם תבוסה שצריך ליטול ג"ט עפר שמהערב בהן דם וליחה של מת ותבוסה לשון תערובת וסעד מצאתי לו בירושלמי שמלחות המת נכנס בקרקע ג' טפחים עכ"ל ז"ל אבל אני לא מצאתי בפי' הרמב"ם ז"ל שצריך לחפור רק עומק ג' אצבעות וכן ברפ"ט דהלכות טומאת מת וסי' ג'. ועיין במ"ש בשם תוס' ז"ל בפרק בתרא דנזיר. ולשון הרמב"ם ז"ל שם אם יש בין זה לזה מד' אמות ועד ח' כמלא מטה וקובריה ה"ז חושש שמא בית הקברות הוא זה וצריך לבדוק מן האחרון עשרים אמה שהן כשתי מערות וחצר שביניהן ואם לא מצא שם מת אחר הרי אותן העשרים שבדק טהורות אע"פ שהן שכונת קברות ע"כ ועיין עליו בהשגות ובמה שכתב כסף משנה לפרש דעתו ז"ל:

בפירוש ר"ע ז"ל דהיינו ארבעים אמה. כתב הר"ס ז"ל עיין בפי' רשב"ם ז"ל פרק המוכר פירות ותבין ע"כ. וכתב תוס' יום טוב שבנוסחת מהר"ם ז"ל נמחק בתחלה ע"כ. ובזה נראה לעניות דעתי דניחא קצת מאי דהדר תנא בסיפא דמתני' שאילו מתחלה מצאו וכו':


פירושים נוספים