משנה אהלות טז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל המיטלטלין - מביאין את הטומאה בעובי המרדע.

אמר רבי טרפון: אקפח את בני,

שזו הלכה מקופחת ששמע השומע - וטעה,

שהאיכר עובר ומרדעו על כתפו,

והאהיל צידו אחד על הקבר,

טימאהו - משום כלים המאהילין על המת.

אמר רבי עקיבה: אני אתקן שיהו דברי חכמים קיימין -

ויהיו כל המיטלטלין -

מביאין את הטומאה על האדם הנושאן - בעובי המרדע,

ועל עצמן - בכל שהן,

ועל שאר אדם, וכלים - בפותח טפח.

(ב) כיצד?

כוש שהוא תחוב בכותל,

כחצי זית מתחתיו, וכחצי זית מעל גביו -

אף על פי שאינן מכוונין - טמא.

נמצא, מביא את הטומאה לעצמו - בכל שהוא.

[ג] *הערה 1: הקדר שהוא עובר,

והאסל על כתפו,

והאהיל צידו אחד על הקבר -

כלים שבצד השני - טהורין.

אם יש באסל פותח טפח - טמאין.

התלוליות,

הקרובות -

בין לעיר, בין לדרך,

אחד חדשות, ואחד ישנות - טמאות.

הרחוקות -

חדשות - טהורות,

וישנות - טמאות.

איזו היא קרובה? - חמישים אמה.

וישנה - ששים שנה,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

קרובה - שאין קרובה ממנה,

וישנה - שאין אדם זוכרה.

(ג) [ד] המוצא מת,

כתחילה מושכב כדרכו - נוטלו ואת תבוסתו.

מצא שנים - נוטלן ואת תבוסתן.

מצא שלשה -

אם יש בין זה לזה,

מארבע אמות ועד שמונה,

כמלוא מיטה וקובריה - הרי זו שכונת קברות.

בודק ממנו ולהלן עשרים אמה -

מצא אחד בסוף עשרים אמה - בודק ממנו ולהלן עשרים אמה,

שרגלים לדבר - שאילו מתחילה מצאו, היה נוטלו ואת תבוסתו.

(ד) [ה] הבודק, בודק אמה על אמה, ומניח אמה -

עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה.

והמוציא את העפר ממקום הטומאה - אוכל בדמעו.

המפקח בגל - אינו אוכל בדמעו.

(ה) [ו] היה בודק -

הגיע לנחל, או לשלולית, או לדרך הרבים - יפסיק.

שדה שנהרגו בה הרוגים -

מלקט עצם עצם - הכל טהור.

המפנה קברו מתוך שדהו -

מלקט עצם עצם - הכל טהור.

בור שמטילין לתוכו נפלים או הרוגים -

מלקט עצם עצם - הכל טהור.

רבי שמעון אומר:

אם התקינו לקבר מתחילה - יש לו תבוסה.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה אהלות טז

משנה אהלות, פרק ט"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב